אוווווףףףף...

[צלשלספק]

ציינתי שאני לא עורך דין

(ובטח לא מתיימר להיות כזה)

צר לי שגרמתי לך לבכות

 

[Anna Vasserman]

זה בסדר...

אני בוכה גם ככה.
ביומיים האחרונים אני בוכה יותר מידי...

אולי אני בהריון?...

אולי זה יציל את המצב?...

סתם...

 

[shayCn]

צל,מדובר באפשרות אחרת

נגיד שאנה ובן הזוג מחליטים להתחתן לפני יציאתם את הארץ.
מבחינת בית משפט הם הורי הילד.גם הבן זוג הופך להורה
ונראה לי שבית המשפט יילך במקרה כזה לטובת הזוג על פני
האב הביולוגי כי זה יותר לטובת הילד.
אני לא בטוח שבגיל 13 הילד ירצה לעזוב את הארץ הרבה יותר מאשר
בגיל 7-8,כי הוא יהיה יותר מגובש,בוגר עם סביבת חברים קבועה.
גם אני לא בטוח שבית המשפט יראה את דעתו,כי הוא עדיין קטין
אז זה לא משנה אם הוא בן 5,8 או 13.בית הדין בטוח שקטין לא
יכול לדעת מה טוב בשבילו ויכריע עפ"י רצון ההורים על פני
רצון הקטין.

 

[Anna Vasserman]

שי

אבל אם בגיל 13 הילד שלי יגיד מה הוא מעדיף - אני לא אלך בכלל לבית משפט...

 

[shayCn]

ברור שלא

אבל אם הגרוש שלך יתנגד ויבקש צו עיכוב יציאה מהארץ
אז זה יגיע לבית משפט.

 

[Anna Vasserman]

כן

אבל כל זה דיבורים באוויר.

אני לא נוסעת לשום מקום.

אף אחד לא עושה שום מאמץ כדי שזה יקרה....

 

[shayCn]

הבנתי אותך

אולי בסופו של דבר,
הגורל שלך הוא שתישארי בארץ
ותמצאי בן זוג מתאים יותר.

 

[צלשלספק]

תראה.

זה תלוי בהמון גורמים, ובמיוחד בהחלטת השופט, שגם עליה ניתן לערער וכו'.

 

[shayCn]

תמיד

 

[צלשלספק]

סיכוי קלוש.

בית המשפט (לטובת הילד שזקוק לשני הוריו) מעדיף אותם כמה שיותר גרים בסמיכות מה שמקל על הסדרי הראיה של הילד והוריו.

בקיצור, די בטוח שבמקרה כזה (חס ושלום, כן) היא עוד יכולה לקבל צו עיכוב מהארץ. ובמקרה ונסעה והאב תבע, נראה לי שלשראל וספרד יש הסכמי הסגרה כמדומני,
ואז החזרה לארץ תהיה מהירה ולא נעימה, היא אפילו יכולה לאבד משמורת על נושאים כאלו.

הנושא של טובת הילד הוא הנושא הכי חשוב בעיני שופט בבית המשפט לענייני משפחה, וכשהורה מונע בצורה זו או אחרת מהורה אחר את הסדרי הראיה,
זו דרך קלאסית ונפוצה לאותו הורה לאבד את המשמורת המלאה.

כמדומני היא גם ציינה שמדובר בילד מעל חזקת גיל הרך ולא מקטני-קטינים מה שנקרא, ואז האב עוד יכול לקבל משמורת על ניסיון כזה,
מצד שני - יכול להיות שאני טועה, אני לא עורך דין

 

[Anna Vasserman]

צל, האמת שבמרה הזה זה לא מדויק

זה נכון שלעיניו של בית המשפט עומדת טובת הילד.
אבל
במקרה של הגירה חוקי המשחק משתנים.
ואני יודעת כי אני מכירה את הנושא לעומק ומקרוב מסיבות שונות (לא אלה אתכם בפרטים) בלי קשר לסיפור האישי שלי.
במקרה של הגירה אצבעו של בית המשפט קלה מאד על ההדק במתן הגירה, גם אם הדבר אינו לטובת הילד. מדוע כך? ישראל חתומה על אמנת האג נגד חטיפת ילדים. אז מה שקורה זה שפשוט מאשרים הגירה לכל אחד כדי למנוע חטיפות. אם תסתכל בפסקי דין, בית המשפט מאשר הגירה לכולם, אמהות ואבות ובנסיבות מגוחכות בהן ברור שטובת הילד היא להישאר עם האבא/אמא בארץ - ובית המשפט בכל זאת מאשר הגירה.

כך, שבמקרה הזה, לא תהיה לי בעיה. זה רק עניין של זמן בגלל הביורוקרטיה.

אבל זו לא הנקודה שלי.
הנקודה שלי היא שילד הוא לא חפץ! הוא אדם עם רגשות! ואני לא יכולה לקרוע אותו מאבא שהוא כל כך אוהב בלי שהוא יסכים לזה! זה אכזרי. וזה יהרוס את היחסים שלנו לתמיד. הוא כל החיים יאשים אותי על זה שעשיתי את זה.
לא מעוניינת.
מוכנה לוותר על בן הזוג העקשן, ולא על יחסים עם הילד שלי.

אם בן הזוג שלי היה אוהב אותי מספיק, היה עושה את הוויתור הזה בשביל להיות עם אהובת ליבו.
אין שום דבר שקושר אותו לספרד חוץ מהפטריוטיות שלו.
אבל כנראה שאין כאן אהבה גדולה (וזה מה שהכי כואב לי, כי אני כן אוהבת אותו מאד ומוכנה לעזוב את הארץ בשבילו בסופו של דבר, גם אם הילד יישאר ואני אהיה רחוקה ממנו - שזו חתיכת הקרבה!!)


קיצר, הנה שוב אני בוכה... די... אוווווווףףףףףףףףףף!!!!

 

[לירי לא שרה]

נדמה לי שיש

אופציית התעלמות או משהו כזה.
אבל עזבי אותך התחשבנויות.
מה יגיד, מה יחשוב וכו..
תחשבי רק על עצמך.

ואם זה עושה לך רע.. אז סאלאמת.

 

[דניאל12319]

ניקח למשל את האופציה הבאה

היה לך טוב מאוד בקשר, אבל הוא לא רצה להתקדם צעד נוסף, אלא להישאר במקום. זה לא התאים לך, והחלטת לסגור עניינים.

ההשפעה של בנאדם כזה בחיים שלך היא שלילית. הרי גם אם תשברי ותחזרי אליו, סביר שלא תקבלי את מבוקשך. הדרך היחידה שתקבלי את מבוקשך זה שהוא ישבר, יצור איתך קשר, ויסכים לתנאים שלך (מה שסביר שלא יקרה).

הכי נכון זה פשוט למחוק אותו. הוא לא מתאים לך בשלב הזה של חייך, וסתם עושה לך כאב לב.

 

[Anna Vasserman]

צודקת ב-100%

אני יודעת את כל מה שכתבת, ולכן עוצרת ולא פונה אליו.
וגם לא מקווה שהוא יישבר.

אבל את האמת, אני מפחדת שאם אני אמחק אותו (והוא הרי יידע שמחקתי) הוא יבין שזה מתוך חולשה ומתוך רצון שלי להתגבר עליו. ולא בא לי לתת לו את התענוג הזה...

יאללה, אני חזקה!

פחות או יותר....

 

[דניאל12319]

לא בהכרח שהוא יפרש זאת כחולשה

אם אני הגבר בסיפור שלך (כן, אני גבר דרך אגב), ואת מוחקת אותי, התחושה שתעלי בי היא של החמצה מסוימת, כי את בדרך להעלים אותי לגמרי מחייך. זה כואב במקום מסוים.

 

[Anna Vasserman]

טוב, שכנעת אותי

מחקתי

 

[Anna Vasserman]

הוא התקשר לשאול למה מחקתי אותו מהפייסבוק

אז עניתי לו:
אני מצטערת, אני לא חושבת שאנשים שהיו מאהבים יכולים להישאר חברים. אולי אחרי זמן רב, כשכבר לא נשאר רגש.
אני מרגישה שאני צריכה למחוק אותך מהחיים שלי כדי להמשיך הלאה.
אם אי פעם תרצה לחזור לחיים שלי, אתה לא צריך פייסבוק. אתה יודע איפה למצוא אותי...

 

[לירי לא שרה]

כל הכבוד.. זה לא קל.

 

[דניאל12319]

ענית לו מצויין

ועצם זה שהוא התקשר בבהלה, אומר שהוא הרגיש דומה לאיך שאמרתי לך שאני הייתי מרגיש.

 

[Anna Vasserman]

תודה