אובדת עצות

pulp9

New member
בננה יקרה

זה נשמע שיש לך אמא שתלטנית וקשה שקשה לחיות איתה אבל אני חייבת לשאול אותך: בדקת מה הצד שלך בסיפור? למה היה קשה לך לוותר על חתונה דוקא ביום שישי שאת יודעת שקשה להם איתו?למה לא להתחשב במה שהם מרגישים? אחותך רצתה ללוות אותך והיה חשוב לה להיות איתך. את יודעת שנכפה עליה בכח לא להיות-למה להעניש אותה ולנתק איתה קשר? לגבי אחיך המוגבל זה ברור שאין סיבה לעונש. אם בכל זאת חשוב לך לשמור על קשר מינימלי את יכולה לבדוק איפה גם את משחקת משחקי כבוד ולוותר עליהם.זה יחסוך הרבה כאב לך ולילדים שתתברכי בהם. עדיף עכשיו מאשר להזכר בעוד 10 שנים כמו בסיפורים שסיפרו בתגובות אלייך. שולחת לך הרבה כוחות ואהבה אני
 
היי..

צודקת. קשה מאד לחיות עם אימי ולכן החלטתי בגיל 15 לפרוש מהקן. הצד שלי בסיפור הוא כזה: לבעלי היה חשוב מאד עניין היום שישי והבטחתי לו שהחתונה שלנו תהיה ביום שישי (יש לציין שהוא לא חשב שיתחתן מעולם וכי כל עניין החתונה היה לו מאד קשה גם ככה). בלי שום קשר , זה ממש לא באמת היה חשוב לאמא שלי יום שישי, שבת או ראשון. אמא שלי פשוט לא רצתה שהחתונה הזו תתקיים ולכן היא מצאה סיבות.מבטיחה לך שאם היינו משנים את היום היא לא הייתה באה בגלל דבר אחד- כזו היא. פתאום היה מפריע לה המוזיקה, הצלם , השמלה וכו...
 

ARIEMACH

New member
חתונת סולו

אני לא מבינה מדוע ויתרת על החינה אירוע פעם בחיים וגם משמח חתן כלה. שנית מה רע בחתונה ביום שישי זה כיפי לא צריך לבשל ולמחרת יש שבת חתן גם כן מוזמנים לאירוע משפחתי ומחבק. אלו לא הסיבות של אמך זאת פשוט קינאה שאת תצליחי יותר ממנה. תקראי את הספר" אהבתה של סלטנת" מקרה אמיתי כשלך. הרבה הצלחה בחיים החדשים אין לך מה להצטער עכשו יהיה לך משפחה משלך יותר מוצלחת ומשמחת.
 
בסוף כן הסכמנו לחינה

אבל בתחילה לא רצינו כי פשוט בעלי לא אוהב את זה... הצעתי לה לעשות חינה רק בנות היא לא רצתה. ושהסכמנו בסוף לחינה משותפת היא לא הסכימה לעשות כי לא שינינו את יום החתונה. מעבר לזה, אמא שלי טוענת שחתונה ביום שישי זה כמו בכנסיה, אין ריקודים , אין שמחה. למרות שניסיתי להסביר לה זיהיה אחרת, שום דבר לא עזר. כל מה שהיה בחחתונה שלי שמח עד הגג!!!! היו ריקודים, השתוללנו ורקדנו בלי סוף, ובסוף גם נכנסנו לבריכה.. אני מנויה בספריה, אז מחר אני אגש ואשאיל את הספר שהמלצת לי.... תודה לך
 

טלטוש

New member
אולי כי לא כולם מעונינים לעשות חינה

יש כאלה שזה עושה להם את זה ויש כאלה שלו. זו ההחלטה של הזוג הצעיר בלבד אם לעשות או לא לעשות טקס חינה, אי אפשר לכפות דבר כזה.
 
../images/Emo12.gif

צודקת, אי אפשר לכפות כזה דבר. הייתי בחינות שבו את רואה את החתן והכלה בתחפושות המזורות , לא מבינים מה קורה איתם, עם פרצוף תשעה באב,רק מתים שזה יגמר. מנגד, הייתי בחינות מדהימות שבני הזוג רצו את החינה, חיכו לה וראית זאת על פניהם לסיכום: לדעתי זו החלטת הזוג בלבד. עם כל הלחץ של החתונה סה"כ זה עוד ארוע לארגן... יש זוגות שרוצים להימנע מכך וזו זכותם.
 

ARIEMACH

New member
חתונת סולו

אני לא מבינה מדוע ויתרת על החינה אירוע פעם בחיים וגם משמח חתן כלה. שנית מה רע בחתונה ביום שישי זה כיפי לא צריך לבשל ולמחרת יש שבת חתן גם כן מוזמנים לאירוע משפחתי ומחבק. אלו לא הסיבות של אמך זאת פשוט קינאה שאת תצליחי יותר ממנה. תקראי את הספר" אהבתה של סלטנת" מקרה אמיתי כשלך. הרבה הצלחה בחיים החדשים אין לך מה להצטער עכשו יהיה לך משפחה משלך יותר מוצלחת ומשמחת.
 

rachel046

New member
../images/Emo140.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif לבננה צהובה

אני אמא ואני קוראת את הסיפור שלך ונקרע לי הלב.אני לא יכולה לתאר לעצמי את הכאב שיש לך בלב מכל השתלשלות הענינים.אני יכולה רק לשלוח לך חיבוק גדול.אני לא מבינה אמהות שפוגעות ככה בילדות שלהן...לא מבינה את זה.ילדים זה אוצר שצריך לתפח ולאהוב ולזרום איתם...במיוחד הבנות.
 

ה ב ז

New member
לא כל דבר אפשר להבין

לא לכל דבר יש הסבר רציונלי, ולא תמיד אנחנו יודעים על איזה פצעים אנחנו דורכים. ההתנהגות של אמך היא אכן בעייתית - ובמידה רבה גם ילדותית. יש אמנם מידה רבה של צדק בתחושה שאירוע החתונה הוא לא רק של הזוג המתחתן - אלא גם של כל הסביבה, ורצוי לנסות ולאזן בין כל הרצונות במידת האפשר - אבל אי אפשר לקבל חרם ונידוי כה גורף, ולא ניתן לראות בו צעד ראוי. ומה עכשיו? ציינת שלאמך יש יכולות מניפולטיביות ויכולות השפעה ניכרות אל אחייך ואחיותייך, והם גם נקרעו, מן הסתם, בין חובת הנאמנות שלהם אליה לבין רצונם לשמוח בשמחתך. אני מאמין שאיתם את באמת יכולה לנסות ולמתוח קו על העבר - זה מגיע גם לך, גם להם וגם לדור הבא.. לגבי אמך - אין ספק שיש כאן תיקון עצום שעל שתיכן לעשות, ואולי רק עלייך - דווקא מכיוון שהצדק איתך. היא בוודאי לא תפסס הזדמנויות עתידיות להביע את דעתה באוזנייך, לעתים גם לפגוע בך, אבל בין שתיכן ההתנהגות שלה דווקא היא הילדותית, ויתכן שגישושים שלך ומפגשים אישיים (ללא בן הזוג שלך בהתחלה) יביאו, לאחר מספר התפרצויות שתאלצי להציב להן גבולות, לתהליך בו היא תקבל אותך כאדם עצמאי שהעז והצליח לעשות דברים אחרת ממנה. בהצלחה בכל מקרה
 
היי הבז

קראתי את תגובתך,יש כמובן צדק בדבריך.אימי מתנהגת בצורה ילדותית ובעייתית, וכמובן שחתונה זה ארוע לא רק של ה"חתן-כלה" , אבל הורי לא הסכימו להגיע לשום פשרה שהצענו. עובדה שהורי בעלי זרמו איתנו בכל מה שבחרנו, בטענה ש"מה שטוב לכם טוב לנו". בהקשר לאחי-אני סולחת רק לאחותי, אחי הגדול תמיד היה לרעתי (ללא שום סיבה) ואחי הקטן באמת אינו דגמא שהרי הוא ילד מוגבל הנתון לחסדי אימי ואבי.כשהורי ילכו לעולמם ( ושיהיה להם עד 120) אני תמיד אהיה שם בשבילו. לגבי אימי, לצערי זה אבוד מראש. איני רותה לראות אותה או להיפגש עימה, זה לא מגיע לה. היא גרמה לבת שלה עוגמת נפש ביום חתונתה ועל זה כרגע אני לא מצליחה לסלוח. אולי כשיעברו השנים, ואהיה אמא בעצמי, והיא תבקש מליון פעם סליחה... אז אולי אסלח לה. ולא בשבילה, אלא בשביל הנפש שלי. תודה לך.
 

ה ב ז

New member
את מענישה את עצמך - שלא לצורך ולא באשמתך

תאמיני - יש אנשים שיש לי סיבות מוצדקות יותר לחוש כלפיהם רגשות מהסוג שאת חשה כלפי אמך, אבל כיום אני לא מוכן יותר להעניש את עצמי בגללם. כל עוד הכעס, העלבון, הכאב והזעם מפעפעים בך - היא ניצחה..ניצחון פירוס דוחה ומגעיל - אבל הוא איתך כל יום. בשלב בו תוכלי להשתחרר ולהתעלות - כאשר המילים והפעולות שלה לא יפגעו בך - את היא זו שתזכה בחירות הדעת והרגש, ותשאירי את הארס הזה, המרעיל את חייך - מאחור..והיא עוד תהיה תקועה בחינה ההיא (שמן הסתם היתה רק תירוץ, לא הסיבה האמיתית..). יש כל כך הרבה סיכוי לאור ואושר בחיים שאת מעצבת לעצמך...והגעה למקום בו אמך אינה יכולה לפגוע בך תעשה לך רק טוב. בהצלחה
 

ה ב ז

New member
זו לא חובה

הייתי מעדיף להגדיר זאת התעלות - וכשתהיי שם, ההתנהלות הזו של אמך תראה לך כפי שהיא - ראוייה לרחמים במקרה הטוב, אבל לא משהו שאת מכניסה לחיים שלך כמעט מידי שבוע. מתנצל על העיכוב בתגובה - לא היה באפשרותי לכתוב קודם לכן
 
מה שלא טוב לך בחיים אימרי לו שלום.

מנסיוני הרב למדתי שאם מישהו אינו רוצה בקירבתי או פוגע בי אין לו מקום בחיי...אנו בני האדם טבענו להזדקק אחד לשני..אך למדי והשכילי....רק את אחראית למה שקורה בחייך, חום ואהבה אפשר גם לקבל מכלב וזה עוד בלי שום תנאים...התחתנת יש לך גבר אשר בחרת לחיות את חייך עימו ...אימרי שלום לפרק הפוגע בחייך והמשיכי לדרך חדשה...משפחה שדוחה אותך אינה ראויה להיות משפחתך..הרי משפחה אמורה להיות בטוב וברע.....שמעי יקירתי החלי מרגע זה חיים חדשים סיגרי פרק ופתחי חדש...צרי לך משפחה משלך ואנא השתדלי לא להתנהג כמוהם ...הרי מכל מלמדי השכלתי... בהצלחה.
 
מה שמא שלך עשתה

יחזור אליה כבומרנג כשיהיו לה נכדים שהיא........לא תכיר. ואולי אז היא תבין מה היא עוללה לך ולכל השבט.
 
למעלה