אובססיה או לא?

מישהו102

New member
שלום newone

ראשית תודה רבה לך, כתבת יפה מאד. אני מצטער לשמוע שאף את חווית קשר כזה, מהצד השני. בגדול, אני מסכים עם כל מילה ואת נותנת לי עוד סטירת לחי לה אני זקוק בהחלט. חלק מה"מחלה" הוא עיסוק בלתי פוסק באני ולא בסביבה הקרובה. אשתי אכן יודעת שאני עדיין מתלבט והיא אף צוחקת על כך לעתים. יתכן שהיא קצת סובלת, אולם כפי שאמרתי בתגובה קודמת, אני מעמיד פנים מצויין (לצערי) - תמיד כולם חשבו שהכל אצלי נהדר, אז בסך הכל ההתלבטות היא בראש שלי. אני מסכים אתך שקשה לה לדעת שאני לא לגמרי שלם עם הקשר אבל יש לה כנראה איזשהו כוח פנימי שמקבל את זה ויודע שהדברים יסתדרו. אני יודע שזה נשמע רע אבל היא אמרה לי את זה מפורשות. מהיום הראשון שהכרנו היא מאד האמינה בי ותמיד טענה שיש לי כוחות מאד חזקים - גם להתגבר על ה-OCD - ושאני פשוט לא יודע איך להפעיל אותם. היא גם יודעת שאני לא מוכן לילדים כרגע אבל היא בטוחה בכך שאהיה מוכן לכך כשיבוא הזמן. יש לה הרבה יותר כוח ממני. כפי שאמרתי כבר למישהו אחר בפורום - כנראה שאני הוא זה שלא ראוי לה ולא להיפך.....
 

אבי 122

New member
לקיחת אחריות

אני בהחלט בעד העזרות באנשי מקצוע אבל לעיתים קרובות מידי אני מתרשם שאנשים מסוימם סומכים על אנשי מקצוע קצת יותר מידי... לפעמים פניה לאנשי מקצוע זה מסלול של התחמקות מאחריות אישית... גם מתוך ניסיון אני יכול לומר שהישגיהם של אנשי מקצוע, לעיתים קרובות-אינם מרשימים במיוחד.
 
את צודקת, ואני מבקשת את סליחתך

על זה שתקפתי אותך שאתה לא פונה לטיפול. מרוב עייפות שכחתי את הפרטים הקודמים. אבל אני חושבת שאם אלו הן ההבנות שלך לגבי המצב בשלב זה אולי הטיפול לא מתאים לך? האם אתה מטופל בCBT? בכמה פגישות כבר היית? האם אתה מצליח לבצע את התרגילים?
 
"יתכן שהיא קצת סובלת"???

אז אם אתה זקוק לעוד "סטירת לחי" (ואני לא באה סתם לתקוף אותה) - אולי תשאל אותה איך היא מרגישה. אבל תבקש שתענה באמת ולא תחסוך ממך שום פרט! אני בטוחה שהיא סובלת הרבה יותר ממה שנראה לך. כי כל אשה זקוקה ביותר בזוגיות קודם כל להרגיש נאהבת. אני לא מבינה מדוע אתה מרשה לעצמך לא לפנות לאבחון וטיפול. ודע לך שגם לי היו הרבה כוחות, אך מגיע שלב שבו בכוחות נגמרים. וזה שיש הרבה כוחות לסבול לא אומר שצריך לגרום לכאב. למה אתה מחכה?! קך אחריות! (מי שמכיר את צורת הכתיבה שלי אולי יתפלא מהנימה התוקפנית, אבל נראה לי שיש מצבים בהם זה הכרחי, וזה אחד מהם. פשוט לא יכולה לכתוב אחרת)
 

מישהו102

New member
אובססיה או לא?

שלום, כתבתי בפורום לפני כמה חודשים תחת שם אחר. בזמנו הייתי לפני חתונה והתלבטתי אם להתחתן או לא. כעת אני 4 חודשים אחרי החתונה ואני עדיין מתלבט האם עשיתי את הצעד הנכון. הבעיה היא שאני לא סתם מתלבט - מהשנייה שאני פותח את העיניים בבוקר, ולאורך כל היום רצות לי מחשבות בראש ששואלות האם עשיתי את הדבר הנכון. אני מנסה לא לתת להן יותר מדי מקום אך זה לא מצליח לי. אפילו תוך כדי שיחה עם מישהו או בפגישה עסקית המחשבה רצה לי בראש. הפסיכולוג והפסיכיאטר שלי, שניהם טוענים בתוקף שזוהי אובססיה ושצריך פשוט לנסות להתמודד אתה. הפסיכולוגית שלי שואלת אותי - "מה האגו שלך אומר?" ואני עונה שאמנם יש מידה של אמת בהתלבטות אך אני רוצה לתת צ'אנס ליחסים ולא לחשוב כל היום למה לסיים אותם. יתרה מזאת, אני די בטוח שהיא מאד מתאימה לי ושאני בספק אם אי פעם תהיה מישהי מתאימה יותר ממנה. זאת אומרת, אם שואלים אותי באופן צלול מה אני רוצה לעשות אני יודע שאני רוצה להישאר במערכת היחסים וליהנות ממנה במקום לחפש כל הזמן מה לא טוב בה. לצערי אני מגיע לרמות כל כך אובססיביות שלעתים אני מרגיש שאין לי ברירה אלא לסיים את הקשר. אחת הדרכים בהן אני מנסה לשכנע את עצמי להישאר בקשר היא לומר לעצמי שלא פשוט למצוא בת זוג שתתאים לי, אולם משום מה במסגרת המחשבות האובססיביות יש לי מן תחושה שבקלי קלות אמצא מישהי "יותר טובה/מתאימה" תוך זמן קצר. כאשר אני מצליח לחשוב באופן צלול אני מבין שכנראה יהיה לי מאד קשה להיפרד ממנה והמצב הנפשי שלי כנראה רק יחמיר ולא להיפך. כנראה שהדשא של השכן תמיד ניראה ירוק יותר עד שמגיעים לצד השני ורואים שזה להיפך. בקיצור, הגעתי למצב שהאובססיה כל כך חזקה שאני שואל את עצמי האם זו אכן אובססיה או שמא אלה הם רחשי ליבי ועלי "להיכנע" להם. אם אני לא טועה ההבדל בין אדם שסובל מ-OCD לאדם פסיכוטי הוא שזה עם ה-OCD יודע שהמחשבה היא אובססיבית. האם הגעתי לגבול שביניהם?? מרגיש כאילו תקעו אותי במבוך שאין דרך יציאה ממנו. אם אסיים את הקשר יהיה לי קשה יותר, אבל אם לא אסיים את הקשר יהיה לי קשה לא פחות. פשוט תקוע. אשמח לשמוע עצות...
 

אבי 122

New member
בעיה

שלום משהו נראה לי, שמתחוללת אצלך מלחמה , בין ההיגיון לרגש. ההיגיון אומר שזאת האישה ה"נכונה" עבורך, אבל הרגש לא משתכנע... לדעתי שילוב כזה הוא בעייתי להתחלת נישואים. היה לי פעם מורה שאמר: "כאשר יש מלחמה בין הרגש לשכל- הרגש תמיד מנצח". האם חווית בעבר יחסים מספקים עם בת זוג ? אני לא בטוח שבמצב שאתה מתאר זה מצב טוב להבאת ילדים לעולם. לא רק בגללך- אלה שיש חשש שהילדים יקלטו ויסבלו ממצב כזה. לדעתי כדאי שתקציב לעצמך פרק זמן מסוים לפתרון הקונפליקט ואם תוך פרק הזמן הזה הקונפליקט לא יפתר- אז כדאי להסיק מסקנות. תראה, כל מה שאני כותב לך, זה על רקע של ניסיון אישי, אני לא בטוח שהניסיון האישי שלי- רלוונתי לבעייתך. בהצלחה אבי
 

מישהו102

New member
תודה אבי

לשאלתך - היו לי יחסים עם בנות זוג בעבר אבל זו בעצם הראשונה שהחזיקה מעמד לאורך זמן. אני לא ילד (גם לא זקן...), בן 35 וזו מערכת היחסים הבריאה הראשונה שהייתה לי. אם אני מוותר על זאת, יש מצב שאני נשאר רווק ל........ היו לי יחסים "מספקים" בעבר - הבעיה היחידה הייתה שהצד השני כנראה לא היה די מסופק... מסכים אתך לגבי הילדים.
 
אנו מתמודדים עם אותה בעיה

אתה מוזמן לפנות אלי למסר על מנת שתוכל ליצור קשר עם בעלי. שיחה איתו יכולה מאד לעזור. אתה יכול גם לפנות לגדעון ולהתייעץ איתו. חשוב לטפל בעזרת מטפל מתאים וכמה שיותר מהר
 

מישהו102

New member
תודה רבה

שמח לשמוע שאני לא היחיד... כל הכבוד לכם שאתם מתמודדים עם הבעיה יחד. לצערי לא כל כך קל לי לשתף את אשתי בהתלבטויות למרות שהיא כן קצת יודעת שיש לי עדיין התלבטויות אובססיביות. אני מאד טוב בלהעמיד פנים (לצערי). עשיתי זאת כל חיי...
 
ב"ה שאתה לא משתף אותה בהתלבטויותיך

אל תוסיף את האוון הזה לעצמך. אם אתה רוצה להיות הוגן כלפיה - פנה לאבחון וטיפול בדחיפות. (אתה כאמור מוזמן ליצור קשר עם בעלי)
 

הי123

New member
הי מישהו102

הי, למרות שהנסיון שלי הוא לא בר השוואה למקרה שלך כי אני לא הייתי נשואה עדיין, הייתי פעם בסיטואציה מאוד דומה עם בן זוג שהרגשתי אובססיבית להיפרד ממנו ואפילו לפני תאריך מסויים (שוב, חלק מאובססיה..). במקרה שלי (ובשונה מהמקרה שלך) הקשר גם כך היה מלא בעיות וסבל ואני מבינה היום שהאובססיה "שרתה" את המטרה שלי כי נורא רציתי להגיד לעצמי שעשיתי כל מה שיכולתי ונורא לא רציתי לוותר על הבחור למרות שידעתי שזה לא מתאים. זה היה מין קונפליקט ממש קשה בין מחשבות שונות ורגשות שונים. זה קרה לי פעמים כאשר פעם אחת הבחור ממש לא התאים והסיטואציה הייתה קלה יותר ופעם נוספת כאשר היה קשר יותר מתאים (וגם נמשך מספר שנים) ואז זה היה יותר קשה. בכל מקרה למדתי מנסיונות אלו ונסיונות אחרים בקשרים שמה שצריך לקרות יקרה. אם אין התאמה אז גם אם תיתן לזה צ'אנס מכל הלב זה לא ילך - בסופו של דבר תצוץ חוסר ההתאמה.ואם יש התאמה ותיתן לזה צ'אנס אז הקשר יפרח ויתחזק. לכן אני במקומך הייתי נרגעת ונותנת לזמן לעשות את שלו. האם אתה מסוגל לחודשיים למשל להניח לאובססיה ולהגיד לעצמך אני אחזור אליה (לאובססיה) בעוד חודשיים וכך בחודשיים האלו תחווה נישואים שזורמים באופן טבעי בלי אובססיה? כך תוכל לתת לדברים להתגלגל באופן טבעי ולראות איך אתה מרגיש.... כל האמור לעיל הוא מתוך נסיוני האישי בלבד וכך אני עושה לעיתים כאשר אני יוצאת עם בחור ואובססיה מהסוג הזה מתחילה (שוב, אינני משווה בין לצאת עם מישהו לנישואים....) על אף שבאמת הרבה פעמים אני לא מצליחה להוציא את האובססיה מהראש לפעמים זה קצת עוזר. אגב, באחת הפעמים שסיפרתי עליה הרגשתי שהקשר כל כך לא מתאים שממש הרגשתי כאילו הקירות סוגרים עלי ובסופו של דבר רציתי להיפרד רק כדי להרגיש שאני לא "כלואה" וגם כדי לראות איך אני מרגישה בלעדיו - עד שאני התלבטתי לי הבחור מצא מישהי אחרת ולי היה ברור שאם הוא לא היה מוצא ואולי היינו חוזרים הייתי מוצאת את עצמי שוב בדיוק באותה נקודה -התלבטות !!! בהצלחה
 

הי123

New member
אגב,

זו באמת שאלה מאוד קשה - האם זו אובססיה או רחשי ליבך... אני מניחה שאיש מקצוע יוכל לדעת טוב יותר. אני בכל מקרה חושבת שכדי לתת זמן לדברים (רצוי תוך כדי שאתה דוחה את החשיבה על האובססיה למועד רחוק יותר).... וכמובן זו רק דעתי הלא מקצועית... בהצלחה
 

מישהו102

New member
שלום הי123

תודה רבה על תגובתך. העצה שלך היא מצוינת ואני לעתים אומר לעצמי - עזוב, כרגע אל תחשוב על זה, בוא ניראה מה יהיה עוד כמה חודשים, שנה... לצערי זה לא כל כך עובד והמחשבה לא מוותרת ולא עוזבת. זה כנראה קשור גם למצפון שלי, שאני מרגיש שאם זה לא זה, עדיף לא למשוך את זה. האמת היא שאני די משתכנע שזוהי בעיקר אובססיה (למרות שיש גרעין של אמת) ולצערי אני פשוט רואה את המציאות בצורה מעוותת, לא כמו שהיא. כמובן שהעיוות הוא בעיקר לכיוון השלילי. לא קל להשלים עם אמת כזו - שמה שאתה רואה הוא לא בהכרח המציאות עצמה - אבל אולי להבין את זה יעזור לי קצת להתמודד. מקווה שאני מובן.......
 

niva200

New member
אובססיה או לא

לדעתי זה לא נכון שאנחנו תמיד יודעים שזאת אובססיה.כמי שקוראת מן הצד לדעתי הלא מקצועית זו אובססיה
 
למעלה