הבעיה שלי עם הספר הזה ובכלל
שהיא פונה למישהו ומציעה לו עצות
למי היא פונה? והאם זה לא קורה מעצמו?
המילים כרגיל מטעות ומבלבלות
 
אבל מה שכתבתי כאן זה רק מחשבה, מהסוג של הקאניניג מיינד
 
לא משנה אם דון כותב למישהו, לא כותב למישהו ובאיזה מילים הוא משתמש
במילא מה שקורה קורה
 
כשרואים את זה כל ההסכמות והתובנות שבעולם לא משנות כל כך
הן נחמדות ותו לא.
האמת קיימת בתוכן אבל הן לא האמת.
ותחושת החופש מתוקה מאין כמוה כשהכל ב-אמת