אוהבת אותו...

[אוהבת עד אין קץ]

אוהבת אותו...

שלום לכם. אני בחורה בת 22 וחצי ויש לי חבר מזה שנה וקצת בדיוק שנה מעליי. בעוד כחודשיים הוא טס "לטיול הגדול שאחרי הצבא" ממנו חששתי כל כך לחודשיים שלושה. זה עדיין לא סגור. זה לא שלא ידעתי על זה. ידעתי על הרצון שלו לעשות את הטיול הזה מהיום הראשון בו יצאנו יחד, אבל זה כאילו היה כל כך רחוק ממני כל הזמן...ועכשיו פתאום זה מתקרב ומאיים עליי. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה. מאוד. ועברנו המון ביחד, המון קשיים ומכשולים אבל הצלחנו להתגבר על הכל. ואני כל כך מפחדת. אני מפחדת שהוא יטוס ופתאום יכיר לו שם מישהי אחרת, אני מפחדת שיתאהב באחרת, אני מפחדת שישכח אותי. עשינו ביננו הסכם שניהיה בקשר לכל אורך התקופה הזו שהוא לא יהיה בארץ ושאנחנו לא נפרדים בשום אופן ונתקשר באמצעות הטלפון, מיילים ומצלמות אינטרנט. אבל בתוך תוכי אני כל כך מפחדת לאבד אותו. אני מפחדת שהוא יחזור לי בנאדם שונה לגמרי ממה שהוא כעת. העניין הוא שהוא כל הזמן מדגיש לי כמה הוא אוהב אותי אבל זה פשוט משתלט עליי...כי בכל זאת, אני לא ילדה עיוורת בת 12. הוא גבר, והוא טס עם עוד 2 חברים טובים שלו. ומי יודע מה יכול לקרות שם. ואני באמת שלא יודעת איך להתמודד עם המכה הזו שתבוא עליי בעוד חודשיים... אני כל הזמן משתדלת לשכוח מזה ולהנות מהווה אבל זה משתלט עליי כל הזמן ! אז איך מתגברים על זה?

 

[אוהבת עד אין קץ]

ואני מבקשת שלא לפרסם הודעה זו

בעמוד הראשי של תפוז!

 

[קרן אור של החיים]

אם תסמני בתחתית העמוד,כשאת מעלה את ההודעה

שאת לא מכונה שהיא תתפרסם בדף הראשי, הסיכויים לכך יקטנו באופן משמעותי.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

אם הוא מספיק אוהב אותך, לא ימצא מישהי אחרת. אם ימצא מישהי אחרת, זה אומר שהוא אוהב אותה יותר משהוא אוהב אותך. ענין של מזל.

 

[Miss Thang]

האמת שאני לא יודעת מה לומר לך.

לא חושבת שיש דרך אמיתית להשכיח את זה, או "להתגבר" על זה. הייתה לי חברה באותו המצב בדיוק, והיא פשוט חיכתה לחבר שלה בארץ, במשך חמישה חודשים תמימים. לאורך כל התקופה הם נהגו לדבר (לפחות פעם ביום) בזמן שהוא היה באיזורים תיירותיים (איפה שניתן בקלות להשיג קליטה/רשת/מצלמה), וכשהוא לא היה מתקשר היא היתה באמת יושבת בבית ואוכלת סרטים. אני אפילו זוכרת, שבמשך ימים שלמים היא היתה חייבת להיות בבית בשעות מסוימות על מנת לא לפספס ממנו שיחה. ג'יז. אלו חיים אלו? זה הרי נמשך כמעט במשך חצי שנה שלמה. בסופו של דבר הוא שב לארץ, והקשר שלהם (למיטב הבנתי) טוב מתמיד עכשיו. מה אני אגיד לך? בעיני, אפשר ורצוי לחכות לבן זוג שאוהבים. אבל לשבת בבית, ולכסוס ציפורניים במשך כמה חודשים בציפייה מתמדת ובכמיהה שחלילה הוא לא יבגוד... כך לא מנהלים זוגיות. ואם הזוגיות באמת מדהימה ושווה ויכולה לשרוד את זה, אז גם לא שמים מעמידים אותה במבחן, כי בעיני זה מיותר והרסני.