אובד עצות
שלשום חזרתי ממילואים שדי התישו איתי ואת סוף השבוע תכננתי לבלות במנוחה. ה-OCD שדוקא נח קצת במילואים החליט אחרת. יום לאחר שחזרתי, המחשבות והחרדות חזרו בצורה מוגברת כאילו מנסים להשלים את הפיגור. בנוסף, החזרה לשגרה לאחר ניתוק מסוים גרמה לי לחשבון נפש מסויים לגבי האופן בו חיי מתנהלים. נזכרתי כמה השגרה שלי מעוותת: כמה אני חי אורח חיים שאיני רוצה בו כלל, כמה דברים אני עושה למרות שאיני רוצה כי אני מפחד להפסיק ומכמה דברים אני נמנע כי אני מפחד להתחיל. אני לבד כי אני מפחד מאנשים ; אני בדירה שאני שונא כי אני מפחד לעבור דירה ; אני בעבודה שאיני נהנה ממנה כי איני יודע במה אני כן רוצה לעבוד וכו'. בנוסף, שמתי לב כי בעצם בשנים האחרונות אני לא מצליח להתמיד בשום דבר (פרט לדברים אותם אני מפחד לשנות). תמיד באים ההרהורים "בשביל מה?" וההתלבטויות שאולי אני "מבזבז את הזמן" על דבר "לא חשוב" ואני צריך לעשות משהו אחר. המחשבות האלו די דיכאו אותי. הידיעה שאני במצב הזה כבר שנים ללא מוצא למרות שאני מנסה להשקיע מאמץ בלצאת מהמצב הזה לא תרמה למצב הרוח... בשנים האחרונות דוקא ניסיתי בכל מיני דרכים לצאת מה-OCD בעזרה עצמית ובעזרת מטפלים. הטיפולים לא הועילו כלל. העזרה העצמית דוקא כן הצליחה לגרום לי לעשות מעט מתוך השינויים שפחדתי לעשות אבל החרדות והסבל שהם גרמו היו מאד גדולים. אני די מרגיש תקוע. אני לא רוצה את ה-OCD אך דוקא המלחמה איתו גרמה לי סבל גדול בשנים האחרונות ותועלת מסויימת אך מועטה. אני לא יודע איך להשיג את מה שאני רוצה והאמת, אני גם די מיואש כבר. דוקא המילואים הזכירו לי כי בתקופות לחוצות, ה-OCD דוקא פחות מציק (למה להציק אם ממילא אני לא רגוע...). תקופות רבות בעברי סבלתי פחות כיון שהייתי עסוק מדי. אולי עדיף להפסיק את המלחמה ב-OCD ופשוט להעמיס על עצמי שוב עיסוקים כך של-OCD יהיה פחות זמן. מצד שני, אני יודע שגם להעמיס על עצמי פירושו סבל (ה-OCD פשוט מסתפק במשרה חלקית). בנוסף, זה למעשה לא רק בריחה מה-OCD אלא גם קצת המנעות. כשאני שוב אצטרך לעשות משהו שקשה לי איתו, זה יהיה עוד יותר קשה. והגרוע מכל, זה אומר להשלים עם המצב הנוכחי שה-OCD כופה עלי: המלחמות שלי עם ה-OCD בכל זאת נתנו לי הישגים שאני מאד שמח שהשגתי ולא בקלות הייתי מוותר עליהם. אני גם יודע מה לא השגתי ולא כל כך בקלות בא לי להשלים איתם. השלמה עם ה-OCD פירושה השלמה עם קושי עצום לבצע שינויים, השלמה עם חיים בהם אין מנוחה כלל , השלמה עם חיים לבד , השלמה עם חיים שאיני רוצה בהם. מצד שני, נכשלתי בשנים האחרונות בהשגת הדברים הנ"ל (ולמעשה אף החרפתי את הבעיות) ואינני יודע כיצד להשיג אותם. מצטער על האורך והתוכן המבולבל. אני פשוט כבר די אובד עצות ומיואש.
