אובססיה לדלתות

[dina199]

ועכשיו יגידו לך שרק אוטיסטים

מסובבים גלגלים

 

[ענתנוי]

לאו דווקא

אני מכירה לפחות שני ילדים כאלו שגדלו למבוגרים בעלי כישרונות טכניים מיוחדים, והם ממש לא על הספקטרום....

למרות שתמיד אפשר להפוך את הגלגל - ולקרוא לכל מי שמגלה עניין במשהו חוץ מ"מה חושבים עליו השכנים" בשמות גנאי.....

 

[arana1]

זה בדיוק מה שקורה

כל מי שמעיז או מוכרח לחוות קיום משמעותי מעבר למה שנחשב כראוי והולם למבט של הדודה מהקומה השניה מייד מטופל בכל האמצעים העומדים לרשויות

 

[dina199]

אני יודעת

אבל תמיד יהיו אנשים שברגע שילד יסובב גלגלים יגידו שהוא לא משחק בצורה 'תקינה' ויחשדו שהוא בספקטרום

 

[Daenerys]

מספרים ואותיות!

אצלנו זה בראש ובראשונה "אובססיה" למספרים ולאותיות (אנגלית ועברית), והאמת גם לכל תבנית או סידרה באשר היא. למשל, לאחרונה (בן 3.5) התחיל להתעניין מאד בכל שלטי התנועה והמשמעות שלהם.

מעבר לכך, באמת מהופנט מנושאים כמו החלל (כדור הארץ, הכוכבים וכן הלאה), גוף האדם ואני בטוחה שיש עוד כמה שאני לא זוכרת.

בהתחלה, לפני האבחון, קצת חששנו מזה (רק קצת). כיום אנחנו מוקסמים.

 

[הפתעה מוחלטת]

השני שלנו גם עם אובססיה למספרים

קם בשש בבוקר ושואל אותי כמה זה 23.4 חלקי 8 למשל. הוא בן 7. כל היום עסוק בלקרוא ובמספרים. המספרים כבר שנים מרתקים אותו. הוא מאוד מאוד חכם. הוא גם זוכר כל מה שוהא קורא.
עד עכשיו הוא היה נראהלי סתם מטוד חכם ואוהב מספרים.
עכשיו שקצת נחשפתי לנושא הספקטרום בעקבות רועי...
אני מדי פעם תוהה אבל מהר מאוד משתדלת להגיד שאני סתם מגזימה... ואולי כן יש בזה משהו...

 

[Ziggy Stardust7]

זה מזכיר לי שהיה לי חניך עם אובססיה למהירויות

בתקופה שחנכתי אותו, הוא היה מאוד מתעניין במהירויות של כלי רכב, מהירות ריצה של אנשים וכו'.
וגם אני בעבר התעניינתי בתמרורים ובמשמעויות שלהם.
אגב, כיום אין לי אובססיה יוצאת דופן אבל יש לי זיכרון מעולה למספרים.
אני זוכר מצוין תאריכי לידה של אנשים (גם של אנשים שלמדו איתי לפני כמה שנים, שלא הייתי ממש בקשר איתם), מספרי רישוי של מכוניות ועוד.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

יש גם אובססיות שמעידות על מצוקה...

כמובן רק מנסיוני האישי עם הבן שלי-

יש תקופות שאובססיה מגיעה כאמצעי הרגעה וקשור למצוקה איומה ויש תקופות שזה באמת סקרנות ואמא שלו התפרנסה הרבה שנים מאוד יפה מאובססיה שולית שכזו

.

זה נראה אחרת לגמרי כשזה בריחה וסטרס וכשזה סקרנות ועניין מוגבר. לגבי אובססיית הדלתות ממצוקה: הוא היה בורח, גם מחוץ לבית, כדי לראות דלתות וזה היה מאוד מסוכן (היו כמה מקרים מאוד מאוד לא קלים שהוא נאבד כדי להסתכל על דלת, כמעט נדרס, לא מסוגל ללכת משום מקום), היה לו רע, אין לי איך לתאר יותר טוב והעיסוק בדלת כשזה הגיע ממצוקה.

פסיכולוגית טובה שיש לנו אמרה שהאובססיה של הדלתות זה עיסוק בעולם הפנימי והעולם החיצוני וזה באמת התאים למצב שלו אותה תקופה. מדהים לראות מהצד איך משתנות האובססיות שלו ואיך הן מסמלות נושאים שונים שמעסיקים אותו בפנים, בחוץ ובהדדיות ביניהם. וגם היום, בתקופה של סטרסט הוא חוזר שוב לאובססיה שזנח כדי להרגיש יותר בטוח (=אותיות ומילים). עם האותיות הוא ממש בורא מילים וזה מה שמרתק אותו, לברוא משהו חדש (מילה) מחפצים שונים (אותיות).

 

[arana1]

מעניין ויפה

 

[Daenerys]

בדיוק

הזכרת לי שלאחרונה גילה את המטר (למדידת אורך) והתחיל להסתובב בכל הבית בהתלהבות ולמדוד כל דבר. התרגש שלכל חפץ יש את האורך שלו

גם לי יש משיכה למספרים, ללא ספק, בלי קשר לספקטרום.

 

[dina199]

תזכרו את זה כשהוא יהיה מהנדס

או מדען

. במקצועות האלה דיוק במדידות זה מאוד חשוב

 

[Daenerys]

 

[alphadelta]

משיכה עצומה למה שמתגלגל ולמחשבים

אגב, סרט מעניין

http://lovinglamppostsmovie.com

 

[דייהטסו]

רשימה חלקית

מגיל שנה ועד היום בגיל 8, כל תקופה והנושא שלה: עלים, פרחים (בעיקר חמציצים), אותיות, אנגרי בירדס, מיקמקים, חוברות עבודה, אגדות.

 

[מירי441]

גם אצלנו זה היה דלתות

מגיל שנתיים , אחכ זה עבר לקופסאות.
אני זוכרת אותי ואת בעלי יושבים בלילה בבית, אחרי שכולם ישנים , מחזיקים קופסה ביד ומנסים להבין מה הקסם?
האמת שברגע שהבנו שכנראה אף פעם לא נבין, שיחררנו.
עד היום (בן 6.5) , דלתות, שערים וכו...
בעצם כל דבר שיש לו את פעולת הפתיחה והסגירה - פשוט מקסים אותו.
כשאנחנו שואלים הוא אומר שהוא מאוד אוהב לראות איך נפתח ונסגר ואולי פתאום יהיה משהו חדש מאחורי הדלת הסגורה (למרות שפתח אותה לפני שנייה ולא היה שם כלום).
היום זה כבר לא אובססיה, זאת פשוט אהבה.
כמו שיש ילדות שאוהבות לשחק בבובות, הבן שלי אוהב דברים שנפתחים ונסגרים.
אפילו אם ניתן לו לבחור פאזל, יבחר בזה עם הציור של הבית - כי בבית יש דלתות וחלונות.
אבל בשעת לחץ, או חוסר יציבות - חוזרת האובססיה, אמנם בווליומים נמוכים אבל חוזרת (חודש ראשון של גן חובה, שמענו בבית רק דלתות שנפתחות ונסגרות) ואחר כך עוברת.
אני חושבת שברגע שאנחנו מבינים שזה מה שהילד אוהב, אבל ממש אוהב, מוקסם מזה אז הלחץ שלנו על הילד יורד.
הבן שלי יודע שאנחנו יודעים שהוא אוהב דלתות וקופסאות ושזה בסדר גמור מצידנו. וכשמגיעים לסופר עם הדלת האוטומטית אנחנו ביחד יוצאים ונכנסים כמה פעמים, ומתפעלים ביחד מהקסם הזה שהדלת נפתחת ונסגרת לבד - ואח"כ הוא פנוי לעשות איתי סיבוב קניות.

להגיד שבהתחלה זה לא הפריע זה יהיה שקר. היו ימים שהשכל היה נטרף מהרעש של דלתות נפתחות ונסגרות. בנוסף אי אפשר לספור כמה פעמים האצבעות נתפסו לו בדלתות,ארונות, מגירות.
אבל לאט לאט זה פחת . ושוב - זה פחת ברגע שאפשרנו והפכנו להיות חלק מזה, זאת אומרת לאהוב ולהתעניין בנושא כמוהו.
החלום של בעלי זה שיהיה לנו בית עם גינה גדולה ובכל מקום הוא ישים לו שער שונה שיוכל לשחק .
והבן שלי נחשב בתפקוד מאוד גבוה. ילד מאוד וורבלי , משולב ומי שלא יודע, לא שם לב.
ובכל זאת - כל אחד והשיגעון הקטן שלו.

שבת שלום
מירי