ממשיך ללמוד
New member
אודה לעצות
בחודש האחרון הצטרפתי לסטטסיטיקה הלא נעימה (בשבילי) של המתגרשים. מאז אני עוקב אחר הדברים שנאמרים פה ועולים כאן דברים חכמים שלומדים בעיקר על בשרנו ולצערי לא נלמדים בצורה אחרת. אישתי החליטה להודיע לי בעיצומו של התקף חרדה קשה, הראשון שחוויתי (בתקווה האחרון), שהיא רוצה להתגרש לאחר שנתיים וקצת של נישואין. זה הגיע לאחר תקופה של טיפול זוגי שבעזרתו הצלחנו לשפר בצורה ניכרת את הזוגיות בינינו, ועל כך היא העידה והכנות להרחבת המשפחה. נקלענו למשברון מסויים והיא החליטה שאין לה את הכוחות להתמודד והיא צעירה (25) והיא לא חושבת שהשנים הראשונות של הנישואין צריכות להיראות כך. ההתקף נוצר ככל הנראה כתוצאה מחוויות אישיות שלי מהצבא שעלו במהלך השיחות האחרונות בטיפול הזוגי. אז בלי יותר מדי סינטימנטים, בפגישת ייעוץ היא הודיעה שדי ואני, שנפגעתי מחוסר התמיכה שלה בתקופה האחרונה החלטתי שאני לא צריך אדם כזה לידי . יש לי כל כך הרבה לכתוב על הסיפור הזה אבל נראה לי שאני אשאיר את זה להזדמנות אחרת . מה שרציתי להיוועץ איתכם הולך ככה: יש לנו רכוש משותף ולצערי הרב אנחנו צריכים לדבר, לדאוג להעברת כספים וכו'. הדברים מתנהלים בצורה מאוד אינטנסיבית וכמעט כל יום צריך לטפל במשהו אחר ולמרות שניסיתי להסביר לה שעדיף להוריד הילוך, היא לא מרפה. אני באופן כללי לא מעוניין לשוחח איתה/להתכתב אבל אני חייב. אני לא מרגיש שזה מגיע מהמקום הילדותי או הפגוע אלא משהו שונה שקצת קשה לי למקד כרגע, אולי היא הצליחה וגרמה לי למאוס בה . בנקודה הזאת אני תקוע, אני מתחיל לסנן אותה ואת המיילים שלה למרות שאלה דברים ענייניים שצריך לפתור ולעשות . אין לי סבלנות אליה כבר ואני לא יודע מה לעשות? היא גם מצידה טוענת שבגלל שאני אדם X היא מאוד רוצה שנישאר בקשר לאחר הגט, חיה בסרט? כבר רבנו פעמיים בגלל המהירות שהיא פעולת ועושה טעויות בדרך אבל אין עם מי לדבר. יש למישהו רעיון יצירתי מניסיונו מה ניתן לעשות?
בחודש האחרון הצטרפתי לסטטסיטיקה הלא נעימה (בשבילי) של המתגרשים. מאז אני עוקב אחר הדברים שנאמרים פה ועולים כאן דברים חכמים שלומדים בעיקר על בשרנו ולצערי לא נלמדים בצורה אחרת. אישתי החליטה להודיע לי בעיצומו של התקף חרדה קשה, הראשון שחוויתי (בתקווה האחרון), שהיא רוצה להתגרש לאחר שנתיים וקצת של נישואין. זה הגיע לאחר תקופה של טיפול זוגי שבעזרתו הצלחנו לשפר בצורה ניכרת את הזוגיות בינינו, ועל כך היא העידה והכנות להרחבת המשפחה. נקלענו למשברון מסויים והיא החליטה שאין לה את הכוחות להתמודד והיא צעירה (25) והיא לא חושבת שהשנים הראשונות של הנישואין צריכות להיראות כך. ההתקף נוצר ככל הנראה כתוצאה מחוויות אישיות שלי מהצבא שעלו במהלך השיחות האחרונות בטיפול הזוגי. אז בלי יותר מדי סינטימנטים, בפגישת ייעוץ היא הודיעה שדי ואני, שנפגעתי מחוסר התמיכה שלה בתקופה האחרונה החלטתי שאני לא צריך אדם כזה לידי . יש לי כל כך הרבה לכתוב על הסיפור הזה אבל נראה לי שאני אשאיר את זה להזדמנות אחרת . מה שרציתי להיוועץ איתכם הולך ככה: יש לנו רכוש משותף ולצערי הרב אנחנו צריכים לדבר, לדאוג להעברת כספים וכו'. הדברים מתנהלים בצורה מאוד אינטנסיבית וכמעט כל יום צריך לטפל במשהו אחר ולמרות שניסיתי להסביר לה שעדיף להוריד הילוך, היא לא מרפה. אני באופן כללי לא מעוניין לשוחח איתה/להתכתב אבל אני חייב. אני לא מרגיש שזה מגיע מהמקום הילדותי או הפגוע אלא משהו שונה שקצת קשה לי למקד כרגע, אולי היא הצליחה וגרמה לי למאוס בה . בנקודה הזאת אני תקוע, אני מתחיל לסנן אותה ואת המיילים שלה למרות שאלה דברים ענייניים שצריך לפתור ולעשות . אין לי סבלנות אליה כבר ואני לא יודע מה לעשות? היא גם מצידה טוענת שבגלל שאני אדם X היא מאוד רוצה שנישאר בקשר לאחר הגט, חיה בסרט? כבר רבנו פעמיים בגלל המהירות שהיא פעולת ועושה טעויות בדרך אבל אין עם מי לדבר. יש למישהו רעיון יצירתי מניסיונו מה ניתן לעשות?
