אוהבת אותך אבל....

[גרושה בי סקסואלית]

אוהבת אותך אבל....

משום מה תמיד נראה לי מוזר הצירוף הזה של המילים,תמיד יוצא לו ביחד.כאילו מובן מאליו. אוהב אותך אבל... אוהבת אותך אבל... תשני פה,תחליפי שם.לא ככה צריך,תנהגי קצת אחרת.תסתכלי על עצמך,זה לא בדיוק ככה.אוהב אותך אבל לא ככה. כמה אבלים אנחנו מסוגלים לספוג עם בכלל? ולמה באהבה צריך אבל?

 

[t o t a l]

../images/Emo98.gif

ה"אבל" הקטן הזה יכול לשנות את הכל. יודעת.... אני ואם ילדי היינו יכולים להיות הזוג המושלם בעולם, במידה ורק תכונת אופי אחת שלה [וכמובן גם שלי], הייתה אחרת. את כל מה שהיה בה אהבתי. חוץ מדבר אחד קטן. בפועל... לא היה לנו סיכוי קלוש מהתחלה, לחיות כמו שצריך. אהבה היא לא תנאי מספיק לאושר. יש מלא אהבות "רעות" חברות אמיתית צומחת רק מהתאמה [התאמה ברבדים שונים]. אם אין התאמה, אין חברות ואם אין חברות כל האהבה שבעולם, לא תעשה את הקשר למוצלח.

 

[t o t a l]

ועוד הערה

חושב שהרצון לשנות את בן הזוג, זאת טעות מאוד רווחת. זה לא אפשרי לביצוע. וזה יוצר תסכולים רבים אצל שני הצדדים. או שמקבלים אותו על כל תכונותיו as is, או שמסיימים את הקשר.

 

[מתה להתגרש]

כל כך מסכימה איתך!!!

גם אני חשבתי שהאהבה הגדולה שלנו תנצח את הכל. אבל אי ההתאמות היו עצומות. האהבה הגדולה שכחה עם השנים. הפכה לשינאה עמוקה.... ואי ההתאמות.... רק הלכו והעמיקו מיום ליום. הכי חשוב בראש ובראשונה התאמה!!!

 

[t o t a l]

לא בטוח. יש גם אלטרנטיבה

אפשר להתאהב בטרוף. לדהור על גג העולם. ולהסתלק כשאי ההתאמות מתחילות לצוץ. מי אמר שכל קשר חייב להסתרע על פני חיים שלמים?

 

[Noam גורדון]

זהירות - מיקסם שווא

האופצייה שאתה מעלה כאן בעייתית, אם כי קוסמת לתקופה מסויימת. על משאבת אנרגיה שמעת פעם ? להתאהב בטירוף עד כדי הגעה לגג העולם, כדי לגלות אי הסכמות אומר - התרסקות מגג העולם אלי תחתיות ... וזה כואב אכושילינג. יש אפילו כאלו שמתמכרים לכך. כל דבר בטבע שואף לאיזון; * השוואת ריכוזים בתמיסות (זוכר את הניסוי מכיתה ג' ?) * השוואת לחצים * הומיאוסטזיס כללי בגוף ועוד ועוד הרשימה שמוכיחה על השיאפה הטבעית לאיזון ארוכה מכדי שכדאי יהיה לפרוש אותה כאן וגם אנחנו כחלר מהטבע מבקשים איזון. להיות על הקצוות זה כייפ לפעמים, אבל זה חלק מהכייפ,הלפעמים הזה. ואיזון אומר בהכרח שיגרה. אני יודע שלא כל כך מקובל להציג את השיגרע באור חיובי ושהיא נתפסת כ"מרובעת" אבל השיגרה היא מה שמחזיק אנשים בתיפקוד מלא והיא מהווה מסגרת שבאמתעותה אפשר להגיע רחוק מאוד. עובדה סטטיסטית שאין להתווכח איתה היא, שמרבית אוכלוסיית העולם מחפשת זוגיות ולפיכך העובדה הזו מייתרת את השאלה אם זה טוב או רע. זו עובדה שכנראה מעידה על צורך די בסיסי וחזק אצל האנשים. לכן, כדאי לדעתי לרכז את האנרגיה להבנה ולמידה של איך לברור ולבחור לך את בן/ת הזוג המתאים, איך לשמר זוגיות תוך הבנה שאין מושלמות, איך לנסות ולאמץ את המושג שטבע וויניקוט "good enough mother" ולשנות אותו ל "good enough spouse" ולא ללכת שבי אחר מקסמי שווא כמו התאהבויות שואבות אנרגיה, שמותירות אותך אח"כ שכוב על הארץ כקונדום משומש.

 

[t o t a l]

אכושילינג נהנתי לקרא את זה

כמה יפה כתבת. ובכל זאת שואל את עצמי [שאלה שרבים מהרהרים בה], האם יש באמת תקומה לזוגיות של נצח? האם זוגיות [מוצלחת וטובה ונכונה ככל שתהיה], לא מכלה את עצמה אחרי כמה שנים. תגיד.... מרשה לי לעשות שימוש בהזדמנות במטפורה של הקונדום?

 

[ע פ ר ל ה]

תגידו

אחרי שטחנו את הנושא דק דק דק... בחשנו וערבבנו ועירבלנו והקפצנו... יש וריאציה שלא השתמשנו בה כדי לפענח את הצופן הנכסף? נהיה לי כאב ראש

חלאסססססססססס אין טובה יותר מעבר לפינה. בחיי שאני מתחילה להיות פרקטית... (עפרל'ה מפשילה שרוולים ויוצאת למשימה הנחשקת)

 

[Noam גורדון]

כן, יש תקומה ידידי !

לי עצמי אין ספק בכך (ואני יכול להצביע על דוגמאות לכך), אלא שבל ניפול למלכודת הסמנטית וניישר קו - למה אתה TOTAL מתכוון כשאתה אומר לעצמך את המושג "זוגיות נצח", מהן הציפיות שלך מזוגיות. כלומר, מה שאני אומר (אפרופו הדימוי הקודם שלך) שכדאי מאוד להתחיל את הדיון הזה כשאנחנו על הקרקע ולא ביונוספירה למשל. יש דברים, שהמילה התיישנות אינה עושה להם שירות דב אלא רק משבחת אותם, כגון: יין, שטיחים פרסיים, גבינות צרפתיות מסריחות ועוד. אלא מה, כדי שהם ישתבחו, צריך שני דברים בסיסיים: 1. לספק להם תנאים נוחים 2. לבצע תחזוקה שוטפת ולא להזניח לדעתי אותם כללים חלים באופן כללי גם על זוגיות, כמו על כל מערכת מכנית וחברתית ביקום. ובקשר לקונדום, צ'תמש בו חופשי. אני אישית לא הייתי שש להתעסק עם קונדומים משומשים אבל אם זה עושה לך את זה אני האחרון שיקלקל לך

 

[B u d d h a]

חחחחחחחח

אפשר להגיד דברים כל כך מטומטמים ....לדעתי חבל לקחת עצות מגבינה צרפתית ישנה....כולנו חיות

 

[מתה להתגרש]

אמן!

אכושילינג אמן!

 

[חנתי]

מסכימה איתך עד...

ראשית מקבלת ואוהבת את ההשוואות מעולם הטבע שאנחנו חלק ממנו ונכונות מאוד לטעמי (או מי שואל אותי בכלל) אין עוררין על הצורך שלנו בזוגיות ועל הצורך שלנו לקבע מצבים, זה נוטע בנו את הביטחון, אבל אתה נוטה לשכוח מהר (וכולנו) את הדוגמא הנהדרת שנתת כאן - שברובינו קיים הדחף לשנות את אותו מצב "בריא" ובטוח וקבוע אליו אנחנו שואפים, שוב כדי להפר ולאזן... קרי, גם מצב מאוזן הוא מצב שבשלב כלשהו דורש הפרה ואיזון מחדש.

 

[Noam גורדון]

מס' דוגמאות כדי לסבר את האוזן

איזון הוא הרי מושג נורמאטיבי ויחסי וכל אחד רואה אותו ואומד אותו אחרת. ל"איזון" יש משרעת מסויימת ולכל אדם אורך משרעת שונה, כמו שלכל אדם גובה שונה, העדפות שונות, יכולות שונות וכיו'. במסגרת אותה שיגרה, ניתן פשוט להכניס אל אותה שיגרה כחלק ממנה, פעילויות שמהוות גיוון ו"שבירת" שיגרה. אז אני יכול להעיד על עצמי בלבד שכדי לשבור את שיגרתי עשיתי בעבר ועודני עושה מיני פעילויות שונות (כגון טיסה, דאייה, כתיבה, נגינה, צניחה וכיו') שיגוונו את חיי ויסבו לי הנאה שממוקמת יותר בקצוות של אותה מישרעת, בעוד שניתן גם לראות בהן חלק מהשיגרה הכוללת. רוח הדברים ולא מילה כזו או אחרת היא החשובה, ואני התכוונתי לכך שהתפזרות וקפיצה מבן/ת זוג לבן/ת זוג כדבורה העוברת מפרח לפרח גורם לבסוף באופן בלתי נמנע לאפיסת כוחות נפשיים וריקון מאנרגיה ושקיעה אל עבר דיכדוך ואף דיכאון לעיתים. את הכיפ והאושר צריך לחפש אצל עצמך ע"י סיפוק ומיצוי יכולתיך שלך ורק אח"כ לפנות ליפוש אחר בן זוג. כל מי שחושב שהוא יצליח אחרת טועה לצערי והוא נדון להתרסקויות חוזרות ונישנות ודיכדוך די תמידי.

 

[ב ה י ר]

כל כך, אבל ,כל כך נכון!

 

[חנתי]

נכון, האושר קודם כל בפרט ואח"כ בזוג

אכן הרחבת את היריעה בדברים שהם נכונים לטעמי ובשורה התחתונה באמת אנחנו לא בנויים לנהוג כפרפר שעובר מפרח לפרח ואולי כן בעצם, אבל וודאי צריכה להיות קורלציה בין אורך חיי הפרפר לחיי האדם שוב אותו מושג נורמאטיבי שהתיחסת אליו.

 

[t o t a l]

ההקצנה מסיטה מהדיו שאותי עיניין

אני מרים גבה לגבי הריאליות של "זוגיות נצח" ואתה נועם לוקח אותנו לקצה השני של "קפיצה מבן/ת זוג לבן/ת זוג כדבורה העוברת מפרח לפרח" מקבל את כל מה שאמרת לגבי משאבת האנרגיות, לגבי ההכרח במלאות אישית ופנימית כתנאי הכרחי למסוגלות רגשית לקשר ארוך טווח. יחד עם זאת חוזר ושואל: איש [או אישה] מהישוב. מלא ושלם. אוהב את עצמו. אוהב את חייו. פעלתן ובריא מכל הבחינות, האם הוא מסוגל לזוגיות נצח? האם לכשעברו כמה וכמה שנים, הרוב המוחלט לא מגיע למצב שהיופי שבזוגיות נמוג? האם הרוב המוחלט של מערכות היחסים לא מתרוקנות מתוכן ונותרות חלולות? במצב שכל מה שמשאיר את שני הבריות ביחד [במקרה הטוב] הוא רק נוחות והרגל או [במקרה הרע] פחד ובעטה מחיים בודדים.

 

[t o t a l]

מהדיון

 

[Noam גורדון]

ראשית

עניתי לך כבר קודם. כן, איש [או אישה] מהישוב. מלא ושלם. אוהב את עצמו. אוהב את חייו. פעלתן ובריא מכל הבחינות, מסוגל לזוגיות נצח וניתן אף לראות זאת ויש לי לא מעט דוגמאות להראות לך, הן מכורות והן ממכרי האישיים והפרטיים. שנית, את ה"קיצוניות" העלית אתה באפשרות שהעלית שם למעלה על התאהבויות סידרתיות כך שמעט מוזר, בלש/ון המעטה, לשמוע ממך כי אני הוא שהעלה דוגמאות קיצוניות. אני עשיתי הפוך מכך ומשכתי לכוון האמצע ולא לקצוות.

 

[יעלילה1]

אני לא יודעת אם זה דחף

חלק מהטבע זה גם סערות והפרת איזון, שקורית גם מסיבות שאין לנו מושג מהן. לא חושבת שצריך לייצר הפרות איזון... כן יש הפרות איזון שנובעות מתוכנו, ואם יש צורך ועניין, אפשר לבדוק אותן בטיפול, כי אם זה דפוס של הרסנות, אז חבל. יש מספיק גם מבחוץ

 

[חנתי]

אין ספק שיש דברים שהם מעל לבינתנו

אולי גם הרס עצמי הוא דחף מולד אצלינו וזאת כדי להתחדש, בסך הכל אנחנו חלק מהקוסומוס וזה טבעו - סדר וכאוס וחוזר חלילה ואנחנו בני האדם בטוחים שניחנו בתבונה ויש לנו "שליטה", כנראה שזו רק אשליה. מניחה שיש אנשים שיש להם יותר שליטה על חייהם מאחרים, יתכן שזה תלוי במידה רמת המודעות האישית שלהם...