אובדן
זה נגמר. 3 וחצי שנים מחיי נתתי לחברה שלי. שבוע שעבר נפרדנו... לא הלך יותר. היא רוצה דברים אחרים, רוצה לנסות להכיר אחרים, עוד קשרים... אני קצת מעל 20, והיא 19 וקצת. אני לא יודע אם זה הפורום המתאים להודעה מסוג זה. אני פשוט מרגיש כל הרבה כאב, הרגשת אבל נוראית, הרבה כעס. אתה פתאום מבין שנגמרה האהבה מצידה. שהיא מוכנה בכזו קלות לסגור את פרק א´ של חייה ולהתחיל את ב´. נתתי לה הכל, את כל כולי, ובבת אחת היא מוכנה לזרוק הכל ולהמשיך הלאה, בלעדיי. אני מרגיש שאיבדתי חלק ממני, והאובדן הזה מונע ממני להמשיך הלאה. איך מתמודדים עם זה?... זה נראה כמו סוף העולם... איך מתמודדים עם התקופה שאחרי? פתאום אני מרגיש כל כך בודד; אני לא זוכר איך זה להיות לבד. לא זוכר את עצמי בלעדיה. טוב או לא, כך אני מרגיש. גם עכשיו עיניי עדיין דומעות, שורפות ממש, ואני לא יודע איך להתחיל מחדש. אז נכון שהזמן הוא תרופה לא רעה, ואת זה ימים יגידו. אבל מה עושים? כל החיים צריכים להתארגן מחדש. אין לי כוחות לזה. כבר כמעט עברנו לגור ביחד... עכשיו מן הסתם אעבור לבד... בעצם הכל יהיה לבד. אני חושש, חושש שאהיה לבד זמן ממושך. זה לא שהייתי תלוי בה או משהו – ממש לא – אבל זה מין מצב שאתה פשוט רוצה שיתקיים (קשר חדש). 3 שנים אני איתה, כמעט ולא יצא לי ליזום קשרים עם בנות. יש לי ידידות לא מעטות, אבל הכל עוד מימי התיכון. איך מתחילים מחדש? אגב, אני לא בצבא, ככה שדיי קשה ליצור קשרים חברתיים כרגע. אני עובד והכל, אבל המסגרת לא מתאימה לנסיונות היכרות. תודה מראש על כל תגובה שלכם, אורן.
זה נגמר. 3 וחצי שנים מחיי נתתי לחברה שלי. שבוע שעבר נפרדנו... לא הלך יותר. היא רוצה דברים אחרים, רוצה לנסות להכיר אחרים, עוד קשרים... אני קצת מעל 20, והיא 19 וקצת. אני לא יודע אם זה הפורום המתאים להודעה מסוג זה. אני פשוט מרגיש כל הרבה כאב, הרגשת אבל נוראית, הרבה כעס. אתה פתאום מבין שנגמרה האהבה מצידה. שהיא מוכנה בכזו קלות לסגור את פרק א´ של חייה ולהתחיל את ב´. נתתי לה הכל, את כל כולי, ובבת אחת היא מוכנה לזרוק הכל ולהמשיך הלאה, בלעדיי. אני מרגיש שאיבדתי חלק ממני, והאובדן הזה מונע ממני להמשיך הלאה. איך מתמודדים עם זה?... זה נראה כמו סוף העולם... איך מתמודדים עם התקופה שאחרי? פתאום אני מרגיש כל כך בודד; אני לא זוכר איך זה להיות לבד. לא זוכר את עצמי בלעדיה. טוב או לא, כך אני מרגיש. גם עכשיו עיניי עדיין דומעות, שורפות ממש, ואני לא יודע איך להתחיל מחדש. אז נכון שהזמן הוא תרופה לא רעה, ואת זה ימים יגידו. אבל מה עושים? כל החיים צריכים להתארגן מחדש. אין לי כוחות לזה. כבר כמעט עברנו לגור ביחד... עכשיו מן הסתם אעבור לבד... בעצם הכל יהיה לבד. אני חושש, חושש שאהיה לבד זמן ממושך. זה לא שהייתי תלוי בה או משהו – ממש לא – אבל זה מין מצב שאתה פשוט רוצה שיתקיים (קשר חדש). 3 שנים אני איתה, כמעט ולא יצא לי ליזום קשרים עם בנות. יש לי ידידות לא מעטות, אבל הכל עוד מימי התיכון. איך מתחילים מחדש? אגב, אני לא בצבא, ככה שדיי קשה ליצור קשרים חברתיים כרגע. אני עובד והכל, אבל המסגרת לא מתאימה לנסיונות היכרות. תודה מראש על כל תגובה שלכם, אורן.
