ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
אובדן התמימות...
ביום ראשון קמה בשעה 7:00 בבוקר ורצה למכולת הסמוכה כדי לקבל את העיתון השבועי שמחלקים חינם. החנות כמובן הייתה סגורה, אבל מישהו היה שם בפנים, כי האור היה דלוק. אז הקישה על הדלת ובלי לחכות לתשובה נכנסה ולקחה את העיתון. אחרי זה חזרה הביתה. כשהגיעה הביתה התיישבה על המיטה והתחילה לדפדף בין הדפים. לבסוף הגיעה לעמוד הלפני אחרון. היו שם הרבה תמונות של נשים צעירות ואז פתאום ראתה תמונה שלה בצד השמאלי בתחתית. הייתה מופתעת. לא שאף פעם לא ראתה תמונה שלה, לא שהיא לא יודעת איך היא נראית, פשוט… נו… לא כל יום היא רואה תמונה שלה בעיתון. ממש לא קלטה את כל העניין. בדרך כלל אפילו לא מסרקים אותה, לפני הצילומים. אבל הפעם זה היה צילומים לעיתון, אז הלכו (היא והבוס) למקום מיוחד בשביל הצילומים. הפעם זה היה ממש שונה. לא רק סירקו אותה, לא רק איפרו אותה כהוגן, אלא שאפילו הורידו לה שערות ברגליים. ואחרי זה שמו אותה על מיטה והדליקו מוסיקה רומנטית כדי שהפוזה תראה אמיתית. ואחרי כל ההכנות והצילומים האינסופיים, כל מה שהיא מקבלת זה תמונה קטנטנה בתחתית העמוד, בין כל האחרות? ולמה בכלל הורידו לה שערות ברגליים, אם ישבה על הברכיים ואי אפשר היה בכלל לראות את הרגליים שלה?? את הג´וב שלה היה ממש קל למצוא. האמת שאפילו לא חיפשה עבודה אז. גרה בשכונה קטנה וישנה - היא, האחים שלה וההורים שלה. אביה כל הזמן הרביץ לאימה והביא בירות הביתה. היו לה 5 אחים, והיא הייתה השלישית שברחה מהבית. אף אחד אפילו לא ניסה לעצור אותה, זה כאילו היה בסדר לברוח מהבית בגיל מסוים. הייתה אז בת 15. זה היה רק לפניי שנתיים. פשוט ברחה אל העיר, ומצאה את עצמה בתוך ניו יורק סיטי המפורסמת והענקית. מאז לא שמרה קשר עם המשפחה שלה לא זכרה שדאגה לגורלה אז. להפך, הייתה שמחה ומאושרת שתקופת חייה עם המשפחה נגמרה. זהו, חשבה, חיים חדשים. ועוד לפני שהחליטה איפה כדאי לה לעבוד כמלצרית, תפס אותה איזה בריון ומשך אותה לכיוון דלת שחורה לא הרחק מהמקום בו עמדה. משם היה צריך לרדת במדרגות ואז מגיעים למרתף. החדר היה בגודל אמצעי. מימין היה שולחן ולידו ישב בחור גבוה ונאה למראה. הוא היה לפחות בן 25. משמאל ישבו 3 בנות, כולן בשמלות אדומות חושפות ומגפיים שחורים גבוהים. האיש מימין אמר לה: "היי, ילדה, קוראים לי ג´ון." וחייך אליה. "כרגע קיבלת עבודה אצלי. אני כאן הבוס." בהתחלה חשבה שתצטרך לשבת בין הנשים האלה משמאל, אבל מהר מאוד הבינה, שהגוף שלה מצא לה עבודה עם יותר כבוד. היא הייתה שונה מהן. היא הייתה זאת שמצטלמת. בקיר הימני היו עוד כמה דלתות. אחת הדלתות הובילה לחדר החדש שלה. אף פעם לא קיבלה תשלום, אך קיבלתי כל מה שהיה נחוץ: אוכל, מים, שתייה. מדי יום היה ג´ון מצלם אותה במצלמה הגדולה שלו. אף פעם לא שאלה לאן התמונות הולכות, אבל ידעה שהן הולכות לכל מני ברים, דיסקוטקים, מסעדות לילה, מכוני יופי וכל מני מקומות בסביבה. על הגב ליד הצוואר ג´ון עשה לה קעקוע. זה כאב נורא והיא צרחה אבל הסכימה לעשות הכול בשביל ג´ון. על הקעקוע היה כתוב בשחור בכתב קטן מאוד: "BELONGS TO JOHN BROWN" אבל לה זה מעולם לא הפריע. זה לא שינה את היחס של אף אחד כלפיה. הנשים האחרות בחדר עדיין היו קרות אליה, אולי מפני שהיא קיבלה יחס של מלכים אצל ג´ון. ככה עבדה במשך שנתיים. לפני שבועיים הלכו למקום המיוחד ההוא עם הצילומים, כדי להצטלם לעיתון. ג´ון אמר שמקבלים על זה הרבה כסף. אז ניסתה להיות הכי טובה שאפשר. לרגע ראתה את הסטודיו של הצילומים ואז חזרה וראתה את התמונה שלה בעיתון. אפילו שכבר ראתה תמונות של עצמה, ולמרות שהיא יודעת איך היא נראית… בכל זאת לקח לה שעה עד שהניחה את העיתון בצד. אחרי הכול, לא כל יום מראים תמונה שלה בעיתון, ועוד כשהיא כל כך מסורקת, מאופרת, מגולחת, נקייה וערומה. לילה טוב
ביום ראשון קמה בשעה 7:00 בבוקר ורצה למכולת הסמוכה כדי לקבל את העיתון השבועי שמחלקים חינם. החנות כמובן הייתה סגורה, אבל מישהו היה שם בפנים, כי האור היה דלוק. אז הקישה על הדלת ובלי לחכות לתשובה נכנסה ולקחה את העיתון. אחרי זה חזרה הביתה. כשהגיעה הביתה התיישבה על המיטה והתחילה לדפדף בין הדפים. לבסוף הגיעה לעמוד הלפני אחרון. היו שם הרבה תמונות של נשים צעירות ואז פתאום ראתה תמונה שלה בצד השמאלי בתחתית. הייתה מופתעת. לא שאף פעם לא ראתה תמונה שלה, לא שהיא לא יודעת איך היא נראית, פשוט… נו… לא כל יום היא רואה תמונה שלה בעיתון. ממש לא קלטה את כל העניין. בדרך כלל אפילו לא מסרקים אותה, לפני הצילומים. אבל הפעם זה היה צילומים לעיתון, אז הלכו (היא והבוס) למקום מיוחד בשביל הצילומים. הפעם זה היה ממש שונה. לא רק סירקו אותה, לא רק איפרו אותה כהוגן, אלא שאפילו הורידו לה שערות ברגליים. ואחרי זה שמו אותה על מיטה והדליקו מוסיקה רומנטית כדי שהפוזה תראה אמיתית. ואחרי כל ההכנות והצילומים האינסופיים, כל מה שהיא מקבלת זה תמונה קטנטנה בתחתית העמוד, בין כל האחרות? ולמה בכלל הורידו לה שערות ברגליים, אם ישבה על הברכיים ואי אפשר היה בכלל לראות את הרגליים שלה?? את הג´וב שלה היה ממש קל למצוא. האמת שאפילו לא חיפשה עבודה אז. גרה בשכונה קטנה וישנה - היא, האחים שלה וההורים שלה. אביה כל הזמן הרביץ לאימה והביא בירות הביתה. היו לה 5 אחים, והיא הייתה השלישית שברחה מהבית. אף אחד אפילו לא ניסה לעצור אותה, זה כאילו היה בסדר לברוח מהבית בגיל מסוים. הייתה אז בת 15. זה היה רק לפניי שנתיים. פשוט ברחה אל העיר, ומצאה את עצמה בתוך ניו יורק סיטי המפורסמת והענקית. מאז לא שמרה קשר עם המשפחה שלה לא זכרה שדאגה לגורלה אז. להפך, הייתה שמחה ומאושרת שתקופת חייה עם המשפחה נגמרה. זהו, חשבה, חיים חדשים. ועוד לפני שהחליטה איפה כדאי לה לעבוד כמלצרית, תפס אותה איזה בריון ומשך אותה לכיוון דלת שחורה לא הרחק מהמקום בו עמדה. משם היה צריך לרדת במדרגות ואז מגיעים למרתף. החדר היה בגודל אמצעי. מימין היה שולחן ולידו ישב בחור גבוה ונאה למראה. הוא היה לפחות בן 25. משמאל ישבו 3 בנות, כולן בשמלות אדומות חושפות ומגפיים שחורים גבוהים. האיש מימין אמר לה: "היי, ילדה, קוראים לי ג´ון." וחייך אליה. "כרגע קיבלת עבודה אצלי. אני כאן הבוס." בהתחלה חשבה שתצטרך לשבת בין הנשים האלה משמאל, אבל מהר מאוד הבינה, שהגוף שלה מצא לה עבודה עם יותר כבוד. היא הייתה שונה מהן. היא הייתה זאת שמצטלמת. בקיר הימני היו עוד כמה דלתות. אחת הדלתות הובילה לחדר החדש שלה. אף פעם לא קיבלה תשלום, אך קיבלתי כל מה שהיה נחוץ: אוכל, מים, שתייה. מדי יום היה ג´ון מצלם אותה במצלמה הגדולה שלו. אף פעם לא שאלה לאן התמונות הולכות, אבל ידעה שהן הולכות לכל מני ברים, דיסקוטקים, מסעדות לילה, מכוני יופי וכל מני מקומות בסביבה. על הגב ליד הצוואר ג´ון עשה לה קעקוע. זה כאב נורא והיא צרחה אבל הסכימה לעשות הכול בשביל ג´ון. על הקעקוע היה כתוב בשחור בכתב קטן מאוד: "BELONGS TO JOHN BROWN" אבל לה זה מעולם לא הפריע. זה לא שינה את היחס של אף אחד כלפיה. הנשים האחרות בחדר עדיין היו קרות אליה, אולי מפני שהיא קיבלה יחס של מלכים אצל ג´ון. ככה עבדה במשך שנתיים. לפני שבועיים הלכו למקום המיוחד ההוא עם הצילומים, כדי להצטלם לעיתון. ג´ון אמר שמקבלים על זה הרבה כסף. אז ניסתה להיות הכי טובה שאפשר. לרגע ראתה את הסטודיו של הצילומים ואז חזרה וראתה את התמונה שלה בעיתון. אפילו שכבר ראתה תמונות של עצמה, ולמרות שהיא יודעת איך היא נראית… בכל זאת לקח לה שעה עד שהניחה את העיתון בצד. אחרי הכול, לא כל יום מראים תמונה שלה בעיתון, ועוד כשהיא כל כך מסורקת, מאופרת, מגולחת, נקייה וערומה. לילה טוב