אובדן בעל ואהוב

[ציפוש56]

אובדן בעל ואהוב

איך מתמודדים עם אבדן בעל בגיל 56 בלבד.?בעל שהיה כל עולמי במשל 35 שנים של הכרות מתוכם 32 של נישואים.מה עושים בזמן הפנוי? איך ממלאים את החסר האדיר שבלב?איך לא הופכים לנטל רגשי על הילדים שגם להם קשה לאבד אבא נהדר.כמובן שאין תשובות וקשה לראות איך הזמן יעשה את שלו ואיך אי פעם אוכל לחייד ולשמוח מכל הלב ללא מסכה.אשמח לשמוע מנשים כמוני שאיבדו את יקיריהם לאחרונה והדרך שהן מתמודדות.


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום שכול ואובדן במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[אחת מהצד]

שלום לך,

וברוכה הבאה. חושבת שכבר כתבתי את זה פעם.. שזה כמו שתינוק לומד ללכת. נעמדים, נופלים. נעמדים שוב, עושים צעד, נופלים. לאט לאט, לומדים ללכת. בסבלנות, ועם ההבנה שהנפילות הן חלק מהעסק. ושתמיד, אבל תמיד אפשר לקום מהן. ואם לא היום, אז מחר. והאמונה היא המקור לכוח. האמונה שאפשר להמשיך ולחיות חיים שמחים, שמלאים במשמעות. ובאהבה. אין שום קסם. ושום דבר לא קורה מעצמו, אם את לא רוצה ומאמינה שהוא יכול לקרות. ומקומות כאלה, שאפשר לשתף במה שמרגישים באמת. וחברים טובים. וטיפול מקצועי. לילה טוב שיהיה אחת מהצד