אוהבת

אוהבת

זה כבר שנתיים בלעדייך ונדמה והזמן לא עובר...עכשיו בין כל הזיכרונות והתמונות שמצאתי , סתם כי סידרתי מעט מצאתי את התמונה שלנו שם בשדה החרציות, מאוהבים עד מעל הרש, חבוקים ונושקים . זה כבר שנתיים שלא עשיתי דבר מעניין במיוחד, ושנתיים שלא אהבתי אחר כפי שאהבתי אותך. אני קצת פוחדת שזה לא יבוא , ואם יבוא איך אקבל אותו , איך יקבל אותי? האם ישכיח אותך ממני? זוכר בירושלים את אותה הדירה? עם הערסל שתלינו ונשכבנו עליו שעות, לצלילי הג'אז של אלה פיצג'רלד...סתם ביום סתוי ירושלמי, מביטים זה בזו ונדמה שהעולם בכף ידי. הייתי מאושרת...אני חושבת...כך נדמה ... כי היום אני אדם עצוב מאד , ואתה איתה אותה האחת שבילתה בחברתנו והייתי לה לחברה. עכשיו הטבעת סביב אצבעה והיא שלך לעד... ואולי לא! אני כל כך רוצה לראות אותך ופוחדת שאשתתק, רק לרגע לראות את פנייך , להיזכר איך אתה נראה ולא דרך התמונה ...למה אני אוהבת אותך כל כך? למה היה צריך להיות טוב ולא טוב? עכשיו זה זמן שלא כל כך זז, אני בעבודה ובבית והכי רחוק שאני מבלה זה כאן בבר שבו אני עובדת , אז אפשר לומר שהסיכוי שניפגש קלוש. אתה זוכר אותי? אתה חושב עליי לפעמים או ששכחת? למה זה כל כך כואב? למה? אני רק רוצה שיהיה משהו טוב כמוך, יפה כמוך, רגוע כמוך, חי כמוך , עם עיניים כמו שלך ... והם כל כך לא דומים אפילו לא מעט. נשיקות ...ולא תדע שאני כתבתי על הדף את כל מה שיש לי בפנים זו אני ...אותה האחת שוודאי כבר שכחת. אוהבת בכל לבי רומי.
 

די דנסר

New member
מוכרת לי מאד ההרגשה הזאת

וככל שהזמן חולף, הוא הופך לנכסף יותר ויותר. ככל שהזמן עובר ישנה תחושה שהוא אהוב יותר, נחשק יותר, כמעט אלוהי, בלתי ניתן להשגה. ועם כל הכאב הזה צריך להמשיך הלאה, לפתוח דף חדש ולהביט קדימה. להבין שלא לנצח נצפה, שלא לנצח נמתין לפגישה המקרית המיוחלת. נחייה את החיים ונמצה כל רגע, ונעשה שיהיה לנו טוב. נקים משפחה ונגדל ילדים, למרות שמידי פעם נביט אל האופק וניזכר...
 

להבון

New member
הי

הי רומי אאך אך אהבה אין כמו אהבת אמת אבל מה לעשות אהבה היא תלויה לא רק בנו וכשנפרדין נשאר חלל חלל חלל אז אולי תנסי לחפס לך אהבה אחרת למלא את החלל או תנסי למצוא משהוא למלא את החלל ומשהחא טוב כי כרגע אני רואה ממה שכתבת שהחחלל הזה מלא בגעגועים וכאב תנסי להבון
 
למעלה