צל, האמת שבמקרה הזה זה לא מדויק
זה נכון שלעיניו של בית המשפט עומדת טובת הילד.
אבל
במקרה של הגירה חוקי המשחק משתנים.
ואני יודעת כי אני מכירה את הנושא לעומק ומקרוב מסיבות שונות (לא אלה אתכם בפרטים) בלי קשר לסיפור האישי שלי.
במקרה של הגירה אצבעו של בית המשפט קלה מאד על ההדק במתן הגירה, גם אם הדבר אינו לטובת הילד. מדוע כך? ישראל חתומה על אמנת האג נגד חטיפת ילדים. אז מה שקורה זה שפשוט מאשרים הגירה לכל אחד כדי למנוע חטיפות. אם תסתכל בפסקי דין, בית המשפט מאשר הגירה לכולם, אמהות ואבות ובנסיבות מגוחכות בהן ברור שטובת הילד היא להישאר עם האבא/אמא בארץ - ובית המשפט בכל זאת מאשר הגירה.
כך, שבמקרה הזה, לא תהיה לי בעיה. זה רק עניין של זמן בגלל הביורוקרטיה.
אבל זו לא הנקודה שלי.
הנקודה שלי היא שילד הוא לא חפץ! הוא אדם עם רגשות! ואני לא יכולה לקרוע אותו מאבא שהוא כל כך אוהב בלי שהוא יסכים לזה! זה אכזרי. וזה יהרוס את היחסים שלנו לתמיד. הוא כל החיים יאשים אותי על זה שעשיתי את זה.
לא מעוניינת.
מוכנה לוותר על בן הזוג העקשן, ולא על יחסים עם הילד שלי.
אם בן הזוג שלי היה אוהב אותי מספיק, היה עושה את הוויתור הזה בשביל להיות עם אהובת ליבו.
אין שום דבר שקושר אותו לספרד חוץ מהפטריוטיות שלו.
אבל כנראה שאין כאן אהבה גדולה (וזה מה שהכי כואב לי, כי אני כן אוהבת אותו מאד ומוכנה לעזוב את הארץ בשבילו בסופו של דבר, גם אם הילד יישאר ואני אהיה רחוקה ממנו - שזו חתיכת הקרבה!!)
קיצר, הנה שוב אני בוכה... די... אוווווווףףףףףףףףףף!!!!
