אווטסיידר

alle21

New member
אווטסיידר

נעזוב רגע את האלוהים, הוא יבוא אחר"כ עם המשיח. בדרך כלל הייתי מתייעצת על דבר כזה עם חברה טובה, אבל החברה הכי טובה שלי בירושלים בשירות לאומי (לא דוסה, סתם היפית) ולעניין, כמה מכם/ן רצו לצאת פעם עם מישהו? כמה פעמים דחיתם דייטים? סתם יציאה עם חברים? כמה פעמים ישבתם בבית, כשרציתם להיות במקום אחר אבל פשוט לא הייתם מסוגלים לצאת. אני כול כך רוצה לצאת איתו, כבר חצי שנה שהוא לוחץ עלי לצאת איתו , שעות בטלפון, כשיוצא להתראות בחוץ מדברים זריז ואני נעלמת מהאופק.. אני לא מסוגלת שהוא יסתכל עלי בכלל, לא יכולה לראות את עצמי בחוץ היה לי קשר של שנה וחצי עם סטודנט ,בלי יותר מדי לחפור יצאתי ממש מרוסקת מהקשר הזה, מאז כל מה שהיה לי היה סטוצים פחות או יותר. ולא ממש קשר רציני וסוף סוף כשיש מישהו שאני באמת יודעת שזה יכול לעבוד, אני לא מסוגלת. אני מתוסכלת. ובא לי לבכות כי נמאס לי שזה משתלט לי על החיים!
 
אולי

אם תעבירי את זה לשלב יותר פיזי, זה יהיה קל יותר. מגע גופני יוצר אינטימיות טבעית ואם את לא חושבת שהבעיה נובעת מזה שאין לך על מה לדבר איתו וזה רק ביישנות אולי בכל זאת תנסי, הרי ברור שהוא דלוק עליך. סתם יציאה- דחיתי הרבה. דייטים- כמה פעמים, אבל לרוב זה בגלל מצב סבוך אחר ולא החרדה (לעומת יציאה עם חברים).
 

alle21

New member
../images/Emo75.gif

חשבתי מזה.. אבל את האמת שאני טיפוס מאוד מיני, ברמה קשה.. לדעתי זה מגיע דווקא בגלל החרדה החברתית , יש כאלה שהם ביישנים ויש כאלה שזו הדרך שלהם. אני פחות מדברת, יותר עושה. אני גם משדרת את זה. כשהתחלתי ללמוד יהדות אז אמא שלי זרקה לי משפט "גם אם תהיי חרדיה תשדרי סקס כל הזמן" וזה נכון, יכולתי להתלבש כמו חרדיה והייתי משדרת סקס. יש אנשים כאלה. אז דווקא בגלל שאני יודעת שאיתו זה יכול להיות אחרת, שהוא מכיר אותי טוב, ואני יודעת שזה יכול לעבוד על הצד האחר, אני מפחדת כי פתאום אין לי איך להתחבא. זה כל הקלפים על השולחן. ועוד פרדוקס, אני גם מאוד לא מרגישה בנוח עם איך שאני נראת באופן כללי וזה לא מוסיף. תודה בכל אופן
 
מממ

רחוק מאוד מלהיות מומחה לזוגיות אבל לפחות לפי מה שאת מספרת הוא יכול להשפיע עלייך באופן חיובי : לתת לך את היציבות שאת צריכה ולנוכח ההיכרות המוקדמת גם להתחיל מערכת יחסים ללא משחקים או מסכות שכל כך קשים לאנשים חרדתיים. מצד שני , אי אפשר להאשים את החרדה בכל - אולי אחרי חצי שנה של דחיות גם המשיכה הבסיסית לא קיימת ? . רק את יודעת את התשובות בנוגע אליי , נקודת המוצא שלי כמעט תמיד מתחילה בשלילה . "עזוב , אין לי כח .... " גם שאני כבר יוצא ונהנה יחסית זה לא באמת משפר את המצב לקראת הפעם הבאה . סוג של "כשאתה יכול אתה לא רוצה וכשאתה כבר רוצה אתה פשוט לא יכול" נ.ב : שאלה קצת אישית , כמה פניות "מעניינות " קיבלת במסרים אחרי התגובה השנייה שלך באשכול ?
 

alle21

New member
תכלס אתה מבין די טוב!

והאמת שלא קיבלתי אפילו אחת:] כנראה שאני משדרת אנרגיות של אחת שלא כדי להתעסק איתה <a target=_blank rel=nofollow>http://www.timg.co.il/tapuzForum/images/Emo8.gif> וליצ'י(?) היקרה.. אני עוד שוקלת את העניין לעומק, בנתיים הוא לא התקשר מאז אותה שיחה מרתקת, ואני כבר נבלעתי אל החיים שלי בחזרה.. וקצת נוח לי .
 

Brombit

New member
כשנוח זה לא טוב
רק מאמצים


תחשבי על הנוחות הזאת לעומת מה שאת מפסידה, והאם גם ההפסד הזה נוח לך... (כן, קל לי לדבר. גם אני מפספסת הזדמנויות בגלל פחד+עצלנות. אבל לא סירבתי להצעות מפתות מדי. מה שאבא שלי כן היה עושה מזמן מזמן, דרך אגב)
 

Lichy87

New member
היי

גם אני לא מומחית בזוגיות. אבל נשמע שהבחור מודע לזה שקיים בך קושי מסוים ועדיין לא מוותר, גם אחרי חצי שנה. אולי זה משהו שיכול להקל. אם תשתפי אותו בקושי שלך, תספרי ממה את חוששת, אולי הוא יוכל להפוך את הקשר לפחות מאיים. למה שלא תסכימי על פגישה אחת? בלי ציפיות, בלי מחשבות מוגזמות. רק להיפגש ולדבר. עד כמה גרוע זה יכול להיות?
 
למעלה