אובייקטיביות.

[pikatika]

אובייקטיביות.

שלום,
אני בת 24 (עדיין גרה עם ההורים) ובן זוגי בן 40, גרוש עם ילדים. יחד כבר תשעה חודשים. אני אוהבת אותו מאוד, ויש בינינו תקשורת נהדרת.
אנחנו משוחחים הרבה, נהנים מאותם הדברים ותחושת "הפער" כמעט ולא קיימת.
לאחרונה החלטתי לספר על כך למשפחה שלא ידעה דבר חוץ מהעובדה שיש לי חבר ושאני נוסעת לישון אצלו לפחות פעם בשבוע.

הסיבה העיקרית שבגללה לא סיפרתי, היא כיוון שאני מגיעה ממשפחה שמרנית מאוד, שלא כל כך תסכים לקבל הפרש גילאים שכזה, וגם כי רציתי להיות בטוחה
שזה מה שאני רוצה לעשות. כשסיפרתי, לפני כשבוע, אבא שלי קיבל את זה בצורה קשה. הוא אמר שאני לא חושבת על העתיד, על הפער בינינו וכל אותם הדברים
שגילגלתי בראשי אלפי פעמים במהלך הקשר, ובגדול- איים להעיף אותי מהבית ולנתק איתי קשר אם לא אפרד מהחבר. נתתי לו מס' ימים כדי להירגע, אך יומיים אחרי אמר שוב שאני עושה טעות וכו',
שאינו מוכן לקבל את הקשר הזה בשום פנים ואופן. אחרי כמה ימים שאל שוב אם נפרדנו, ועניתי לו בעקיפין שלא. לא ביקש ממני ללכת, אך כעס מאוד.
מבחינתי כרגע, איני לחוצת ילד או חתונה, ואני באמת נהנית מהקשר ורוצה ממנו עוד. אני לא יודעת מה יהיה בעוד כמה שנים.

מה אפשר לעשות עם אבי?
האם ישנה דרך להרגיע אותו ולאפשר לי לעשות את הבחירות שלי בעצמי ?

תודה.

 

[מפלצת או ילדה]

וודאי

לצאת מבית אביך, ולשכור בית בגפך או לעבור לגור אצל 'החבר'.
אם לא - תצטרכי להכיל ולספוג את מה שאבא שלך, שהינו גבר בעצמו, ומכיר ממה עשויים גברים, חושב על החבר שלך ועל הקשר.

 

[סטנגה Joe]

בחירות קרבות

אלה הם חייך וזכותך לעשות בהם מה שאת מבינה - כולל טעויות.
אין תעודת ביטוח לאף מערכת יחסים.
יש מצב שאת ואדון בן 40 תחיו בעושר ואושר עד 120 (של שניכם) ויש מצב שזה לא יעבוד.
יש מצב שתכירי בחור בגילך וזה לא יעבוד ויש מצב שכן.

אי אפשר לדעת.
כנראה שהחיים הם חוויה לא בטוחה.
תעשי מה שאת מבינה.
לכי עם הלב ונסי להכניס גם קצת ראש בתהליך.

בהצלחה

 

[nowonder]

יש בדיחה על טרומן

שאמר שהוא רוצה את היועצים שלו רק עם יד אחת. ששאלו אותו למה, הוא ענה שנמאס לו לשמוע "on the one hand X but on the other hand Y"

 

[nirity1]

תראי

קשה לי להגיד לך. בין הורי היה הבדל של 15 שנה. וגם סבא וסבתא שלי לא כל כך התלהבו מהקשר בהתחלה. ההבדל הוא שאמי היתה בת 29 אלמנה + 1 ואבא שלי פרוד + 4 . למרות ההבדל הגילאי שניהם היו פחות או יותר באותו סיטואציה. ובשלבים דומים בחיים.
את רחוקה שנות אור מבין זוגך את לא מבינה את זה. הוא גרוש + . בן 40 בשלב אחר בחיים שלו. הוא כבר התנסה בחיים. את בת 24 ועדיין גרה אצל ההורים. את רק מתחילה להתנסות בחיים שלך.
אביך רואה בך ילדה קטנה שלו וכל עוד את תמשיכי לחיות בבית שלו הוא יוכל להמשיך לראות בך ככה

 

[מריוס זכריה]

שתי עצות

קודם כל תארגני לעצת בן/בת ברית בתוך המשפחה: אמא, אח, אחות. רצוי יותר מאחד. מי שאת יכולה לשכנע אותו לצדד בך בגלוי מול.

לגבי אבא: את צריכה לזהות מה הטקטיקה הנכונה מולו. יש כאלה שמולם עובד כח: התעלמות, עקשנות, יציאה מהבית ואיום בניתוק הקשר. לעומתם יש כאלה שמולם אסטרטגיה כזאת היא אסון. שמולם צריך דיבור רך, שיכנוע הגיוני. יש כאלה שצריך לפרוט על נימי הרגש שלהם. בקיצור, זה כמו במכירות: איש המכירות צריך לזהות את המנגנון של הלקוח שלו ולפעול בהתאם, מנקוטדת מוצא של ההגיון האישי של הלקוח, הפחדים שלו והתקוות שלו. בסוף גם תרכשי כאן מקצוע!

האם מה שכתבתי לעיל נשמע כמו מניפולציה? ברור שכן. אבל זה מה ששאלת...

 

[seeyou]

ברור לי היתנהגותו של אבא שלך

עקרונית הוא רוצה לטובתך

הוא רוא בך "ילדה קטנה" ולא "אישה" עם הרגשות/צרכים שלה

זה לא רק ה"פער" של הגיל היום אלא גם בעובדה שיש לו גם ילדים

בדרך כלל האב הגרוש "קשור" יותר לילדים שלו מנשואים הקודמים

עוד דבר שאת צריכה לקחת בחשבון:

זוגיות עם חבר שאת נוסעת לישון אצלו לפחות פעם בשבוע זה שונה לחלוטין מזוגיות עם גבר נשואי(בגילו) עם ילדים



רוצה עצמאות?תעברי לגור עם הגרוש אם הוא רוצה

במה את עוסקת?לומדת?


יוסי

 

[nowonder]

רק נדמה לך שתחושת הפער לא קיימת

עצם הפוסט מעיד על קיומו של הפער גדול. כי הפער לא נמדד ביכולת שלך לשוחח איתו. פער נמדד ביכולת שלך לנהל חיים שיכולים להשתלב בשלו.
אם לא היה פער, היית מסוגלת לעמוד מול אבא שלך ולהתמודד עם הכעס שלו, ולא מחפשת כלים לתמרן אותו לעשות כרצונך. אם לא היה פער, לא היית תלויה באבא שלך. אם לא היה פער היית עצמאית מספיק בשביל לאיין את קיומו של איום סטייל "להעיף מהבית" .

את לא יכולה להרגיע את אבא שלך.
את יכולה לגדל עמוד שידרה, להתאמץ להיות עצמאית. ולהראות לאבא שלך שאת מספיק בוגרת כדי לנהל מערכת יחסים עם גרוש בן 40.

 

[יסמין1983]

 

[Amazona]

נתחיל מזה שאני מבית הלל

ולכן הדיעה שלי לא אובייקטיבית.

על סמך הפוסט שלך, נשמע שעשית שתי טעויות:

#1
זה שבאת ושמת סימן שאלה בסוף ההחלטות שלך ולא נקודה או סימן קריאה,
ובכך נתת "אור ירוק" לאנשים לבוא ולערער אותך ולגרום לך לפקפק בעצמך.

לאנשים תמיד יהיו השגות, והם תמיד ירצו לדחוף את האף שלהם ולהביע את דיעתם אשר מבוססת על: סטיגמות או "נורמות חברתיות" ועל סמך מה שעבד או לא-עבד בשבילם.

מה שמשותף לכל הנ"ל, זה שבסוף של יום, לפני שהם נרדמים, הם לא חושבים עלייך ועל איך את מסתדרת שם עם הגרוש בן ה40,
אלא על הצרות שלהם.
מאחר ומדובר באבא שלך, יש לשער שזה יטריד אותו קצת יותר.

מה שמביא אותנו לטעות #2

אולי במקום לספר על גבר בן 40 גרוש + 2 שאת יוצאת איתו, ובכך לתת לדימיון החופשי של אביך להשתולל ולגרום לו להסיק את המסקנות הלא נכונות, היית צריכה ליזום פגישה בין האבא לבין החבר שאליו את נוסעת פעם בשבוע,
כך אבא שלך היה זוכה ללחוץ לחבר שלך את היד, לדבר איתו, להתרשם ממנו, לשמוע ממנו - מאיפה הוא מגיע ולאן הוא הולך, וכמובן, לראות מהצד את הדינמיקה בינכם.

 

[אייבורי]

סובייקטיבית

אני מקנא בו, איפה פוגשים אחת כמוך ?

 

[צפרדעית82]

מניסיון אישי

הפער מורגש ככל שהקשר מעמיק.
זה לא אומר שהזוגיות בטוח תיכשל, רק קחי בחשבון שזה מורגש כמו כל סוג של פער אחר (פער תרבותי, פער כלכלי, פער אינטלקטואלי וכו'...) אם זה היה רק הגיל ניחא, אבל יש גם ילד בתמונה... לא פשוט...
הדאגה של אבא שלך מובנת לחלוטין, אם הוא לא היה דואג את היית צריכה להתחיל לדאוג...

מסקנה מניסיון אישי- תעברו לגור יחד ותראי איך זה בפועל לנהל איתו מערכת יחסים זוגית מלאה. אם סבבה וטוב, אז תאמיני לי שאת תשדרי ביטחון מלא בדרך שלך ושאבא שלך יהיה רגוע שאת עושה משהו שטוב לך איתו באמת והוא ירגע כי הוא רוצה רק בטובתך. את תראי שזוגיות משותפת של לפחות חצי שנה תגרום לך לראות את הדברים אחרת ולראות את הכמה מדרגות שהוא נמצא מעליך- מבחינת הבנה כלכלית, מבחינת עבודה, מבחינת תחומי עניין, מבחינת תלאות החיים שכבר עבר וכו'..
שוב, אם עדיין זה מסתדר בניכם, אז זכיתם. אבל שתדעי למה את נכנסת.

לפעמים אבא זה רק תירוץ.

בהצלחה