אובדת עצות

אובדת עצות

נשואים 9 שנים + 2 ילדים, אחד מהם עם צרכים מיוחדים.
לפני 3 וחצי שנים בעלי התפטר מעבודה שמאוד סבל בה. עד היום הוא לא מצא עבודה, בין היתר בשל הצורך להיות זמין ולטפל בילד, ואני המפרנסת.
במהלך התקופה הזו הוא הלך ודעך, איבד את הביטחון העצמי ולמעשה נמצא בדיכאון שמשפיע גם עלי ועל הילדים. למרות הרבה נסיונות שכנוע, הוא לא הסכים ללכת לטיפול.
הקשר בינינו ענייני למדי. יש חיבה בסיסית ושותפות, אבל לא יותר מזה. כבר ארבע וחצי שנים בלי סקס ואינטימיות. הוא עצבני, מסוגר ומיואש. יש לציין שהוא עוזר בבית ואב מסור לילדים.
לפני 4 שנים גיליתי שהוא ניהל קשר עם מישהי מהעבר שלו. היו ביניהם שיחות ותכתובות עם אופי מיני, ואני יודעת שהם נפגשו לפחות פעם אחת. הוא הודה בהכל, אבל טען שלא היה ביניהם סקס. הוא התחנן שאסלח לו ושהוא אוהב אותי ורוצה לחיות איתי, ואני הסכמתי, גם בגלל מצבו הנפשי וגם כי לא רציתי לוותר עלינו.
לפני חודש גיליתי שהוא ניהל לפחות 2 קשרים וירטואליים, ולמעשה התאהב. אחת מהן ככל הנראה סירבה לו, מה שמאוד פגע בו.
הצבתי לו 2 תנאים אם הוא רוצה להישאר בבית: טיפול נפשי (כולל תרופתי אם צריך), וטיפול זוגי. הוא הסכים, אבל לא עשה הרבה בנדון. ניסה למצוא מטפל זוגי טוב ולא הצליח, ולא מאמין בטיפול נפשי בשבילו. הוא טוען שאין לנו כסף לזה (מה שנכון) ושהפיתרון הוא להתחיל לעבוד.
אני לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד, אין לנו ממש זוגיות, האווירה בבית מדכאת, אני זו שמפרנסת ומחזיקה את הבית, ובנוסף לכל הוא לא נאמן.
מצד שני, אני חושבת שאפשר לשקם את מה שבינינו כי הבסיס עוד שם, ואין סיכוי שאצליח להסתדר בלעדיו ובלי העזרה של ההורים שלו בטיפול בילד. מה גם שאם ניפרד הנזק לילדים יהיה עצום ולתמיד, ויש סיכוי שהוא יפגע בעצמו.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
נו, אם הוא לא מצא מטפל, אז אולי את תמצאי?

בסך הכל אני מסכים לתאור שלך, שזה קשר במצב משברי, עם גבר במצב דכאוני פלוס מינוס (לא מתחייב בדיוק על האבחנה). ואני מסכים לרעיון שלך שניתן לתקן. ואני מסכים לגישה שאי אפשר לסחוב ככה משבר ולטמון ראש באדמה. ואני אפילו תומך בגישה שהבאת לפתרון: קבעת לו תנאים סבירים בהחלט לשינוי - כלומר טיפול.

אז כל מה שניתחת ועשית נכון.
אז קחי את הצעד הנוסף, תאתרי מטפל/ת, ותני לבעלך עוד דחיפה קטנה, ותתחילו טיפול.

עכשיו, אילו שאלת אותי מה סיכויי ההצלחה של זה, הייתי אומר לך: חמשים אחוז.
במלים אחרות: או שיצליח, או שלא. אי אפשר לדעת מראש.
אולי אפילו קצת פחות מחמשים אחוז שיצליח - כי הוא לא בדיוק הולך לטיפול מרצונו ועם שיר בלב... אבל יש סיכוי.

אבל אני אומר שגם טיפול זוגי שכביכול "לא מצליח", לפעמים הוא כן הצלחה, אם הוא מבהיר לשני הצדדים בדיוק איפה הם עומדים, ומאפשר להם לבחור בחירות שמתאימות להם להמשך (למשל, גירושין). בעיניי זו עדיין הצלחה.

ואגב אני לא מסכים שאם תפרדו, הנזק לילדים יהיה עצום ולתמיד. בוודאי לא נזק גדול יותר מזוגיות פארש, עם בגידות, ניכור, תסכול וכולי. האם את חושבת שאם אתם מנהלים מראית עין חיצונית של משפחה מתפקדת, הילדים לא מושפעים מהמצב? מושפעים ועוד איך. הרבה פעמים גירושין מאוד שיפרו את מצבם של הילדים, כמובן - בהשוואה למה שהוא היה קודם לגירושין.

אני כמובן לא דוחף אותך לגירושין - אני רק אומר שאת לא צריכה יותר מדי לפחד מהאמת שתתגלה. כי אני חושב שמה שמונע ממך לדחוף עוד דחיפה לטיפול, זה בדיוק הפחד הזה שהטיפול ייכשל, ויוביל לגירושין, ואז אוי ואבוי. אז אני אומר: אל פחד. עשי את הדבר הנכון, ומה שנכון שיקרה, יקרה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
איך?

ראשית, תודה רבה על ההתייחסות.
באשר למציאת המטפל המתאים, אני לא יודעת איך לעשות את זה. פסיכולוגית שאני סומכת עליה לא ידעה לעזור לי, ודרך האינטרנט והפייסבוק הגעתי לכל מיני מטפלים שבעיקר הפגינו קלישאות זוגיות סטייל עיתון לאישה. בעלי אינטלקטואל עם המון ידע מקצועי, גם בתחום הטיפולי, וכדי שזה יצליח הכרחי למצוא מישהו מבריק, לא פחות מזה. המלצות קונקרטיות באזור תל אביב יתקבלו בשמחה.
ומה באשר להיבט הכלכלי? והלוגיסטי? בחנתי את כל האופציות. בשל מצבו של הילד אין לי שום סיכוי להסתדר לבד.
 

בת האש

New member
"בשל מצבו של הילד"

כל פעם שמישהו אומר משהו בסגנון לגבי הילדים, אני שואלת - מה היה קורה עם בן או בת הזוג היו חס וחלילה נפטרים? למשל, בתאונת דרכים. אף אחד לא חי לנצח...
ברוב מוחלט של המקרים אנשים אומרים שהם היו מסתדרים. הגברים שלא יודעים איך להסתדר עם הילדים לא היו מעבירים אותם למשפחות אומנה, הנשים היו מסתדרות כלכלית גם אם לא בצורה טובה במיוחד.
אבל פעם, מזמן מזמן, גבר שהיה מתאלמן היה או נישא מהר בשנית, או שוכר אומנת, או מעביר את הילדים לבית יתומים... כי זו הייתה חברה שוביניסטית מאוד, ולכל מטבע יש שני צדדים. והצד השני הוא שגבר באמת לא ידע להסתדר עם הילדים.
&nbsp
אני לא יודעת מה מצב הילד. אולי את באמת לא תצליחי להסתדר אם חס וחלילה משהו כזה יקרה. אולי דווקא תצליחי. מהצד השני, אני יודעת בוודאות אנשים שחיו פעם בנישואים של פעם אחת ולכל החיים לאו דווקא היו אומללים. כן, היו נישואים אומללים ואפילו אומללים מאוד. אבל הרבה אנשים שחיו בלי האהבה הגדולה שמצפים לה היום היו מאושריםף ולדעתי מאושרים יותר מחלק גדול מהאנשים הים עם הגירושים והמשפחות המורכבות.
&nbsp
אז איפה האמת? לדעתי באמצע. אני לא חושבת שיהיה נזק עצום ולתמיד לילדים (ליתר דיוק יהיה, בטוח שיהיה. אבל גם אם תישארי יהיה נזק עצום ולתמיד לילדים...). אבל אני גם לא חושבת שלהשאר בגלל העזרה שלו ושל ההורים זה מעשה בל יעשה. כדאי לנסות, וכדאי לקבל את האפשרות הזו ולא לשקר לעצמך אם את בוחרת בה.
&nbsp
שקרים עצמיים גורמים לקבלת החלטות לא נכונות אם הנסיבות משתנות, בגלל שהסיבה האמיתית לבחירה מסויימת מוסתרת.
&nbsp
כך שגם אני נגד הפחד מהאמת. אבל לא כי הטיפול ייכשל ויוביל לגירושים, אלא כי גם אם הטיפול יכשל את לא חייבת להתגרש אם את לא רוצה... ומה נכון רק את מחליטה (וכמובן הוא, אם יחליט להתגרש). אלו החיים שלך, את חייה אותם פעם אחת, אז תעשי מה שבאמת נכון לדעתך. מה שלא תתחרטי עליו.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
בעיה

אני לא יודע איך לעזור לך במציאת מטפל. אני חושב שאם תחפשי מספיק, את תמצאי.
&nbsp
אני לא יודע מה המידרג של הצרכים המיוחדים של הילד שלך. אם הם ברף הגבוה, גירושים זו אכן בעיה. אבל גם אז, הפתרון הוא עדיין טיפול.
&nbsp
מקווה שתמצאי.

&nbsp
 
מציאת מטפל או מטפלת מתאימה

לצערי אין כאן קסמים. מטפל מתאים זה אינדיבידואלי ולא נשען רק על ידע מקצועי ועל מבריקות אלא גם הרבה על כימיה וחיבור.
אני חושבת שהמטרה - שיקום הזוגיות, מצדיקה את המאמץ של החיפוש. גם אם תאלצי לנסות ולבדוק כמה מטפלים עד שיהיה "קליק" זה כדאי.
 

my dark side1

New member
תתחילי מבדיקת אמצעי מניעה

ההודעה שלך זועקת מכך שהבעיות של בעלך התחילו הרבה לפני ההתפטרות מהעבודה ולפני הבגידה לכאורה. נשמע שסך הכל בעלך אוהב אותך ואת הילדים ולא מפחד להשקיע בילד חולה אבל הוא לא מוכן לגעת בך.

מתי גילו שלילד יש בעיות? לפני 4.5-5 שנים?
הניחוש הגס שלי הוא שהוא מאשים את עצמו בכך שנולד לו ילד חולה. הוא מרגיש דפוק וזה פוגע לו במצב הרוח. הוא מפחד לשכב איתך שלא ייוולד עוד ילד חולה, ויש מצב שהפלירטוטים שלו אכן לא למטרת סקס אלא רק דרך להוציא אנרגיה מינית/אינטימית שהוא מפחד לשחרר בסקס.

אם תמצאו כסף וזמן ומטפל/ת טוב/ה זה יהיה מצויין אבל תתחילו מללכת ביחד לרופאת נשים שתסביר לכם איזה אמצעי מתאימים לך ומהם אחוזי ההצלחה שלהם. תבחרו שני אמצעי מניעה שונים וסעו לצימר רומנטי.
אח"כ תמשיכו לחפש עבודה ומטפל.
 
כן, אבל

אני מאמינה שהפיסקה הראשונה שכתבת אכן נכונה.
אבל אחרי הילד הזה נולד ילד בריא ונהדר, אז לדעתי זה לא הכיוון.
 

my dark side1

New member
אולי זה לא הכיוון

ואני לא יודעת בדיוק מתי נולד כל ילד, מהי הבעיה של הילד עם הקשיים, ומה מקור הבעיה, אם ידוע.
אבל אני בטוחה שחוסר סקס במשך 4.5 ש' לא התחיל בגלל אבטלה של 3.5 ש'.
גם לגבי הבגידה לכאורה מלפני 4 ש', את מציינת שהסכמת לסלוח בגלל מצבו הנפשי. ולפי התיאור שלך בעלך עבד אז. אמנם בעבודה שלא סבל אבל עבד.

אז למה את בטוחה שהבעיה קשורה לזה שהוא לא עובד? אבטלה עלולה לפגוע בהערכה עצמית, אבל היה שם משהו עוד לפני זה.
שאלת את בעלך פעם למה הוא לא מעוניין ביחסי מין איתך? עד להתפטרות מהעבודה עברה עליכם כשנה עם התנזרות, האם את יזמת את ההתנזרות בגלל הקשר שלו עם האישה האחרת?

במחשבה שנייה, את צודקת. עזבי אמצעי מניעה, טיפול דחוף! (פרטני, זוגי, משפחתי... לא משנה הכל יתאים. רק תתחילו.)
התקבעתם על נוהל שותפים לדירה שכנראה נוח לכם, גם אם לא משמח אותכם. ואתם מעלים תרוצים הגיוניים אבל שלא יובילו לשינוי.
אתם עייפים, מותשים ומדוכאים. מישהו מבחוץ צריך להכניס קצת אנרגיה חיובית לדינמיקה המשפחתית שלכם.
 
זה נשמע מאוד

הרוס. קודם כל נושא הסקס...

תהרגי אותי, לא מבינה איך אפשר לחיות בלי מין באותו בית 4.5 שנים!
4.5 ש נ י ם ???? כלומר, מחצית מחיי הנישואין שלכם! שאין כל דבק פיזי ורגשי ביניכם. חמור מאוד. לך זה לא חסר? או שגזרת על עצמך חיי פרישות?
כי לו עושה רושם שמאוד. וקשה לבוא אליו בטענות על החיפוש של קשרים כשהפונקציה הזו מבוטלת כליל בבית.
בנוגע לתפקוד הכללי שלו, תעסוקתית ובכלל... גבר חייב לפרנס, אחרת הוא מאבד את הערך העצמי שלו. ולפעמים הוא צריך את התמיכה הזו, שחייבת להיות הכי אמיתית וכנה , ולכן גם חייבת להיות מיושבת עם ההרגשה הפנימית שלך - לעודד אותו לעשות כל דבר, כל דבר זמין ואפשרי כדי להשתכר.
ילד עם צרכים מיוחדים חייב מסגרת מיוחדת שמסוגלת לתת לו מענה הולם, ואבא צריך לחזור למעגל החיים הנורמליים. ולכן הוא לגמרי צודק בזה. משם כל הג'וקים. הטיפול שאת דורשת ממנו הוא נחוץ והיגיוני אבל הוא רק חצי בעיה. החצי השני הוא את. ששמת את הזוגיות בעדיפות האחרונה, שדי וויתרת עליה, שצללת ראש אל תוך מסע ההישרדות, ושכחת שיש לך שם בעל. ושפעם, לפני ההירושימה, הייתם זוג אוהב.
זו לא האשמה, חלילה, זו רק מראה. להתמודדות עם צרכים מיוחדים יש לה את הנטייה הזו להשתלט על כל מרחבי החיים בבית, ולראות רק אותה. לוקח זמן ללמוד לחיות איתה, ולא בתוכה. אז כשמחפשים מטפל זוגי סופר דופר אינטליגנטי, קחי בחשבון שהמשימה שלכם היא לא 'לתקן' את בנזוגך. היא לתקן את הקשר שלכם, ובכלל זה את ההתנהלות, גם שלך, בתוכו.
והשאלה היא אם את רואה את עצמך שם?
כי משפט 'גם מפרנסת גם נבגדת' אמנם היגיוני עובדתית, אבל אוי אם יהפוך למוטו שלך בדרך לחדר הטיפולים.
 
הסברים

לגבי הסקס, אם להודות על האמת הוא אף פעם לא היה אינטנסיבי, אבל תמיד היו ליטופים, התכרבלויות וכו'. לא שאפשר להצדיק כזו תקופה, אבל היו בה היריון ולידה ותקופה ארוכה וקשה עם הילד בבי"ח, ולאחר גילוי הבגידה זה בכלל לא היה אפשרי, מבחינתי לפחות. הבגידה מוססה סופית את הדבק הזה שאת מדברת עליו.

עשיתי הכל כדי לעזור לו לחזור לעצמו, החל מלארגן ראיונות עבודה וכלה בלהניח לו לחלוטין ובכלל לא להזכיר את הנושא כדי לא לגרום לו להרגיש מושפל. בעניין הזה המצפון שלי כיום נקי לחלוטין.

אין ספק שגם אני משחקת פה תפקיד מרכזי, וברור שגם אני צריכה ללמוד ולשפר. אבל ציינת נכון שאני נמצאת במסע הישרדות. לטפל בילד במצב קשה, בתינוקת ובבעל שנמצא בדיכאון, לתחזק קריירה, לפרנס לבד ולהחזיק בית, אלה תנאי פתיחה לא קלים.

אני מוכנה ללכת לטיפול בגישה חיובית, במטרה לבנות ולשקם, אם ארגיש שזו גם הגישה שלו. ברור לי שמטפל לא מתאים פשוט יטרפד את כל העניין, ולכן כל כך קריטי לי למצוא מישהו מתאים.
איך עושים את זה? איפה מוצאים המלצות מהימנות?
 
אגיד לך משהו

אף מטפל לא יוכל לעשות שום קסם אם הגישה שאת באה איתה היא 'אם רק הוא ככה וככה אז גם אני'.
לפעמים מצבים כמו זה שלך, שנשמעים בלתי אפשריים בכלל להימצא בהם
, דורשים בכלל 'יציאה מהעור' החוצה והסתכלות על עצמך מהצד.
למה את רוצה להישאר שם?
אם זה אך ורק כדי לא להישאר לבד עם כל המצבור הקשה הזה של נסיבות שנחתו עליך, אז חבל על הכסף שלך על הטיפול הזוגי. באמת. עדיף לך להשקיע את הכסף הזה בתמיכה הרגשית לך, ולקבל כוחות חדשים, כי לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין עד כמה נשחקת מההתמודדויות הלא פשוטות שאת נאלצת לעבור. הבעל שלך קורס תחת נסיבות החיים שלכם, ולא את כולם אגב אפשר להציל. אם את הצלע המתפקדת - חזקי את עצמך.
מה גם שלא התרשמתי שאת אוהבת אותו, ושאיכפת לך ממנו מעבר לחלקו התפעולי בכוח, ומאידך נשמע מכל החיפושים הנואשים שלו שאהבה זה בדיוק החומר התרופתי שהוא צריך, כך שגם הסיכוי שיתרומם בתוך הקשר שלכם הוא לא גבוה במיוחד.
את פגועה, ומרוחקת, ונוטרת, ואולי אף יותר מכך. גם אם מחר הוא קם על האחוריות שלו ורץ לטרוף בשבילכם את החיים - זה לא יעלים את כל אלה.
וגם לא יעלים את המחלה הקשה של הילד. שיש לה משקל כבד מאוד בתוך הקשר שלכם, ומחיר מאוד כבד על הזוגיות.
בלי המודעות לכל התהליכים שכל אחד מכם עבר ועובר סביב ההתמודדות עם המצב המשפחתי המורכב הזה והרבה מאוד חמלה, קבלה וסליחה אחד כלפי השני אין שום, אבל שום סיכוי לאף מטפל שישמע אתכם 'להצליח' <אם כי בתכל'ס, 'ההצלחה' או 'הכשלון' הוא תמיד שלכם - להיפתח, להתעלות מעל ההרגל, מעל האוטומט הרגשי, מעל העלבונות, מעל המכאובים. ולראות תמונה יותר גדולה. דרך אחרת. כל זה רק שלכם והוא תלוי רצון באמת באמת לשמר ולצאת מהדד אנד הנורא הזה
>
 

דרומי1981

New member
עוד זווית

אייני מטפל אבל זה נשמע שבעלך לא צריך רק פסיכוטרפיסט אלא גם משהו נגד דיכאון
 
למעלה