היי אביבית, חג שמח!
אני חושבת שהמשפט לא מוצלח וגם לא ממש ברור. מספר נקודות למחשבה: א. אם את מקפידה על תקינות, נהוג לבדל בין "כמובן" שהיא מילת הסגר (שאומר שהמידע במשפט הוא מובן מאליו / ידוע לנמען) לבין "מובן" שהיא נשוא שפותח פסוקית תוכן, ואחריה יופיע הנושא – מה מובן. לכן "מובן ש" או "מובן כי" (בדומה למילים אחרות בתפקיד זה – ראוי, כדאי, ידוע, ודאי – חלקן לא משתלבות עם "כי" אבל זו לא הנקודה) ולא "כמובן ש". ב. אם אני מבינה נכון, שאלת האנטישמיות היא העיסוק באנטישמיות, האם האנטישמיות מורגשת או לא, למשל. לא ברור לי איך אפשר "להרגיש" שאלה, משהו פה לא הגיוני; לדעתי אפשר להרגיש אנטישמיות, אך לא "שאלת אנטישמיות". לו הניסוח היה ברור ומובן לא היה צורך לחזור על המושא בסוגריים, וזה מביא אותי לסעיף הבא – ג. כשמשתמשים במאזכר (במקרה הזה, מילת יחס עם כינוי מוסב – "אותה") עושים זאת כשברור מה מאזכרים ולא רוצים לחזור על המילה / צירוף. אם לא ברור, משתמשים מלכתחילה במילה או בצירוף המפורשים ולא מסבירים בסוגריים – זה מסורבל ולא אלגנטי. ד. גיוון במילות קישור – פעמיים "אך" באותו משפט במרווח קצר – לא מומלץ. ה. "בעצמי ..." אם אין סיבה מיוחדת להדגיש, הייתי מציעה למקם את תיאור האופן בהמשך ולא מיד בתחילת המשפט. לסיום אציע ניסוח ראשוני למשפטים שהבאת. ייתכן שהוא לא מתאים כי חסר לי ההקשר הכללי של הטקסט; המטרה היא לתת לך כיוון: "מובן שעניינה אותי מאוד שאלת האנטישמיות. לא חשתי באנטישמיות בעצמי, אך יהודי המקום סיפרו לי שהיא קיימת, אם כי לא חזקה".