אובד עצות

evanescent

New member
קראתי את התגובות האחרונות שלך

ואני חושבת שזה מצב מאוד מורכב ומסובך. מצד אחד: מה שאתה מתאר נשמע באמת מתאים לזה שהיא בדיכאון וזה נשמע אמין, ההתנהגות שלה באמת מאפיינת אדם בדיכאון (כלומר דיכאון רציני, לא באעסה של יום יומיים): חוסר חשק לצאת, צמצום במגע עם אנשים, אדישות, הימנעות ממגע קרוב ואינטימי. מכאן שזה כמו שהיא חולה במשהו, ואז אתה צריך לחשוב אם היא היתה חולה תקופה מסוימת במשהו שמונע ממנה לקיים יחסי מין ומונע ממנה פיזית לצאת לבלות ותנועתה מוגבלת (נגיד שהיא עברה תאונה או משהו), האם הית חושב שמוצדק לעזוב אותה בגלל זה? אם כן אז כנראה שאהבה ממשית לא היתה שם ואין טעם להחזיק זאת. אישית , אני לא בטוחה שהיחס לדיכאון צריך להיות שונה מלכל מחלה אחרת, כי זו באמת מחלה, רק שהיא נפשית ולא גופנית. פשוט צריך להבין שהתסמינים של המחלה הזו מתבטאים גם ביחס כלפינו ולכן זה יותר קשה להתמודדות. מצד שני: לא נראה שאתה יכול לעזור לה בכך שתשאר איתה ותתעקש על קרבה שהיא לא מעונינת בה כרגע. מבן אדם בדיכאון באמת לא ניתן לצפות שהוא יסכים לצאת רק כי מציעים לו מספר פעמים. אז אם אתה חושב שאין בכוחותיך להתמודד עם זה, ולהשאר יגבה ממך מחיר נפשי יקר מידי אז אולי באמת עדיף שתעזוב, אבל בעדינות. אישית, אם היתי בדיכאון ואנשים שאני מגדירה כחברים היו נוטשים את הקשר בגלל זה אז היתי חושבת שהם לא היו חברים טובים. אבל כאן זה שונה כי אולי באמת לא היתה בינכם אהבה או התאמה גדולה מלכתחילה. אני מניחה שזה משהו שרק אתה יכול לדעת.
 

yotamix

New member
מורכב מסובך - בהחלט

ואני מביא כאן רק את הצד שלי , כי את הצד שלה אני לא יכול להביא כי לא הצלחתי לדובב אותה. אני יעשה אולי דבר מהפכני ואני אתחיל לחשוב על עצמי כאן , כי להישאר באי וודאות כפי שהיא הציגה זאת ( "אני לא יודעת כמה זמן זה יימשך" ) ואני אכנס לעצירה בחיים שלי... זה לא מתאים לי. עם כל הצער שבדבר , זה לא . נראה לי תמוה שאין לה דעה בנושא. אין דבר כזה פרידה עדינה או קלה או יפה . זה שטויות במיץ. פרידה זה חרא והצד שנפרדים ממנו שונא את הצד שנפרד. זה הטבע של הדברים. וכבר התמודדנו עם דברים הקשורים לגוף ולמין . וואלה ... כמה אפשר להישאר אדישים לצרכים האישיים ?
 

evanescent

New member
לחשוב על עצמך זה לא מהפכני

להיפך, לחשוב על עצמנו תמיד צריך, השאלה רק מה מחליטים אחרי שחושבים גם על עצמנו וגם על האחרים. אם כך אתה מרגיש (מה שכתבת בהודעה לה אני עונה) אז כנראה שבאמת לא היתה שם אהבה ואין טעם. אני יודעת שאם היתי אוהבת מישהו באמת אז לא היתי עוזבת אותו בגלל שהוא חולה ותקופה מסוימת הוא לא יכול לתת לי את מה שאני צריכה ממנו. זה גם נראה לי מאפיין כללי של אהבה ולכן אני מסיקה זאת גם לגביך, שאם אתה מרגיש רצון לעזוב בגלל זה אז לא אהבת. אגב, השארות במצב שכן אוהבים לא אומרת שאנחנו אדישים לצרכים האישיים שלנו, אלא שאנחנו לוקחים אותם בחשבון אבל מחליטים לדחות אותם לתקופת מה כי זה שווה לנו מבחינות אחרות. ועוד משהו - אם היא בדיכאון זה מאוד הגיוני שהיא לא תדע כמה זמן זה ימשך, אף אדם בדיכאון לא ידע להגדיר כמה זמן הוא ימשך כל עוד הוא בתוכו, זו ציפיה לא הגיונית (בהנחה שציפית). בקשר לעדינות, סביר באמת שהיא תרגיש חרא בכל מקרה, התכוונתי רק שתשתדל להיות כמה שפחות בוטה, ואם אפשר אפילו בכלל לא בוטה, כך שזה לא יחמיר את המצב מעבר להכרחי. כלומר, לדעתי עדיף שלא תכניס ותטיח את הרגשות הקשים שלך היו כתוצאה מיחסה, אם אתה מסוגל שלא. (את זה אני אומרת כי היא בדיכאון, אם היא לא היתה אז היתי חושבת שכן כדאי שתבטא אותם, כמו שכתבתי למעלה).
 

yotamix

New member
נראה לי טיפשי לחשוב שמילות פרידה לבד הן טובות

כי לא משנה מה אני אגיד , זה בוטה. בשלב הזה של החיים , אני לא יכול להתחיל להתמהמה . אם הייתה שם אהבה , שלה או שלי , אז זה היה יוצא . היא בטח לא משתפת אותי ולמרות הניסיונות שלי לדובב , זה לא הולך. גם אם אין אהבה אחרי חצי שנה , זה לא אומר שלא איכפת לי . אני יכול לומר בפשטות שאני מבין אותה , שתדבר איתי שתוכל אבל אני לא מבטיח שאני אחכה . זה הכל אשלייה הרי , כל מה שגבר יגיד יישמע רע כי הצד השני בדכאון וחושב שהעולם ימתין עד שהוא ייצא מזה.
 

NapAnp

New member
אתה כל כך טועה בגישה הזו

לך תקרא קצת על דיכאון וגם תקרא קצת על להיות שם ( סבלני ) גם בימים קשים , זה עוד יקרה לך בעתיד כשתהיה נשוי , לא הכל תמיד נחמד . קשה לי לקבל שאדם כלשהו באמצע מערכת יחסים יתרחק וינתק מגע ולא יהיה מספיק כנה להגיד שזה נגמר לו , בתוך זוגיות... אם היתה רוצה לסיים את זה היא היתה מסיימת . אם קשה לה לשתף אותך והיא נמצאת בדיכאון - ההתמודדות שלה זה הניתוק וההתכנסות בעצמה. ואתה , צריך להיות קצת יותר סבלני ולא לחשוב שכל אחד בזמן צרה יסכים לקבל עזרה. תחכה לזמן שהיא במצב רוח טוב ותעלה שוב את הנושא לדיון , בחמלה.
 

yotamix

New member
סבלנות זו מעלה אבל גם לדעת מה אתה רוצה מקשר

זו מעלה לא פחות חשובה . אני מביא כאן דילמה של החודש האחרון שקודם לכך חודש נוסף של ניתוק פיזי עקב מרחק פיזי (חיפה-באר שבע) בגלל תקופות מבחנים. עובדות בשטח , לא תירוצים . ולא , המשפט הזה של "שתהיה נשוי..." לא מספק את הסחורה להסברים כי יש מספיק אנשים שלא מתמודדים ונפרדים אחרי שנות נישואין , רבות כקצרות , בגלל דכאון של הצד השני. למה לי "ללכת לקרוא" כשאני יכול לשאול אותך ישירות אם אתה חווית מקרה דומה ? פער של 11 שנה בינינו , בכל זאת אתה יודע משהו שאני לא.
 

yotamix

New member
סבלנות זו מעלה אבל גם לדעת מה אתה רוצה מקשר

זו מעלה לא פחות חשובה . אני מביא כאן דילמה של החודש האחרון שקודם לכך חודש נוסף של ניתוק פיזי עקב מרחק פיזי (חיפה-באר שבע) בגלל תקופות מבחנים. עובדות בשטח , לא תירוצים . ולא , המשפט הזה של "שתהיה נשוי..." לא מספק את הסחורה להסברים כי יש מספיק אנשים שלא מתמודדים ונפרדים אחרי שנות נישואין , רבות כקצרות , בגלל דכאון של הצד השני. למה לי "ללכת לקרוא" כשאני יכול לשאול אותך ישירות אם אתה חווית מקרה דומה ? פער של 11 שנה בינינו , בכל זאת אתה יודע משהו שאני לא.
 

evanescent

New member
חשבתי על זה וכמו שכבר

הספיקו לכתוב כאן אני חושבת שאתה טועה בגישה הזאת. אתה אומר שאתה מבין אותה אבל האמת שזה ממש לא נראה כך. אתה מצפה ממנה ציפיות שמאוד לא הגיוני לצפות מאדם בדיכאון, וכשהן לא מתמלאות אתה מרגיש שזו אשמתה ובעיה שלה וכך פוטר את עצמך מהענין. מבחינתך היא צריכה להביע רגשות, היא צריכה להסביר, היא צריכה לשתף בשביל שתוכיח שיש משהו והיא אוהבת, בעוד שהדיכאון עצמו מקשה עליה את כל הדברים הללו וגורם לה להסתגר. דיכאון הוא הלך רוח שמעוות את החשיבה, שיקול הדעת, והרגשות הנורמליים של אותו אדם שסובל מזה, ופוגם גם בתקשורת שלו. לא נראה שאתה מבין את זה כי אחרת לא הית רואה באי הבעת רגשות ואי שיתוף הוכחה להעדר רצון ורגש מצידה. האמת היא שאם לא עברת את זה בעצמך אז אין שום סיכוי בעולם שאתה מבין מה עובר עליה, בהנחה שאין לך הכשרה פסיכולוגית. זה נראה שאתה חסר ידע מספיק על דיכאון אך משום מה בכל זאת אתה קובע כל מיני קביעות ופרשנויות על אדם מדוכא. "הצד השני בדכאון וחושב שהעולם ימתין עד שהוא ייצא מזה"- למה בעצם שהוא לא יחשוב שלפחות חלק ימתינו, אלה שאכפת להם? מדיכאון סובלים במהלך חייהם חלק לא זניח מהאוכלוסייה. משחקת כאן גם נטיה גנטית לפעמים. אם חו"ח זה היה קורה לך, אז באמת הית מצפה שכל המקורבים אליך יאמרו "טוב, אין לנו כח לזה, לא מתאים לנו ואין לנו חשק להתמהמה" ופשוט ינטשו? ויותר מזה, האם כזה חבר הית רוצה להיות? המצב הוא כזה, אמור לי אם אני אומרת משהו לא נכון : אתה יוצא עם מישהי חצי שנה, שזה זמן לא קצר. פתאום התנהגותה משתנה וכשאתה מברר נודע לך שהיא סובלת מדיכאון. אתה אומר: לא מתאים לי, אני צריך סקס ואני צריך לצאת לבלות, אז אעזוב ואחליף אותה במישהי שכן יכולה לתת לי את זה. זה בעצם מה שהיה כאן, בהפשטה. רק לי זה נשמע צורם? מה הערך המשמעותי של זוגיות אם לא ניתן לצפות מבני זוג שיהיו איתנו גם כשקשה? מה הערך של חברות בכלל אם לא ניתן לסמוך באופן כזה על בני אדם? האם הית אומר למישהי שתתחיל לצאת איתה שעזבת את חברתך הקודמת כי היא נכנסה לדיכאון, מבלי להתבייש? הרגשתי צורך לבטא את זה, אבל לא התכוונתי לתקוף או משהו, הכוונה היתה טובה. אני לא מתימרת לדעת בודאות את התשובה הנכונה כי אין לי היכרות עם הנוגעים בדבר, רציתי רק שתקרא את זה כחומר למחשבה. כנראה שבאמת תעזוב ולא תתחייב כי לכך אתה נוטה, וכנראה שזה גם לא יהיה סוף העולם מבחינתה. אם היא חכמה מאוד כמו שאתה אומר אז יהיה לה עצוב ורע בהתחלה, אבל אחרי תקופה היא בטח תבין שאם עזבת בגלל זה, זה סימן שלא אהבת אותה ולכן היא לא הפסידה הרבה בעצם.
 

yotamix

New member
כשכולם חושבים אותו דבר - זה לא אומר שזה נכון

אם אני עשיתי מאמץ להבין לתמוך לעודד ולדובב וזה לא עובד , אז מה קרה שאם אני מעלה את הלבטים שלי אני יוצא האיש הרע? אז מה , אני לא יעזוב אותה - לצורך הויכוח - רק בשביל לא להצטייר רע?! את מבינה מה את רושמת כאן ? שתהיה בדכאון שנה , רק שתדבר איתי . אתם ממש לא קולטים , אלא אולי משליכים את מה שאולי קרה לכם או לקרובים שלכם . הכי קל זה ללכת ופחות קל זה להישאר . אז את תמיד מצפה מהצד השני להבין ולהזדיין בסבלנות . מובן לי . את אבל היית משחררת את הבן זוג שלך אם זה היה נגרר? או שהיית חושבת רק על עצמך?
 

evanescent

New member
עניתי לך מוקדם יותר הערב

אבל אני רואה שזה משום מה לא נשלח, כנראה היתה תקלה, אז אני אכתוב שוב. ראשית, לא כולם חושבים אותו דבר, נראה לי שהרוב כאן דווקא כן תומכים במה שאמרת. אני ממש לא הטיפוס שיחשוב שמשהו נכון רק בגלל שכולם חושבים שהוא נכון, אני לא נוהגת כך אף פעם. חשבתי לכתוב לך את זה עוד לפני שקראתי תגובות אחרות לצד הזה וזה היה מתוך מחשבה עצמאית ומבלי להתחשב בכך שזו דעתם של אחרים מסוימים. שנית, המטרה של מה שכתבתי לא היתה שלא תעשה את זה בגלל שזה יצטייר רע, אלא לגרום לך בעצמך להבין שזה רע, ולכך שלא תעשה את זה כי זה רע, ולא כי אחרים יחשבו שאתה רע. אני בהחלט הבנתי את מה שרשמתי, אבל נראה שאתה אולי לא, לפחות במטרה שגית. (גם במה שאתה מספר למישהי הכוונה היתה כזו, כי אם אתה מגיע להבנה שאתה מתבייש לספר משהו זה אומר שאתה בעצמך חושב שזה רע). לשאלתך, המוסר שלי עקבי ואני לא נוטה לחשוב רק על עצמי כשעוד אדם מעורב בעניין, במיוחד אם הוא קרוב כמו שבן זוג אמור להיות. האמת שבדיכאון יש נטיה להתרכז בעצמי, זה עוד סממן ואולי זה ישפיע עליה באמת להתנהג בצורה פחות מתחשבת. אבל זה פשוט חלק מהענין, לא טענתי שזה קל. אם אתה שואל איתי אישית בקשר לגרירת בן זוג במצב כזה, אני בכלל לא חושבת שהיתי רוצה להיות בקשר עם מישהו אם אני בדיכאון, ואולי גם היא לא רוצה, אבל אני לא רואה בחוסר רצון הזה סיבה שאנשים קרובים ינטשו, אפילו אם אנחנו בעצמנו דוחים אותם. זה פשוט סממן של המחלה וצריך להבין את זה ולסבול את זה. נראה לי שהתעלמת מכמה דברים שכתבתי, כי אתה חוזר להזכיר את זה שהיא לא מוכנה לדבר על זה ולהסביר בתור סיבה מוצדקת לעזוב אותה. מפני שחוסר התקשורת הוא מאפיין של המצב שהיא נתונה בו, הוא כשלעצמו לא יכול להוות סיבה אלא אם כן הסיבה היא המצב עצמו. אם הסיבה היא המצב עצמו זה ממש כמו שאתה עוזב מישהו בגלל שהוא חולה. אני מציעה שתקרא שוב את התגובה הקודמת שלי ותנסה לענות על השאלות שהצגתי שם, כולל אילו הנוגעות לערכים המשמעותיים באמת שיש בכלל במערכות יחסים. ועוד משהו, אני מציעה לך לוותר על הקטע של "את מוזמנת ליצור איתי קשר כשזה יעבור, אבל אני לא מבטיח לחכות". עדיף פשוט לא להגיד את זה כשעוזבים כי זה סתם מעצבן לדעתי. אם מישהו היה עוזב ואומר לי את זה, היתי אומרת לו שהוא ממש יכול לשכוח מזה שאני אצור איתו קשר כשאני אצא מזה, אין צורך שהוא יחשוב על זה כאופציה עתידית כי זה לא יקרה, גם לא אם אני אשאר לבד לנצח. זה לפחות מה שהיתי רוצה להגיד. זה כמו שהית עובר תאונה חס וחלילה ושובר את האגן או משהו, ולא הית מסוגל לקיים יחסי מין או לצאת לבלות תקופה שלא יודעים בדיוק כמה היא תמשך, וחברה שלך היתה אומרת לך שהיא עכשיו מתנתקת אבל כשתבריא לגמרי אתה יכול ליצור איתה קשר ואולי היא תהיה פנויה ותמשיכו. איך אתה חושב שהית מרגיש?
 

yotamix

New member
אז ככה

מה הערך המשמעותי של זוגיות אם לא ניתן לצפות מבני זוג שיהיו איתנו גם כשקשה? - מה הערך המשמעותי של זוגיות אם לא ניתן לצפות מהם לפתוח את הפה שקשה להם ? או לחילופין לומר לצד השני שהם מבינים את הקושי שלהם בלהיות חסרי אונים? מה הערך של חברות בכלל אם לא ניתן לסמוך באופן כזה על בני אדם? - מחזיר את השאלה אליך , אם עלי לא סומכים ע"י ההתבצרות וההתכנסות אל העצמי , כמו במקרה שלה? האם הית אומר למישהי שתתחיל לצאת איתה שעזבת את חברתך הקודמת כי היא נכנסה לדיכאון, מבלי להתבייש? - סליחה שאני שואל, אבל את מספרת הכל הכל הכל לבחור שעכשיו תתחילי לצאת איתו? והתשובה שלי לשאלה שלך היא כן , תוך הצבעה על כלל הסיפור כולל נקודת המבט שלי. שהיא תחליט אם טוב לה (לבחורה החדשה) אם להיות איתי. לפעמים הפוסל במומו פוסל. על : "את מוזמנת ליצור איתי קשר כשזה יעבור, אבל אני לא מבטיח לחכות" בכל מקרה לא בניתי - זה היה רק הדגשה של הבעיה של "הצגת הדברים" היה והייתי באמת חותך. ואולי השימוש שלה במילה דכאון הוא מכלל מופרז וההתבצרות וההתכנסות בתוך עצמה הוא בכלל בגלל סיבה אחרת . כך או אחרת , אני לא הצלחתי לדובב אותה קשר לזה . אם באמת לא היה איכפת לי מהקשר הזה , אז בכלל לא הייתי הולך לדבר איתה ולא הייתי פותח את השרשור בנושא. אם כל הסיפור הזה בכלל יגיע לכך שהיא בכלל אמרה את אשר אמרה מסיבה אחרת - מבחינתי זה הדבר הכי מפגר שיכול להיות ואז בוודאות אני הולך , כי מבחינתי זה כבר שקר אחד גדול ומשכו אותי סתם.
 

evanescent

New member
על השאלות הראשונות

עניתי כבר בהודעה הקודמת שכתבתי לך. באשר להמשך - מה ששאלתי לא קשור ללספר הכל הכל מיוזמתינו למי שעכשיו מתחילים לצאת איתו. התכוונתי לשאול אם הית עונה בישירות ומבלי להתחמק על שאלה מצידה בנוגע לקשר הקודם שלך והסיבות לסיומו, ואם לא הית מתבייש כשהית עונה את האמת. ענית על זה. אם נקודת המבט שהית מציג היא זו שהצגת כאן, אז אין צורך שאומר איך היתי מגיבה לכך אם היתי אותה אחת, כי את דעתי אתה כבר יודע. אבל לא כולן כמוני באמת, אני מניחה שיש הרבה כאלו שזה לא יפריע להן. השאלה רק אם הן מסוג הבחורות שאתה מחפש. אם כן אז אפשר לעזוב את השאלה הזו. אם אתה לא נותן בה אמון ומפקפק במה שהיא אומרת זו כבר בעיה נפרדת בפני עצמה. כאן אין לי יכולת לדעת אם הבעיה היא אצלך שאתה לא סומך עליה, או שהיא באמת לא ראויה לאמון מלא, כי את שניכם אני לא מכירה. אני מסכימה ששקרים הם סיבה טובה לחתוך. בכל אופן, נראה לי שכרגע הכי נכון להתייחס למה שהיא אומרת כנכון, ולהחליט בהנתן שזה המצב. אם יתברר שהולכת שולל, או אפילו יתברר שלאחר שהמצב ישתנה היא לא תעריך את ההקרבה ושהיא לא היתה ראויה לה (מה שאפשרי, כי שוב, אני לא מכירה אותה), אז לפחות תדע שאתה עשית את המעשה הנכון לפי הנתונים שהיו לך, והיא זו שתצא לא בסדר. אתה לא יכול להיות אחראי לכך שאנשים אחרים לא בסדר, אבל כשאתה לא בסדר אתה כן אחראי לכך. לדעתי עדיף להפגע מאשר לפגוע ביודעין ובכוונה, כי על עצמנו יש לנו שליטה ועל אחרים לא. זו דעתי.
 

yotamix

New member
מצד אחד , נותן אמון , מצד שני לא מקבל תשובות

לא נראה לי הכי הוגן . ברור שיהיה לי פקפוק מסויים ושאני יעלה אותו כאן בשביל לקבל מידע מה יקרה אם אני טועה באמון שלי כלפיה ואכן הסיבה היא משהו אחר לגמרי . אז לפי הפסקה האחרונה שלך אני צריך להיות הכי טוב שאפשר רק בשביל הסיכוי שהיה והיא תתאושש ולא תעריך או שאני אגלה שהיא שיקרה - אז שאני אצא האיש הטוב . למה לשחק ברע וטוב , למה לשחק בכלל . אני ניסיתי לברר מה הולך , לא קיבלתי תשובות , נתתי עוד זמן מעבר לחודשיים האלה שאני סובל , כן סובל - זו דעתי . אני בסדר לפי כל אמת מידה אפשרית , זו המסקנה שהגעתי אליה היום
 

evanescent

New member
נראה שאין ביננו הבנה

כתבתי את אותו דבר איזה שלוש או ארבע פעמים, ואתה עדיין חוזר על מה שכבר עניתי עליו. מה "לא הוגן"? לא הוגן זו האשמה כלפיה, האשמה במשהו שאין לה בו יכולת בחירה אמיתית כי היא חולה במשהו שמשפיע על זה. אתה יוצא בסדר לפי המחשבה שלך רק כי אתה מצפה ממנה ציפיות שבכלל לא הגיוני לצפות ממנה במצב הזה. אם חוסר תקשורת זה מאפיין של המחלה ואותו אתה לא מקבל, אז אתה לא מקבל את המחלה. זהו, זה כבר מוגזם, אני לא רוצה לחזור על עצמי יותר. אני מציעה שתקרא שוב את מה שכתבתי היום בשתי ההודעות הראשונות אליך, ואם עדיין לא תבין אז אני מציעה שנסיים כאן, כי אני לא יודעת איך להבהיר את זה יותר טוב ממה שכבר הבהרתי.
 

yotamix

New member
כשמסבירים לאט , מבינים מהר ../images/Emo13.gif

סבלנות זו מעלה , אולי שינוי בפרדיגמה שלך תועיל . את סוברת שאם אני חושב שזה לא הוגן כלפיי - אני מאשים אותה במשהו. כל זאת תחת ההנחה שהיא אכן בדכאון - המחלה . ממתין חודש , חודשיים , חצי שנה , שנה . לא מאשים , פשוט ממתין . לא עושה כלום . הרי זה אנושי שזה ישפיע עלי , יכניס אותי לסרטים . כי איכפת לי. כי זה לא יוצא לי מהראש . כי זה יכניס בן אדם למצב בו הוא ירגיש חוסר אונים. ישפיע עלי בלימודים , עבודה , חיים ועוד ועוד . נכון ? הבה נתקדם . אני אציע לה ללכת לטיפול . 1. אם היא תסרב כי היא תגיד שהיא לא צריכה - זה סממן ? 2. אם היא תסרב כי היא תגיד שזה לא דכאון - זה גם סממן?
 

evanescent

New member
אין סיבה ממשית

שרק בגלל שאתה חושב שמשהו יעזור לה, גם היא אמורה להשתכנע שהוא יעזור לה, בכל זאת לה יש יותר מידע לגבי עצמה ומצבה. כך שאם אתה מציע טיפול והיא לא רוצה זה לא תורם לענין דבר ולא עושה אותה אשמה בשום דבר, גם אם זה לא סממן של דיכאון. דע לך שאני מחסירה שעות שינה בגללך...
, לילה טוב ואני אמשיך מחר אם יהיה לי מה להוסיף.
 

yotamix

New member
אני מחסיר שעות שינה מדאגה ותהיה

אבל תודה רבה לכך שאת מגיבה ומנסה לעזור
תודה
 

evanescent

New member
בנוסף, בקשר לחלק הראשון

של ההודעה, אני לא מבינה מה בדיוק ציפית? שחברה שלך תהיה במצוקה ושזה לא ישפיע עליך ולא יעסיק אותך? שום דבר לא חורג כאן ממה שניתן לצפות, אז לא ברור איך זה משמש בעיניך סיבה לעזוב, אם מניחים שאתה מוסרי. (אם לא מניחים את זה זה כן ברור).
 

באז באז

New member
אני חושב שהבעיה כאן

היא לא החוסר בסקס, אלא החוסר בתקשורת. יכול להיות שהוא נלחם בתחנות רוח מהבחינה הזו. זה לא הסקס זה הזוגויות, אין שם כרגע זוגיות. היא לא משתפת אותו בצרות שלה, היא אפילו לא משתפת אותו בזה שיש צרות. גם אם היא בדכאון הוא צריך לשאול את עצמו אם היא תמיד תתנהל ככה שיש בעיות, בעיני זו בהחלט סיבה לסיים קשר.
 

evanescent

New member
הבעיה היא שאתם

מסרבים להבין שהחוסר בתקשורת בנוגע לדיכאון הוא מאפיין של הדיכאון עצמו ולא בהכרח מאפיין של הקשר. זה נראה שחוסר התקשורת הוא מצב חדש שנובע מהדיכאון, כי אחרת לא ברור איך הם החזיקו חצי שנה ביחד בלי תקשורת. ובכלל, אי אפשר להסיק מהתנהגותו של אדם מדוכא על התנהגותו תמיד, בזמנים שבהם הוא לא יהיה מדוכא. אילו מצבים שונים בתכלית.
 
למעלה