אוומ...חזרתי?!

[דם קפוא]

אוומ...חזרתי?!

הנה קטע שכתבתי בבלוגי(דרך אגב - מוזמנים לשם) בקשר למיכל...אני כבר שנה וחצי לא מדברת איתה....ליתר דיוק היא איתי ואני לא ממש מבינה למה...כאילו היא אפילו לא טרחה להסביר לי....כנראה אני עוזבת לתיכון שמתחיל בט` שנה הבאה, ואני רוצה להפרד ממנה...יענו לא להשאיר את היחסים פתוחים ככה....כדאי לנסות לדבר איתה מחר? ומה אני יכולה להגיד? היא לא באה אתמול לביץ הספר ולא הייתה לי הזדמנות לדבר איתה.. מה כדאי לי לעשות? מה אני יכולה לעשות בנדון?

 

[להבה ירוקה]

את בוודאי יודעת איפה היא גרה, לא?

אולי תלכי אליה ותדברי איתה? או שתכתבי לה מכתב ותשאירי בתיבת הדואר. מה דעתך?

 

[דם קפוא]

דעתי...../images/Emo67.gif

תמיד כשהייתי קטנה, חשבתי שזו מוגות לב, להעליב/להרגיז/להכעיס מישהו ואחר כך לשלוח מכתב/לשלוח חבר או חברה לדבר איתו וכו'.. אני מחזיקה בדיעה, שאם יש לך האומץ להעליב/להרגיז/להכעיס וכד' מישהו, עליך לאזור אומץ ולהתייצב אליו פנים מול פנים....אף על פי אי הנוחות שבדבר, מגיל צעיר ידעתי שזה הכרחי.. אף פעם לא נקלעתי למצב כזה ותמיד הייתי בסדר עם כולם... עכשיו, פעם ראשונה שרבתי עם מישהי באמת באמת, והיא לא מדברת איתי... אני רוצה להדגיש שזה כבר שנה וחצי

!

זה המון זמן, ובחיים שלי לא חשבתי שבמשך שנה וחצי אני לא אאזור אומץ ורצון ואגש לדבר איתה...אבל זה מה שקרה... ולכן, בגדתי בעקרונותי הבסיסיים ביותר!! בקשר ללכת אליה הבייתה - אני לא בטוחה שתפתח לי את הדלת.... אני באמת אובדת עצות...;'(

 

[להבה ירוקה]

אי אפשר לדעת הכל מראש ../images/Emo13.gif

אני באמת חושבת שללכת ולדבר פנים אל פנים זה עדיף על מכתב. אז תלכי. מקסימום - היא לא תפתח לך את הדלת, ותדעי שעשית את המקסימום שלך, וזה הכי חשוב. וגם, ככה תדעי מה המצב ביניכן - לטוב ולרע.

 

[דם קפוא]

או.קייי...../images/Emo51.gif

אני אנסה לעשות כמיטב יכולתי... את באמת חושבת שכדאי יותר לדבר איתה על זה מאשר פשוט לעזוב את זה? הרי לא אני התחלתי את זה....ואני אפילו לא יודעת על מה להתנצל.. כלומר, יש לי צל של חשד, וחברה שלי שרצתה לעזור לי פעם שאלה אותה ללא ידיעתי למה היא כועסת עליה, ואמרה את הסיבה שהייתה החשד שלי, ומיכל אמרה:"גם, אבל לא רק"..או משהו בסגנון.... אז אני אפילו לא יודעת על מה להתנצל! ובשבוע הראשון או משהו כזה ניסיתי לדבר איתה...נגיד כשאני וחברה לי הלכנו לאנשהו, ניסיתי להזמין אותה.... והיא דחתה אותי... אז באמת כדאי לי להטפל אליה שוב?!

 

[להבה ירוקה]

אני לא יודעת

תראי, את כתבת על הצער שלך מחוסר הקשר, ומכך שבעצם זו ההזדמנות האחרונה אולי לדבר איתה, כי את עוברת לתיכון. ולכן, הצעתי מה שהצעתי. לא יודעת מה היה ביניכן, אבל זה היה מזמן (שנה וחצי זה הרבה זמן) ולא צריך להתנצל. תגידי שאת מצטערת שאתן לא בקשר, או מה שאת מרגישה באותו רגע - תהיי הכי אמיתית שאפשר. ואז תראי מה יהיה. אם היא תדחה אותך שוב, אז תוכלי לזכור שעשית את הכל, וגם - תוכלי להתגבר ולהמשיך הלאה. אם היא תמשיך לשמור טינה על משהו מלפני כ"כ הרבה זמן...זה עצוב.

 

[דם קפוא]

תגובה...

הרשי לי לצטט אותך: "לא יודעת מה היה ביניכן, אבל זה היה מזמן (שנה וחצי זה הרבה זמן) ולא צריך להתנצל. תגידי שאת מצטערת שאתן לא בקשר, או מה שאת מרגישה באותו רגע - תהיי הכי אמיתית שאפשר. ואז תראי מה יהיה. " זהו בדיוק! שאני אל מצטערת שאנחנו לא בקשר...אני מאוד מצטערת להגיד את זה, אבל הילדה הזו אשכרה לא בסדר!! היא לא באה אף פעם לבית הספר, היא מנסה לפגוע בהמון אנשים(ובגלל זה כולם די שונאים אותה ואין לה חברות!!! בכלל!!) אני לא רוצה להיות חברה שלה...מכמה סיבות: א)אם אני אתנצל והיא תקבל את התנצלותי, היא תטפל אלי ותדבק אלי כי אני אהיה "החברה" היחידה שלה

ואני לא רוצה את זה ב)היא רבה עם כל העולם!! בגלל זה אין לי אף חבר!!! כל דבר שאומרים לה היא כבר מתעצבנת!! פעם אחת היה טיול שנתי והיא לא מצאה משהו טעים/בריא לאכול אז היא התעצבנה ולא דברה עם אף אחד במשך הנסיעה חזרה(3 שעות

) זה לא ממש שפוי... אני לא רוצה להיות חברה שלה בגלל זה אני לא בטוחה שכדאי לגשת אליה ... כלומר, אני רוצה להתנצל, כי למרות כל מה שתארתי, אני עדיין מרגישה רע שפגעתי בה, אבל לא רוצה לחזור להיות בקשר איתה, אלא רק לדעת שעשיתי את הדבר הנכון, התנצלתי.... לכן אני גם לא יודעת אם כדאי להתנצל, כי אני לא אהיה כנה... אוף אני כבר לא יודעת כלום

 

[להבה ירוקה]

אז את לא רוצה להיות איתה בקשר

אבל חשוב לך ללכת ולהתנצל על משהו שנעשה לפני שנה וחצי. מצד שני, את לא ממש מרגישה את ההתנצלות בוערת בך - כי את אומרת שלא תהיי כנה. אם את לא כנה בתוכך עם ההתנצלות, אין שום סיבה ללכת ולעשות את ה"מעשה הנכון", כי בתוכך - הוא לא יהיה נכון. אז זה כמו להוסיף עוד קיסם למדורה הזו על המצפון שלך. אגב, שאלה מתוך סקרנות שלי: אם זה היה לפני שנה וחצי, והיא לא מעניינת אותך בתור חברה, למה כ"כ חשוב לך להתנצל? מה יקרה אם תעזבי את זה כמו שזה ותמשיכי הלאה?

 

[לוויתן ורוד]

אז ככה..

אני חושבת שאני כן אהיה כנה במובן של לרצות להתנצל...אבל לא אהיה כנה במובן של לרצות לשוב ולהיות בקשר איתה.. אני רוצה ללכת להתנצל, כי לא טוב לי עם זה שעשיתי לה רע.. אני לא כל כך בטוחה שהיא כל כך סובלת...אבל אני לא חושבת שהיא בדיוק נהנית ממנעמי החיים!! החיים שלה מאוד קשים, אין לה חברות, אין לה אף אחד שאכפת לו ממנה... אני די מרחמת עליה...ואם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לה....אז.... בנוסף, אולי זה ישמע מעט טיפשי, אבל אני מעריצה שלוש דמויות(2 ספרותיות ואחת טלוויזיונית-אבל את הדמות שלה, לא את השחקנית...) הדמויות הספרותיות מעולם לא פגעו במישהו, והדמות הטלוויזיונית, פגעה במישהו לא בכוונה ואחר כך עשתה את כל המאמצים להתנצל, למרות שזו שהיא פגעה בה לא נשארה חייבת ו"החזירה" לא באותה מידה... אני חושבת שהדמויות הללו תמיד עושות את המעשה הנכון, ואני בהחלט רוצה להיות כמוהן... לכן, כל כך חשוב לי להתנצל...

 

[לוויתן ורוד]

אוומ...אני דם קפוא...../images/Emo122.gif

בטעות לא יצאתי מהכינוי של אחותי...אחותי היא לוויתן ורוד ואני דם קפוא.... אנא התייחסו אלי כמו לדם קפוא

 

[להבה ירוקה]

מושאי הערצה ואינטואיציה

אני חושבת שזה נפלא שאת רוצה לעשות את המעשה הנכון, ולוקחת דוגמא ממושאי הערצה ספרותיים. נראה לי שעמוק בתוכך את רוצה לגשת ולהתנצל, אז באמת - התלבטת מספיק, גשי ותעשי. אפילו בכדי לסמוך על האינטואיציה שלך ולהרגיש שאת הולכת עם מה שהלב אומר לך. אני רק מציעה שלא תקחי את ההערצה למקום פרפקציוניסטי. אי אפשר לחיות את החיים כמו דמות ספרותית או טלויזיונית. בחיים עושים טעויות, וזה בסדר גמור לעשות טעויות. אפשר לקבל ולאהוב את עצמך גם אם לא תמיד עשית את המעשה הנכון.