אוהבת ומשקרת..
אני בת 17 וחצי והחבר לשעבר בן 19. היינו חברים שלושה חודשים, ונפרדנו ממש לפני שבוע בערך. קצת רקע - למרות שהוא היה בצבא, כל פעם כשהוא חזר היינו ביחד, כל הזדמנות אפשרית היינו ביחד! אהבנו מאוד אחד את השני. לבחור לא היו אף פעם קשרים רציניים לפניי, הוא היה בחור של סטוצים אבל הוא הבין שהוא רוצה קשר רציני, וכך התחלנו להכיר. הוא טוען שאני האהבה הראשונה שלו, ושאותי הוא באמת אהב. בחזרה לסיפור, יום אחד באתי אליו הביתה כמעט כמו כל יום רגיל, ושמתי לב שההתנהגות שלו מאוד משונה. בהתחלה לא התייחסתי, אבל אחרי שעה בערך הוא נכנס לחדר ונזרק על המיטה. שאלתי אותו מה יש לו והוא אמר לי 'לא יודע'. מכאן כבר הבנתי שמשהו רע עומד להגיע, עברו 10 דקות של שתיקה והוא החליט לדבר. הוא תפס אותי לשיחה ואמר שהוא לא יודע מה הוא מרגיש כבר כלפיי והוא מרגיש שהוא אוהב אותי הרבה פחות מההתחלה ושהוא מפחד לפגוע בי בהמשך בגלל זה, והזכיר כל הזמן שהוא מטומטם ושהוא שונא את עצמו על זה. כמובן שלא הצלחתי לעצור את עצמי ובכיתי (וגם הוא בכה ולא מעט!), ובסופו של דבר אחרי שיחה של שעה וחצי החלטנו שלאור המצב, כמובן, אנחנו נפרדים. עם כמה שכאב, נפרדנו מאוד יפה והבטחנו שנשמור על קשר והכל יהיה אותו דבר חוץ מזה שלא נהיה חברים. אחרי יום הוא התקשר לשאול לשלומי ואיך אני מרגישה, והראיתי שהכל מצוין. עבר שבוע, לא הצקתי לו, והשתדלתי שלא לדבר איתו בזמן הזה כי רציתי שאני יחסר לו קצת (קיטשי, אבל ידעתי שרק ככה הוא יבין שטעה, ובהמשך תראו שזה הצליח לי). עבר עוד שבוע, ואני מבלה והכל, אבל מבפנים עדיין כואב. חזרתי ממסיבה וידיד שלי (שהוא גם חבר של האקס) מתקשר לחברה שלי שהייתה איתי ואמר לנו לבוא לשבת באיזה גן עם כולם. הגענו לשם, הרבה חברים היו שם וכמובן האקס. נראיתי מאוד שמחה וקורנת (בכוונה) וזה גם יצא לי טבעי. אמרתי שלום לכולם וגם לאקס, חיבקנו חזק אחד את השני ושמחנו.אחרי רבע שעה בערך האקס קרא לי והלכנו לשבת קצת רחוק מכולם והוא אמר לי כמה שקשה לו והוא הבין שעשה טעות ושאני הכי חסרה לו בעולם, ושאל אותי אם עדיין יש סיכוי. (נשבעתי לעצמי שאם זה יקרה - וזה היה ברור שזה יקרה, אני מסרבת, כדי שירדוף אחריי ושהפעם אני יהיה זו ששולטת במערכת יחסים ולא הוא בי כמו אז!) אמרתי לו שלא, כי אני כבר לא אוהבת אותו כמו בהתחלה וזה לא מספיק בשביל לחזור לקשר. ראיתי לו את הדמעות בעיניים שרוצות להתפרץ, וחיבקתי אותו ואמרתי שאני מצטערת אבל זה יעבור לו, והוא פשוט נשען עליי ושתק. חזרנו לחברים, ואחרי שעה הוא קרא לי שוב ואמר שהוא כבר הבין את הטעות שלו, אבל הוא רוצה לתת לי את הסיכוי לחזור להיות ביחד, כי אולי אם אני יתחרט וזה יהיה מאוחר מדי הוא כבר לא יהיה שם, ושוב סירבתי. לאחר מכן שאלתי אותו אם הוא באמת חשב שאני יחכה לו עד שהוא יבין שעשה טעות, והוא אמר שכן! כי הוא חשב שאני מאוד אוהבת אותו. (פרט חשוב - החברה שהייתה איתי, הוא שונא אותה כי הם רבו בעבר והוא חושב שהיא משפיעה עליי לרעה). חזרנו לחבר'ה שוב והוא כתב לי SMS (כשהוא יושב כמה מטרים לידי ואני עומדת עם החברים) שאם הייתי יודעת כמה שחברה לי גורמת לי להפסיד דברים שגרמו לי לשמוח ולחייך, הייתי מבינה שהיא לא באמת חברה אמיתית. אחר כך כמובן הלכנו שוב לדבר ואמרתי לו ששום דבר לא בגללה, אני החלטתי על הכל לבד, ובעודנו מדברים היא התקשרה לשאול אם אני בסביבה, ושהוא ראה את השם שלה על הצג הוא צחק, שמתי את הפלאפון בכיס ואמרתי לו שלא יתייחס ושימשיך לדבר, הוא לא רצה אז עניתי לטלפון והתקדמתי אליה, איפה שכולם היו. השעה הייתה כבר 6:30 בבוקר, ואמרנו ביי לכולם והתחלנו להתקדם הביתה. פתאום אנחנו שומעות אותו (האקס) צועק מלא קללות (לא כדאי להזכיר אותן פה) מאוד גסות, שכמובן היו מופנות לחברה שלי. המשכנו ללכת, וקיבלתי ממנו SMS 'פה זה נגמר, כשלא תיהי חברה שלה אז אולי נוכל לחזור להיות ידידים'. התעצבנתי מאוד והחלטתי להתעלם. כל הסיפור הזה שהגענו לשם אחרי המסיבה, קרה לפני יומיים, ומאז לא דיברנו. מכיוון שהיום הוא יום הולדתו, שמתי את הכל בצד וכתבתי לו SMS 'בלי שום קשר למה שהיה, המון המון מזל טוב בריאות ואושר ובלהבלהבלה..' שתבינו את המטרה שלי, המטרה היא להחזיר אותו אליי אבל שהפעם אני יהיה השולטת בקשר ולא הוא, ושהדברים יהיו שונים ממקודם. ואם עלתה לכם השאלה האם אני אוהבת אותו בכלל והאם באמת ירד לי ממנו כמו שאמרתי לו, אז זה בדיוק ההפך ממה שאמרתי לו. אני אוהבת אותו מאוד! השאלה שלי היא - האם אתם חושבים שאני פועלת נכון? האם יש סיכוי באמת שהוא יחזור אליי? או שאולי בכלל אני צריכה להמשיך הלאה ולשכוח אותו? מצטערת על האורך, אני פשוט אובדת עצות. תודה רבה!!
אני בת 17 וחצי והחבר לשעבר בן 19. היינו חברים שלושה חודשים, ונפרדנו ממש לפני שבוע בערך. קצת רקע - למרות שהוא היה בצבא, כל פעם כשהוא חזר היינו ביחד, כל הזדמנות אפשרית היינו ביחד! אהבנו מאוד אחד את השני. לבחור לא היו אף פעם קשרים רציניים לפניי, הוא היה בחור של סטוצים אבל הוא הבין שהוא רוצה קשר רציני, וכך התחלנו להכיר. הוא טוען שאני האהבה הראשונה שלו, ושאותי הוא באמת אהב. בחזרה לסיפור, יום אחד באתי אליו הביתה כמעט כמו כל יום רגיל, ושמתי לב שההתנהגות שלו מאוד משונה. בהתחלה לא התייחסתי, אבל אחרי שעה בערך הוא נכנס לחדר ונזרק על המיטה. שאלתי אותו מה יש לו והוא אמר לי 'לא יודע'. מכאן כבר הבנתי שמשהו רע עומד להגיע, עברו 10 דקות של שתיקה והוא החליט לדבר. הוא תפס אותי לשיחה ואמר שהוא לא יודע מה הוא מרגיש כבר כלפיי והוא מרגיש שהוא אוהב אותי הרבה פחות מההתחלה ושהוא מפחד לפגוע בי בהמשך בגלל זה, והזכיר כל הזמן שהוא מטומטם ושהוא שונא את עצמו על זה. כמובן שלא הצלחתי לעצור את עצמי ובכיתי (וגם הוא בכה ולא מעט!), ובסופו של דבר אחרי שיחה של שעה וחצי החלטנו שלאור המצב, כמובן, אנחנו נפרדים. עם כמה שכאב, נפרדנו מאוד יפה והבטחנו שנשמור על קשר והכל יהיה אותו דבר חוץ מזה שלא נהיה חברים. אחרי יום הוא התקשר לשאול לשלומי ואיך אני מרגישה, והראיתי שהכל מצוין. עבר שבוע, לא הצקתי לו, והשתדלתי שלא לדבר איתו בזמן הזה כי רציתי שאני יחסר לו קצת (קיטשי, אבל ידעתי שרק ככה הוא יבין שטעה, ובהמשך תראו שזה הצליח לי). עבר עוד שבוע, ואני מבלה והכל, אבל מבפנים עדיין כואב. חזרתי ממסיבה וידיד שלי (שהוא גם חבר של האקס) מתקשר לחברה שלי שהייתה איתי ואמר לנו לבוא לשבת באיזה גן עם כולם. הגענו לשם, הרבה חברים היו שם וכמובן האקס. נראיתי מאוד שמחה וקורנת (בכוונה) וזה גם יצא לי טבעי. אמרתי שלום לכולם וגם לאקס, חיבקנו חזק אחד את השני ושמחנו.אחרי רבע שעה בערך האקס קרא לי והלכנו לשבת קצת רחוק מכולם והוא אמר לי כמה שקשה לו והוא הבין שעשה טעות ושאני הכי חסרה לו בעולם, ושאל אותי אם עדיין יש סיכוי. (נשבעתי לעצמי שאם זה יקרה - וזה היה ברור שזה יקרה, אני מסרבת, כדי שירדוף אחריי ושהפעם אני יהיה זו ששולטת במערכת יחסים ולא הוא בי כמו אז!) אמרתי לו שלא, כי אני כבר לא אוהבת אותו כמו בהתחלה וזה לא מספיק בשביל לחזור לקשר. ראיתי לו את הדמעות בעיניים שרוצות להתפרץ, וחיבקתי אותו ואמרתי שאני מצטערת אבל זה יעבור לו, והוא פשוט נשען עליי ושתק. חזרנו לחברים, ואחרי שעה הוא קרא לי שוב ואמר שהוא כבר הבין את הטעות שלו, אבל הוא רוצה לתת לי את הסיכוי לחזור להיות ביחד, כי אולי אם אני יתחרט וזה יהיה מאוחר מדי הוא כבר לא יהיה שם, ושוב סירבתי. לאחר מכן שאלתי אותו אם הוא באמת חשב שאני יחכה לו עד שהוא יבין שעשה טעות, והוא אמר שכן! כי הוא חשב שאני מאוד אוהבת אותו. (פרט חשוב - החברה שהייתה איתי, הוא שונא אותה כי הם רבו בעבר והוא חושב שהיא משפיעה עליי לרעה). חזרנו לחבר'ה שוב והוא כתב לי SMS (כשהוא יושב כמה מטרים לידי ואני עומדת עם החברים) שאם הייתי יודעת כמה שחברה לי גורמת לי להפסיד דברים שגרמו לי לשמוח ולחייך, הייתי מבינה שהיא לא באמת חברה אמיתית. אחר כך כמובן הלכנו שוב לדבר ואמרתי לו ששום דבר לא בגללה, אני החלטתי על הכל לבד, ובעודנו מדברים היא התקשרה לשאול אם אני בסביבה, ושהוא ראה את השם שלה על הצג הוא צחק, שמתי את הפלאפון בכיס ואמרתי לו שלא יתייחס ושימשיך לדבר, הוא לא רצה אז עניתי לטלפון והתקדמתי אליה, איפה שכולם היו. השעה הייתה כבר 6:30 בבוקר, ואמרנו ביי לכולם והתחלנו להתקדם הביתה. פתאום אנחנו שומעות אותו (האקס) צועק מלא קללות (לא כדאי להזכיר אותן פה) מאוד גסות, שכמובן היו מופנות לחברה שלי. המשכנו ללכת, וקיבלתי ממנו SMS 'פה זה נגמר, כשלא תיהי חברה שלה אז אולי נוכל לחזור להיות ידידים'. התעצבנתי מאוד והחלטתי להתעלם. כל הסיפור הזה שהגענו לשם אחרי המסיבה, קרה לפני יומיים, ומאז לא דיברנו. מכיוון שהיום הוא יום הולדתו, שמתי את הכל בצד וכתבתי לו SMS 'בלי שום קשר למה שהיה, המון המון מזל טוב בריאות ואושר ובלהבלהבלה..' שתבינו את המטרה שלי, המטרה היא להחזיר אותו אליי אבל שהפעם אני יהיה השולטת בקשר ולא הוא, ושהדברים יהיו שונים ממקודם. ואם עלתה לכם השאלה האם אני אוהבת אותו בכלל והאם באמת ירד לי ממנו כמו שאמרתי לו, אז זה בדיוק ההפך ממה שאמרתי לו. אני אוהבת אותו מאוד! השאלה שלי היא - האם אתם חושבים שאני פועלת נכון? האם יש סיכוי באמת שהוא יחזור אליי? או שאולי בכלל אני צריכה להמשיך הלאה ולשכוח אותו? מצטערת על האורך, אני פשוט אובדת עצות. תודה רבה!!