אווףףףףףףף.........

[ילדת דווקא]

אווףףףףףףף.........

כבר כמה ימים מסתובבת עם הראש באדמה, וכנראה שכולם רואים את זה, כי ההרגשה המגעילה שהתחילה מבפנים, כנראה "מבקשת" התיחסות דומה מבחוץ, כלום לא הולך, שום דבר לא מצליח, אולי זה הכוכבים משפיעים? ואולי אני סתם מחפשת תירוצים......

 

[שבילים]

ואני זוכרת...

את ההודעות האופטימיות יותר שלך, אלה עם הלבבות והפרחים והחיוכים ושבאמת נשמע שהיה לך טוב. את יכולה להזכר בתקופה הטובה הזאת? מה גרם לך אז להרגיש טוב?

 

[ילדת דווקא]

זאת הבעיה......

שגם אני זוכרת את ההודעות האלה, ומזה הבעיה היא יותר קשה, כי אני יודעת שיכול להיות אחרת, כבר היה ולא ממש מזמן, רק בשבוע שעבר, רק לפני כמה ימים, וזה עוד יותר מציק לי. איך עשיתי את זה אז? למה אז כן, והיום לא? למה דברים שחשבתי שנעלמו ממני כבר, שכבר אין סיכוי שיחזרו, חזרו להשפיע עליי, ובצורה כל כך גדולה? וזה לא רק דברים חיצוניים, זה דברים שמתחילים מבפנים ומתפתחים עם הבחוץ, ודברים חיצוניים שמתפתחים עם הבפנים, בקיצור, מרגישה שאני לא נופלת אחורה, אלא נזרקת אחורה, בכוח..... ואני לא ממש יודעת מה לעשות. לא ממש יודעת אם אפשר לעשות.

 

[אורלי_ל]

שינויים

כשעושים שינוי, הרבה פעמים הדברים חוזרים וצפים למעלה. וזה נראה לך כאילו את חוזרת לאותו המקום. אבל זה לא. קראתי באיזה מקום שאנחנו נעים בנתיב ספירלי. חתשהי על ספירלה, ותראי שהרבה נקודות שונות נראות כאילו הם באותו מקום, אז הם לא. באיזשהו שלב הדברים יעלו בעוצמה פחותה, לפני שייעלמו מחייך. אבל אל תצפי שאם את מרגישה נפלא כמה ימים, זה יהיה ככה תמיד. אצל אף אחד זה לא ככה. הרי אם תמיד היה נפלא איך היינו יודעים להעריך אותו? חוצמיזה, דברים שאת רוצה לשחרר ממך, קשה להם לשחרר את האחיזה. איזה חיים יהיו להם בלעדייך? הם ימותו בלעדייך. אז תני להם מקום להיות, היי מודעת לרגשות שאת כרגע חווה. תעבדי את זה, אל תכעסי על מה שאת חווה, את באמצע שיעור.

 

[שבילים]

מכירה את זה

כן, שינויים קורים כל הזמן, לכאן או לכאן ואיך שלא יהיה. ולפעמים דווקא השינויים האלה הם שנותנים את ההרגשה של "לחזור אחורה" או "ליפול". (כל אחד כמובן קורא לזה אחרת). לי למשל יש בעיה שכנראה אין לה הגדרה בפסיכולוגיה (פעם חשבתי שזה חרדה חברתית אבל היום מסתבר שזה לא זה), והיא שאני לא מצליחה ליצור קשרים עם בני אדם, על בן זוג אין מה לדבר והבטחון שלי קבור עמוק באדמה. והיו לי תקופות שהרגשתי יותר טוב. שיש לי יותר בטחון, שאני יותר מעזה לעשות דברים כללית - יותר טוב. ואחרי התקופות האלה באו תקופות ש"חזרתי אחורה". חזרתי להיות בקונכיה שלי, מופנמת ומסוגרת. זה תהליך. היום אני יודעת את זה. כי גם לאחרונה אני עוברת שינויים במצבי הרוח ובכלל, בהרגשה. עד לפני חודש בערך היו מקרים של "טריגרים" שבהם הרגשתי רע בגלל דברים קטנים ואפילו בכיתי והייתי מיואשת. ובשבועיים-שלושה האחרונים אני מרגישה כבר יותר טוב. אז אני בוחרת בכאן ועכשיו. לחיות עם מה שיש. לא לנסות לברוח מהכאב כשהוא קיים. ולחוות את האושר והשלווה כשהם נמצאים. ובכל מקרה, לא לאבד תקווה. אז כשקשה אני בוכה. ואני כותבת בפורומים.

וכשטוב אני מתפנה לדברים שאני אוהבת לעשות. ובעצם לא מזניחה אותם גם כשקשה. תשאלי את עצמך: מה אני צריכה עכשיו? (והתשובה יכולה להיות כל דבר שעולה על דעתך). ותנסי לספק את הצורך הזה. בידידות, נטע

 

[כוכבית2]

לילדת דווקא והשאר

גם אני מרגישה כמוך, בשבוע שעבר הרגשתי על הפנים והשבוע זה עוד מתחזק. כל הזמן אני בוכה שאין לי בן זוג, לאחרונה הכרתי שניים ורע לי מאד, שניהם בעלי אותם נתונים בערך, לא רוצה בינתיים לפסול אף אחד, אבל אין לי אנרגיות, אתמול נפגשתי עם אחד מהם, ישבנו אצלו בדירה ואחרי שעה פקעה סבלנותי. מה עושים? כל הזמן יש לי דחף לקום, לא יכולה לשבת סתם בסלון, בלי טלויזיה, אצלו בדירה ולדבר.

 

[בונבונת]

אלף ../images/Emo25.gif...

הרגעים הקשים האלה מראים לנו שאנחנו בדרך הנכונה.הרי הכל קשה בחיים,מה שבא בקלות מעלה חשד...כשתרגישי שוב טוב,וזה יגיע ,תרגישי טוב הרבה יותר ממה שהרגשת לפני כמה ימים...הרגעים הקשים האלה מחזקים אותנו כי אפשר להסיק מהם שאת חזקה ומצליחה ולא נשברת... מתוקה-הכי חשוב לא להתייאש ,תמיד יש תקווה,תמיד יש מה לעשות.ואל תפסיקי לחייך,גם כשאת מתייפחת ובוכה ...חיוך זה כל הקסם!!! שולחת לך איחולי החלמה מהירה והמון המון אהבה

 

[ילדת דווקא]

../images/Emo52.gif......

אני לא יודעת מה קרה לי. אני אפילו לא מסוגלת לתת לכל אחד מכם את ההתיחסות האישית, כמו שאתם נתתם לי..... ממש לא יודעת למה זה..... אז

, ואני מקווה לחזור לבקר כשאני ארגיש שוב טוב עם עצמי, ועם הסביבה... ירדן.