אובד עצות מה לעשות 
היי
אני מעתיק לכאן הודעה שכתבתי בפורום אחר(של זוגות מעורבים) , מניח שהיא רלוונטית גם לפורום הזה ,הייתי שמח לשמוע את דעתכם:
אני כותב את ההודעה הזו כשאני כואב, עדיין לא מעכל ואובד עצות..
הייתי רוצה לשתף איתכם את הסיפור שלי , אודה למי שיקרא אותו גם אם הוא קצת ארוך:
את ג' מהולנד הכרתי לפני למעלה משנה וחצי , כשהייתה תיירת בארץ, הכרנו יום לפני שהיא הייתה אמורה לחזור , לא קרה משהו מיוחד ורק נהיינו חברים בפייסבוק.
בחצי שנה שלאח"כ היינו מדברים מידי פעם , לא שיחות רציניות כ"כ , עד שיום אחד ג' שאלה אותי מה דעתי שהיא תבוא לארץ לשבוע , והיא באה.
זה היה שבוע מופלא , ובסיומו החלטנו לתת לקשר הזה צ'אנס להיות רציני יותר למרות המרחק הפיזי , ג' הייתה באמצע לימודיה לתואר ראשון , אני מחוייב לצבא לשלוש שנים הקרובות כך שאף אחד לא יכול לעשות שינוי משמעותי בחייו..ומאז נפגשנו בערך כל חודשיים (פעם אני נוסע אליה ופעם היא אליי , כל פעם שבוע -שבועיים) , כמובן שהתכתבנו על בסיס יום יומי, ולפחות פעמיים בשבוע דיברנו בסקייפ.
כבר משלב מוקדם יחסית ג' סיפרה לי על עברה בישראל, היא התנדבה פה בקיבוץ כשהייתה בת 18, הכירה בחור ישראלי , והתחתנה איתו בנישואים אזרחיים בחו"ל, ועברה לגור איתו פה בארץ בקיבוץ, לאחר משהו כמו שנתיים מערכת היחסים הפכה לנוראית , היא חזרה להולנד כואבת ושבורה...בכל אופן היא עדיין הייתה באה לישראל פעם בשנה לטיול (וכך בעצם גם הכרתי אותה), היא אהבה את המדינה והרגישה מחוברת לכאן .
במקביל ג' החליטה שהיא רוצה להיות יהודייה כבר לפני מספר שנים..ועם הזמן ההחלטה הזו התחזקה בה, אני תמכתי בה בעניין הזה וניסיתי לעשות את מיטב המאמצים על מנת לסייע ..היא התחילה לפני מספר חודשים את ההליך בחו"ל..
האהבה הייתה גדולה , עם הזמן הכרנו את המשפחות והחברים של השני והפכנו לזוג למעשה.
כבר מההתחלה הדיבור היה ש-ג' תעבור לפה כשתסיים את לימודיה לתואר (אמור לקרות בעוד חודשיים) , ובשלב ראשוני תפעל לקבלת ויזת תייר מיוחדת להשלמת תהליך הגיור שלה בארץ..כמובן שבאותה התקופה היא לא תוכל לעבוד ולמעשה יש פה קושי כלכלי מסויים אבל תמיד האמנו שהכל בר פיתרון (אני משרת בקבע ובעל משכורת טובה ויציבה ..).
לפני מספר שבועות ג' הייתה בארץ (לאחר יותר משנה ביחד) , באותה תקופה היא התחילה להרהר באופן רציני יותר על המשך הקשר , העובדה שהיא תחזור לישראל , תחת אי וודאות מסויימת (בעיקר כלכלית..סוג של תלות בי) הפחידה אותה בעיקר כשהיא נזכרה במה שכבר קרה לה לפני מספר שנים , למרות שהיא תמיד אמרה לי שאני שונה מאוד מאותו בחור היא עדיין חששה מכך..במקביל היא התחילה לדבר על כך שאולי ישראל זה מקום לא בטוח לגדל ילדים , במיוחד כשיש את האופציה לעשות את זה בהולנד , ולמעשה שאלה אותי למה שאני לא אעבור להולנד כשאשתחרר יחד איתה .
אני חייב לציין שהייתי מופתע , לא מאוד אבל מופתע , ולעניין המעבר להולנד לא יכולתי להשיב לה בחיוב , תמיד ניסיתי להסביר לה שאנסה לעשות הכל כדי שתרגיש טוב ובטוחה בארץ , שאני רוצה לחיות עם מישהי ששלמה עם המעבר שעשתה ועושה את זה מרצונה , ואם ארגיש בשלב מסויים שמיצינו הכל וזה עדיין לא עובד אז כן תהיה אפשרות לעבור לשם..למרות שבארץ מבחינה כלכלית יהיה הרבה יותר נוח לנו כזוג...ומעוד בחינות (ילדים יהודים וכו'..)
לאחר ש-ג' חזרה להולנד (לפני כשבועיים) התחלנו לדבר בעיקר על הסוגייה הזו, היא אמרה לי שזה דבר שמאוד מעיק עליה בזמן האחרון ולמעשה היא מרגישה שהכל תלוי בה (מה שנכון למעשה) והאופציות היחידות כרגע הן או שהיא תבוא לפה או שלא , היא ידעה שאני לא יכול לעבור כעת להולנד , אך רצתה ממני תשובה לגני מעבר להולנד אחרי שאסיים את שירותי בצבא..זו שאלה שלא הייתה לי עליה תשובה חד משמעית ..זה משהו שאני לא יכול להתחייב לגביו ואמרתי לה את זה אינספור פעמים..
ההצעה שלי הייתה שהיא תעבוד שם מספר חודשים לאחר שתסיים את התואר כדי להרוויח כסף וגם אם עדיין לא נהיה ביחד , עדיף שתעבוד כדי שתוכל לבוא לפה עם כסף שחסכה כך שהעניין הכלכלי פחות יפריע לה (אני יודע שזה מאוד הפריע לה) , תמשיך את הליך הגיור פה , וכשהזמן יתקדם נקבל החלטות לגבי מה עושים הלאה.
בכל אופן הייתה תחושה קשה שאין פה התפשרות..והיא ראתה במעבר שלה לפה מעבר לתמיד לכל החיים , והיא מפחדת מכך שהספקות יצוצו שוב כשנהיה כבר משפחה עם ילדים..והיא לא יודעת מה יהיה אז.
ג' חזרה להולנד לפני פחות משבועיים , הפרידה בנתב"ג הפעם הייתה יחסית קלה כששנינו יודעים שבתחילת מאי אני מגיע לשם לשבועיים וחצי.
לפני שבוע הייתה לנו שיחה לא פשוטה בסקייפ שם עלתה הסוגייה הזו שוב , והשיחה נגמרה ללא תשובות ..ביום ראשון האחרון הייתה שיחה קשה מאוד שכללה המון בכי וארכה מספר שעות , במהלכה היא פשוט אמרה לי שהיא לא רואה איך אפשר להמשיך כשאין הסכמה לגבי העניין הזה..שנינו אוהבים מאוד אחד את השנייה וברור לשנינו שללא כל האילוצים שמסביב היינו יכולים לחיות באושר ביחד ובגלל זה המצב מתסכל לחלוטין את שנינו...מאז דיברנו ממש בקושי..אתמול היא התקשרה אליי ודיברנו שעה , פשוט שיחת פרידה ..אין לי מילים לתאר את הכאב ..של שנינו .. מצד אחד אני אומר לעצמי שאולי זה באמת הזמן לחתוך (שנינו בני 26) ולנסות את מזלנו במערכת יחסים עם פחות אילוצים מסביב ולמעשה החלטנו נכון , מה באמת יקרה אם יהיה משבר עוד כמה שנים כשכבר נהיה הרבה יותר עמוק בקשר , מצד שני אני מרגיש מאוד לא שלם, שעשינו החלטה נוראית , אני לא יודע אם אמצא מישהי שאוכל לאהוב כמו שאהבתי אותה (היא אמרה לה גם את אותם הדברים בדיוק..), אולי אני נשמע כמו ילד מבולבל אבל זה ממש לא המצב..
אני מנסה לחשוב מה אפשר לעשות , אם בכלל , אם כדאי, כולם פה יודעים היטב עד כמה קשה לנהל קשר כזה ..אבל תמיד האהבה הייתה שם מעל הכל ..ועכשיו התחושה היא שהאהבה נוצחה מהסיבות הלא נכונות..עולם אכזר..
כל כך הרבה זמן שנינו חיכינו שנוכל להיות ביחד סוף וסוף , ופשוט ממש לקראת סוף ההמתנה הכל התפוצץ בפנים..
אין אנשים שיכולים להבין אותנו יותר טוב מהאנשים בפורום הזה ...הייתי מעוניין לדעת מה דעתכם ?..האם חוויתם משבר שכזה?..ואם כן מה קרה בסוף..
וכמובן אתם יכולים לשאול אותי על דברים שלא היו ברורים/שלא ציינתי אבל חשוב שאציין.
תודה וחג (שמח) ...
היי
אני מעתיק לכאן הודעה שכתבתי בפורום אחר(של זוגות מעורבים) , מניח שהיא רלוונטית גם לפורום הזה ,הייתי שמח לשמוע את דעתכם:
אני כותב את ההודעה הזו כשאני כואב, עדיין לא מעכל ואובד עצות..
הייתי רוצה לשתף איתכם את הסיפור שלי , אודה למי שיקרא אותו גם אם הוא קצת ארוך:
את ג' מהולנד הכרתי לפני למעלה משנה וחצי , כשהייתה תיירת בארץ, הכרנו יום לפני שהיא הייתה אמורה לחזור , לא קרה משהו מיוחד ורק נהיינו חברים בפייסבוק.
בחצי שנה שלאח"כ היינו מדברים מידי פעם , לא שיחות רציניות כ"כ , עד שיום אחד ג' שאלה אותי מה דעתי שהיא תבוא לארץ לשבוע , והיא באה.
זה היה שבוע מופלא , ובסיומו החלטנו לתת לקשר הזה צ'אנס להיות רציני יותר למרות המרחק הפיזי , ג' הייתה באמצע לימודיה לתואר ראשון , אני מחוייב לצבא לשלוש שנים הקרובות כך שאף אחד לא יכול לעשות שינוי משמעותי בחייו..ומאז נפגשנו בערך כל חודשיים (פעם אני נוסע אליה ופעם היא אליי , כל פעם שבוע -שבועיים) , כמובן שהתכתבנו על בסיס יום יומי, ולפחות פעמיים בשבוע דיברנו בסקייפ.
כבר משלב מוקדם יחסית ג' סיפרה לי על עברה בישראל, היא התנדבה פה בקיבוץ כשהייתה בת 18, הכירה בחור ישראלי , והתחתנה איתו בנישואים אזרחיים בחו"ל, ועברה לגור איתו פה בארץ בקיבוץ, לאחר משהו כמו שנתיים מערכת היחסים הפכה לנוראית , היא חזרה להולנד כואבת ושבורה...בכל אופן היא עדיין הייתה באה לישראל פעם בשנה לטיול (וכך בעצם גם הכרתי אותה), היא אהבה את המדינה והרגישה מחוברת לכאן .
במקביל ג' החליטה שהיא רוצה להיות יהודייה כבר לפני מספר שנים..ועם הזמן ההחלטה הזו התחזקה בה, אני תמכתי בה בעניין הזה וניסיתי לעשות את מיטב המאמצים על מנת לסייע ..היא התחילה לפני מספר חודשים את ההליך בחו"ל..
האהבה הייתה גדולה , עם הזמן הכרנו את המשפחות והחברים של השני והפכנו לזוג למעשה.
כבר מההתחלה הדיבור היה ש-ג' תעבור לפה כשתסיים את לימודיה לתואר (אמור לקרות בעוד חודשיים) , ובשלב ראשוני תפעל לקבלת ויזת תייר מיוחדת להשלמת תהליך הגיור שלה בארץ..כמובן שבאותה התקופה היא לא תוכל לעבוד ולמעשה יש פה קושי כלכלי מסויים אבל תמיד האמנו שהכל בר פיתרון (אני משרת בקבע ובעל משכורת טובה ויציבה ..).
לפני מספר שבועות ג' הייתה בארץ (לאחר יותר משנה ביחד) , באותה תקופה היא התחילה להרהר באופן רציני יותר על המשך הקשר , העובדה שהיא תחזור לישראל , תחת אי וודאות מסויימת (בעיקר כלכלית..סוג של תלות בי) הפחידה אותה בעיקר כשהיא נזכרה במה שכבר קרה לה לפני מספר שנים , למרות שהיא תמיד אמרה לי שאני שונה מאוד מאותו בחור היא עדיין חששה מכך..במקביל היא התחילה לדבר על כך שאולי ישראל זה מקום לא בטוח לגדל ילדים , במיוחד כשיש את האופציה לעשות את זה בהולנד , ולמעשה שאלה אותי למה שאני לא אעבור להולנד כשאשתחרר יחד איתה .
אני חייב לציין שהייתי מופתע , לא מאוד אבל מופתע , ולעניין המעבר להולנד לא יכולתי להשיב לה בחיוב , תמיד ניסיתי להסביר לה שאנסה לעשות הכל כדי שתרגיש טוב ובטוחה בארץ , שאני רוצה לחיות עם מישהי ששלמה עם המעבר שעשתה ועושה את זה מרצונה , ואם ארגיש בשלב מסויים שמיצינו הכל וזה עדיין לא עובד אז כן תהיה אפשרות לעבור לשם..למרות שבארץ מבחינה כלכלית יהיה הרבה יותר נוח לנו כזוג...ומעוד בחינות (ילדים יהודים וכו'..)
לאחר ש-ג' חזרה להולנד (לפני כשבועיים) התחלנו לדבר בעיקר על הסוגייה הזו, היא אמרה לי שזה דבר שמאוד מעיק עליה בזמן האחרון ולמעשה היא מרגישה שהכל תלוי בה (מה שנכון למעשה) והאופציות היחידות כרגע הן או שהיא תבוא לפה או שלא , היא ידעה שאני לא יכול לעבור כעת להולנד , אך רצתה ממני תשובה לגני מעבר להולנד אחרי שאסיים את שירותי בצבא..זו שאלה שלא הייתה לי עליה תשובה חד משמעית ..זה משהו שאני לא יכול להתחייב לגביו ואמרתי לה את זה אינספור פעמים..
ההצעה שלי הייתה שהיא תעבוד שם מספר חודשים לאחר שתסיים את התואר כדי להרוויח כסף וגם אם עדיין לא נהיה ביחד , עדיף שתעבוד כדי שתוכל לבוא לפה עם כסף שחסכה כך שהעניין הכלכלי פחות יפריע לה (אני יודע שזה מאוד הפריע לה) , תמשיך את הליך הגיור פה , וכשהזמן יתקדם נקבל החלטות לגבי מה עושים הלאה.
בכל אופן הייתה תחושה קשה שאין פה התפשרות..והיא ראתה במעבר שלה לפה מעבר לתמיד לכל החיים , והיא מפחדת מכך שהספקות יצוצו שוב כשנהיה כבר משפחה עם ילדים..והיא לא יודעת מה יהיה אז.
ג' חזרה להולנד לפני פחות משבועיים , הפרידה בנתב"ג הפעם הייתה יחסית קלה כששנינו יודעים שבתחילת מאי אני מגיע לשם לשבועיים וחצי.
לפני שבוע הייתה לנו שיחה לא פשוטה בסקייפ שם עלתה הסוגייה הזו שוב , והשיחה נגמרה ללא תשובות ..ביום ראשון האחרון הייתה שיחה קשה מאוד שכללה המון בכי וארכה מספר שעות , במהלכה היא פשוט אמרה לי שהיא לא רואה איך אפשר להמשיך כשאין הסכמה לגבי העניין הזה..שנינו אוהבים מאוד אחד את השנייה וברור לשנינו שללא כל האילוצים שמסביב היינו יכולים לחיות באושר ביחד ובגלל זה המצב מתסכל לחלוטין את שנינו...מאז דיברנו ממש בקושי..אתמול היא התקשרה אליי ודיברנו שעה , פשוט שיחת פרידה ..אין לי מילים לתאר את הכאב ..של שנינו .. מצד אחד אני אומר לעצמי שאולי זה באמת הזמן לחתוך (שנינו בני 26) ולנסות את מזלנו במערכת יחסים עם פחות אילוצים מסביב ולמעשה החלטנו נכון , מה באמת יקרה אם יהיה משבר עוד כמה שנים כשכבר נהיה הרבה יותר עמוק בקשר , מצד שני אני מרגיש מאוד לא שלם, שעשינו החלטה נוראית , אני לא יודע אם אמצא מישהי שאוכל לאהוב כמו שאהבתי אותה (היא אמרה לה גם את אותם הדברים בדיוק..), אולי אני נשמע כמו ילד מבולבל אבל זה ממש לא המצב..
אני מנסה לחשוב מה אפשר לעשות , אם בכלל , אם כדאי, כולם פה יודעים היטב עד כמה קשה לנהל קשר כזה ..אבל תמיד האהבה הייתה שם מעל הכל ..ועכשיו התחושה היא שהאהבה נוצחה מהסיבות הלא נכונות..עולם אכזר..
כל כך הרבה זמן שנינו חיכינו שנוכל להיות ביחד סוף וסוף , ופשוט ממש לקראת סוף ההמתנה הכל התפוצץ בפנים..
אין אנשים שיכולים להבין אותנו יותר טוב מהאנשים בפורום הזה ...הייתי מעוניין לדעת מה דעתכם ?..האם חוויתם משבר שכזה?..ואם כן מה קרה בסוף..
וכמובן אתם יכולים לשאול אותי על דברים שלא היו ברורים/שלא ציינתי אבל חשוב שאציין.
תודה וחג (שמח) ...