אובדן בטחון עצמי

[ע נ ת י 5]

אובדן בטחון עצמי

תמיד הייתי מלאת ביטחון עצמי. תמיד הייתי הקריינית בכל ההופעות בתיכון, עברתי שיעורי מבחן באוניברסיטה ובקבלה לעבודה מספר פעמים ומעולם אפילולא התרגשתי. לפני כשנתיים העברתי שיעור לנים שכבר בראשיתו הרגשתי שאינני יכולה לדבר. הדם אזל מהרגליים והתמקד באזור הפנים, הפכתי להיות אדומה והתביישתי. לא יכולתי לפתוח את הפה למשך מס' דקות ואז פשוט התחלתי להקריא את השיעור מהדפים. חשתי השפלה שאין כמוה. מאותו רגע- 'המחלה' הזו תקפה ללא רחם. אני מורה במקצועי ומצאתי את עצמי בסיטואציות זהות גם בכיתה (למרות שאני מורה כבר מספר שנים) איבדתי את הביטחון העצמי. אני רוצה אותו בחזרה. מה לעשות????

 

[bridges]

שאלה קטנה מתוך סקרנות

מה זה שיעור לנים? ולגבי שאלתך. אני בחודש האחרון עובר השתלמות בדמיון מודרך (ככלי אימוני) וחוויתי את החוזק שיש לעבודה הזאת על הבטחון העצמי. אני מזמין אותך ללכת למטפל מקצועי בתחום הזה, אני חושב שזה יכול לחולל פלאים בתוך מספר בודד של פגישות. אח"כ על מנת ליישם ולהביא לשטח את מה שגילית, אימון יכול להוות דרך מצויינת. ברשותך אני רוצה להתייחס לשאלתך באופן אישי ולאו דווקא אימוני: אני מכיר את התופעה הזאת אישית. בתחום המחשבים הייתי תמיד מעולה, עמדתי בזמנים ללא בעיות ובתוצאות מצוינות וגם ניהלתי קבוצה מקצועית בהצלחה רבה, ואז כשהחלטתי לעבור למקום חדש, פתאום הדרישות היו קצת שונות והתרבות הארגונית שונה, פתאום הצלחתי פחות טוב, פתאום הייתי רק "עומד בציפיות" ולא "מעל לציפיות", וזה גרם לי לאיבוד בטחון. אצלי זה התבטא באיבוד אנרגיה ובכעס על האנשים באותו ארגון. אני התמודדתי עם זה במספר דרכים: דבר ראשון לקחתי אחריות ובחרתי לבקש עזרה, עברתי סדנאות התפתחות אישית וגם טיפול. דבר שני, בעקבות הטיפול והסדנאות הלכתי על משהו שחלמתי עליו ואף פעם לא העזתי להתחיל אותו, פן אכשל, התחלתי לכתוב. ואת יודעת, גיליתי מה זה נקרא להתרגש. גיליתי, שאין מה לעשות, התרגשות היא דבר אחד, אם אני בוחר לחיות חיים מרגשים אני בוחר גם להתרגש מראיונות ממבחנים וכו'. מה שמדהים שברגע שאני עושה את זה מתוך בחירה, זה לא מפריע ואפילו עוזר. לדוגמא כאשר הנחתי קבוצות, ההתרגשות שלי היתה מדביקה את המשתתפים ומאפשרת להם להפתח ולחוות התרגשות בעצמם. בהצלחה, רונן

 

[ע נ ת י 5]

שיעור לנים= שיעור לנשים שנשרה לו ה-ש בהקלדה

תודה רבה. באמת יש משהו במה שכתבת כי המאורע הטראומטי שלי- השיעור לנשים הזה- היה באמת כשנדרשה ממני יכולת גבוהה יותר. אני מורה בתיכון ופתאום מצאתי את עצמי מול נשים שבטח יודעות יותר ממני וזה התחיל את הנפילה שלי

 

[bridges]

או אולי אפשרות לגדילה?

דרך אחת שאת יכולה להסתכל על אותו נסיון זה מה את יכולה ללמוד ממנו. מה היית עושה אחרת אם היתה ניתנת לך אפשרות לחזור על אותו שיעור? רונן

 

[ע נ ת י 5]

מה הייתי עושה? אני באמת לא יודעת

אני רק יודעת שמאז הביטחון העצמי שלי קרס ולכן אני מסרבת להצעות להעביר שיעורים. עכשיו למשל, פנו אליי מאיזו מכללה- וסירבתי. פנו אליי מבר-אילן- וסירבתי. אני חוסמת את ההתקדמות שלי בגלל שאני לא מסוגלת להיות שוב במעמד הזה. הכי גרוע זה שזה קורה לי גם בתיכון שבו אני מלמדת כבר שנים- פתאום הדם אוזל מהרגליים ועובר לפנים והמילים מתבלבלות ואז אני שותה כוס מים (שאני מכינה מראש למצב הזה...), נושמת עמוק וממשיכה הלאה בשיעור. כוחות הנפש שהמהלך הזה גובה ממני הם עצומים וכבר אין לי כוח. בא לי להתפטר ולשבת בבית, או להיות איזו מזכירה זוטרה באיזה מקום. אבל השאיפות שלי, והכישורים שלי גבוהים בהרבה ואני אחוש מתוסכלת.

 

[bridges]

תראי

את מספרת פה על מחירים קשים מאוד שאת משלמת על אותו אובדן בטחון עצמי: איבוד אנרגיה, ויתור על השאיפות והרגשת תסכול. נניח שהיית מצליחה להתגבר על קריסת הבטחון העצמי שלך, מה אז היה קורה? איזה תוצאות היו לך? איזה רגשות? רונן

 

[אילת לבנון1]

בטחון עצמי

הי יקירה, את מתארת חוויה שהותירה חותם מאד עמוק בתוכך,כמו טראומה. עד לאותו הרגע, איך היה הבטחון העצמי שלך? כתבת שהכל היה בסדר אך אני בכל זאת מבקשת ממך לחשוב, איך תפסת את עצמך לאורך השנים? מה חשבת על עצמך? האם היו מצבים שבהם הרגשת חוסר בטחון לעומת מצבים אחרים בהם הרגשת טוב? אם היית צריכה לכתוב סיפור עליך בקורס לנשים- איזה סיפור היית כותבת? איזה כותרת היית נותנת? מה המחשבות שלך על עצמך כתוצאה מהסיפור שאת מספרת? אשמח להמשיך ולסייע. בברכה אילת לבנון

 

[ע נ ת י 5]

איך תפסתי את עצמי?

זאת שאלה טובה מאוד. מעולם לא חשבתי עליה. תמיד חשבתי שאני בינונית-טובה. אף פעם לא החשבתי את עצמי כמצויינת באיזה תחום. הבטחון העצמי שלי תמיד היה גבוה לדעתי. הייתי דמות מרכזית בחברה, תמיד מוקפת חברים וחברות, דברנית (לעתים יותר מידיי) ותמיד נושאת בתפקידים מרכזיים כגון- ועדות למיניהן, משלחות וכו' גם בישוב בו אני גרה זה ככ. תמיד מבקשים ממני לדבר באירועים, לומר איזה רעיון יפה או לומר מילות תודה למי שצריך. כבר שנתיים לפחות שאני מסרבת לכל פניה כזאת. לא היו לי מעולם שום חוויות של חוסר ביטחון עד לאותו רגע אומלל. סיפור בקורס לנשים? אין לי. אני לא סיפור מיוחד. הייתי בתלם כל השנים. אולי לא הבנתי את כוונתך?

 

[ע נ ת י 5]

אם הבטחון שלי לא היה קורס

אני בטוחה שהייתי מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי. היום אני בחשש מתמיד, היתה תקופה שאפילו חששתי מטלפונים ובכל צלצול התפללתי שזה לא יהיה בשבילי. אני כל הזמן פוחדת שימשיכו לבקש ממני להעביר שיעורים. יש לי כרגע הצעה מאחת המכללות שעוד לא הדפתי כי בעלי מאוד רוצה ש'אעבור את זה', זה הפתרון לדעתו. בכל לילה אני מדמיינת את עצמי מסרבת להצעה הזאת- ומורידה את זה מהראש. השיעור אמור להיות בעוד כחודש ואני כבר פוחדת ממנו נורא. בקיצור- אם הביטחון שלי לא היה קורס, החיים שלי היו יותר שלווים. בדיוק כפי שהם לפני שהוא קרס. יכול להיות שגם הייתי במקצוע אחר או במעמד אחר. אבל זה לא מה שמשנה לי.

 

[אילת לבנון1]

הסיפור שאנו מספרים

הי ענתי 5, החוויה שלנו בחיים היא תוצאה של הסיפור שאנו מספרים לעצמנו באותה סיטואציה. היית בקורס לנשים והיה לך קשה לדבר, הרגשת את כל התופעות שהרגשת- מה אמרת לעצמך באותו הרגע? מה אמרת לעצמך על עצמך? איזה מסקנה/ות הסקת על עצמך מהמקרה הזה? מה המקרה הזה אומר על ענת? מה שברור שאת נותנת לחוויה הזו משמעות מאד גדולה שמשפיעה על התפקוד שלך, על תוכניות העתיד שלך את בחרת בהוראה מסיבה מסוימת- מהי? האם אותה הצעה מאותה מכללה היתה מתקבלת על ידך בשמחה לפני המקרה? לסיום, המלים שאת משתמשת הן מאד גדולות- לדבריך, "הבטחון העצמי שלי קרס". אלה מלים מאד קשות ושאלתי האם המלים אכן הולמות את תחושתך או שאולי הן מעצימות אותה? בברכה אילת לבנון

 

[אילת לבנון1]

עוד שאלות

הי ענתי 5 , האם מי שאת נקבע לפי הדרך בה את מתפקדת מול קהל או שאולי את הרבה יותר מזה? איזה איכויות את כן מוצאת בעצמך? אילת לבנון

 

[ע נ ת י 5]

אילת המקסימה- קודם כל תודה!

כשכתבתי כאן את ההודעה, ישר הוצפתי במסרים אישיים של מאמנים שמנסים לשווק את עצמם. את באמת מנסה לעזור, בלי לשווק את עצמך, ועל כך אני מודה לך מאוד. ברור לי, שלא ניתן 'לעבור אימון' מעל דפי הפורום אבל את נותנת לי כיווני חשיבה נכונים ומחדדת את הבעיה, ועל כך תודתי. לעצם הענין- לאותו רגע קדם 'טריגר' שאותו לא סיפרתי כאן. לפני השיעור, אחי התקשר אליי ואני ברוב התלהבותי מהשיעור שהכנתי- סיפרתי לו בקצרה את הרעיון המרכזי. הוא הגיב תגובה שהחלישה אותי ואמר שלדעתו השיעור קצת רדוד אבל אולי לנשים זה בסדר... עם האמירה הזו, נכנסתי לשיעור ולכן לא יכולתי לפתוח את הפה. פתאום גם אני חשבתי שהשיעור רדוד ואולי אני עצמי רדודה אם לא הבנתי את זה קודם? ומה יחשבו הנשים שלהן אני מעבירה את השיעור? וכך הכל התחיל. וזה מה שחשבתי לעצמי באותו הרגע. המקרה הזה אומר על ענת שמאוד חשוב לה מה חושבים עליה ואיך רואים אותה. בחרתי בהוראה משום שהעיסוק עם בני נוער תמיד משך אותי, זה הגיל שבו האישיות מתעצבת, זה הגיל שבו אם תהיה לך דמות משמעותית, חיובית, היא תוביל אותך למקומות טובים. זה הגיל בו הם כ"כ זקוקים לאהבה רבה ולהדרכה נכונה מבלי שהם מודעים לכך בכלל. ההצעה מהמכללה ומהאוניברסיטה היו מתקבלות על-ידי בשמחה גדולה מאוד. משום שכאשר התחלתי את לימודי ה M.A הלכתי למסלול מחקר כדי להיות מרצה באוניברסיטה... אני בטוחה שאני מעצימה את קריסת הביטחון שלי והמדד שלי הוא שכשאני מספרת לחברה או למישהו ממשפחתי שהביטחון שלי קרס- כולם מגיבים בפליאה. כלומר- אני בכלל לא משדרת את זה לסביבה. שוב תודה.

 

[אילת לבנון1]

שמחה לעזור.

הי ענתי 5, אני מבינה שהבחירה בהוראה נובעת ממקום מאד אמיתי של עבודה עם בני נוער , לתת להם הדרכה ואהבה והרבה חיוביות ותמיכה. כן ראית את עצמך בהמשך משתלבת באקדמיה. והנה קרה מקרה, ואחיך העיר הערה ואת היום במקום שאת רוצה לוותר על החלום שהיה לך להיות מרצה באוניברסיטה.את מספרת לעצמך סיפור שאת רדודה, לא שווה, לא רצינית. האם מחשבות כאלה הן מחשבות מוכרות על עצמך? את מספרת שאת מאד מושפעת מהדרך שבה רואה אותך הסביבה. אם היית שואלת אנשים שונים שעבדו איתך, תלמידים ,עמיתים למקצוע, האם את מקצועית? איזה עוצמות יש בך? מה הם היו אומרים? את בוחרת לתת כוח לסיטואציה חד פעמית, שהיתה מבחינתך התנסות ראשונה במשהו שאין לך בו נסיון,קבוצת נשים ומסיקה ממנה מסקנה מאד רחבה. מה הרווחים שאת יכולה למצוא במקום שבו את נמצאת? במה הפחדים שלך משרתים אותך? איך את בכלל בהתחלות? האם החששות והשאלות שאת שואלת את עצמך זה משהו שאת מכירה בעצמך כשאת מתחילה דברים? לסיום אני רוצה לומר, שהסיטואציה שאת תיארת היא אכן סיטואציה לא נעימה. דקות לפני הפעלה ראשונה לקבל תגובה מחלישה זה משהו שבהחלט יכול להוריד את הבטחון. מה עוד את יכולה ללמוד מאותהסיטואציה מלבד הסיפור שאת מספרת על עצמך? בברכה אילת לבנון

 

[ע נ ת י 5]

הבחירות שלי

אני מבינה מתוך דברייך שכל הסיפור הוא בחירה שלי. את צודקת, אבל זו בחירה שאינני מודעת לה בכלל. אני לא מודעת לכך שאני בצומת דרכים. הבחירה התבצעה מאליה. הגוף רעד, הדם אזל והפה נסגר וכמובן שתחושת הבושה גאתה. אם הייתי חוזרת לאותה נקודת זמן, אבל הפעם עם מודעות לבחירה, אני מניחה שהייתי מנסה לשכוח את מה שאחי אמר ולתת לזה לצאת ולא לשקוע בי. אבל מה לעשות שהיום אני במצב נתון. הגוף רועד לי כשאני מתחילה לדבר. כל העניין מאוד גופני מבחינתי ולכן התייחסתי לזה, זמן רב, כאל מחלה שכמו שהיא הופיעה כך היא גם תעבור. אלא שזה לא קורה. המחשבות על עצמי כרדודה ולא רצינית ממש לא אופייניות לי. תמיד הרגשתי שאני מצליחה במה שאני עושה. תמיד הרגשתי שמעריכים אותי. חברים, מורים, עמיתים ומרצים 'מחזיקים ממני' כבחורה ברמה ואני חושבת שאני מאכזבת...אותם ואת עצמי. אף פעם לא היה לי קשה להתחיל דברים. להיפך, תמיד 'קפצתי למים' בלי לחשוב יותר מידיי. מעברים בחיים (מרווקה לנשואה או לאמא וכו') מעולם לא היו לי קשים. החיים מאוד מאוד זרמו לי. קיבלתי החלטות בקלילות רבה וזו הפעם הראשונה שאני מרגישה 'כבדות' בנושא מסויים. אין לי רווחים מהמקום בו אני נמצאת- רק הפסדים. אני רוצה לצאת מהמקום הזה! הוא מטריד אותי ומפריע לי. הוא סלע ענק שניצב במרחק חיי וכדי להמשיך בהם אני חייבת לעבור אותו. ניסיתי לעקוף אותו (ע"י מתן זמן לעצמי, מחשבה ש'יעבור לי') אבל נראה לי שאני צריכה לשבור אותו. אין קיצורי דרך. אבל אני לא יודעת איך. תודה על הסבלנות.

 

[אילת לבנון1]

בואי נמשיך

הי, אותו אירוע שאת מתארת הוא אירוע טראומתי אשר שינה את הדרך בה את תופסת את עצמך בצורה מאד קיצונית ואת מבינה היום שאת רוצה להתמודד עם האירוע ועם הקושי, לעבור דרכו כדי שתוכלי להמשיך הלאה. אני מזמינה אותך לעשות תרגיל באמצעות הדמיון שלך- עיצמי עיניים, את מתארת סלע ענק שניצב מולך.איך הסלע נראה? מה גודלו? ממה הוא עשוי? איך הוא מרגיש לך? איזה תחושה יש בך כשאת נוגעת בסלע? יש לך אפשרות לשוחח עם הסלע ולשאול את הסלע שאלה/ות- מה תרצי לומר לו? מה תרצי לשאול אותו? מה הסלע עונה לך? את כותבת שאת צריכה לשבור את הסלע. האם יכולה להיות דרך אחרת להתמודד עם הסלע מלבד האופציה לשבור אותו? כשאת מתבוננת בעברך, חישבי על מקומות בחיים שהתמודדת עם קושי גדול/קטן- מה עזר לך להתמודד עם הקושי? בברכה אילת לבנון

 

[ע נ ת י 5]

הי אילת

הסלע הוא אפור ומחוספס והוא ע-נ-ק. אני עומדת מולו והוא גבוה ממני מאוד, כשאני נוגעת בו-הוא קר.אני יודעת שאני צריכה עזרה מבחוץ כדי להזיז אותו, או לשבור אותו, אבל אני לבד... אם הייתי משוחחת איתו, הדבר הראשון שהייתי אומרת לו הוא- אני שונאת אותך! למה הגעת? מי שלח אותך? ומי מצפה שאוכל להתמודד איתך בכלל? אני קטנה ואתה ענק ואין לי את הכלים להזיז סלעים כמוך. הייתי מבקשת ממנו בעדינו, אם הוא יכול בבקשה, לזוז הצידה, אפילו קצת. כדי שאוכל לעבור ולהשאיר אותו מאחור. מוזר, אבל בדימיוני,הסלע עונה לי בקול אבהי ורך- אני כאן וזאת עובדה. ואם תצליחי להזיז אותי או לשבור אותי ולעבור- תגיעי למחוזות שלא היית מגיעה אליהם אם לא הייתי כאן. אני בעצם כאן כדי לעזור לך -תתמודדי. (וואו, לעצום עיניים ולדמיין- זה מדהים) בעברי-בקושי היו לי קשיים. קשיים בזוגיות תמיד נמהלו באהבה הגדולה שלי ושל בעלי ולכן הרגשנו מאותגרים ולא מתקשים, קשיים בגידול הילדים גם הם ככה. כשהיה לי קשה- תמיד היה לי מקור כוח שממנו שאבתי כוחות. לדוגמא- כשנולדו לי תאומים- שאבתי כוחות מכך שהלכתי אליהם כשהם ישנים, התבוננתי בהם ונשמתי עמוק. המראה של תינוק ישן בשילוב נשימה עמוקה- העניק לי כוחות וסבלנות אדירה. תמיד הייתי שמחה וקלילה מאוד ולכן באמת שאני לא זוכרת שום קושי משמעותי בחיי הבוגרים (בילדות עברתי מוות קליני שהיתה חוויה מעצבת עבורי והיה קושי גדול שלא יכולתי להכיל בכלל. עברתי אותו רק לאחר סדנא למודעות עצמית והיום הוא כבר לא אבן נגף עבורי בכלל)

 

[אילת לבנון1]

את עושה עבודה נפלאה והתרגשתי לקרוא את תשובתך

הי ענתי 5, את מבינה שהסלע הגדול הוא הזדמנות עבורך למשהו חדש. את חשה שהסלע גדול וחזק ושלך אין את הכוח להזיזו כשהוא בעצם אומר לך בקול אבהי ורך- אני כאן ואני ההזדמנות שלך להגיע למחוזות חדשים.אני מתנה עבורך. שוב בדמיונך, שאלי את הסלע, אתה הזדמנות עבורי למה? שאלי את עצמך, מה היית רוצה שיקרה עם הסלע? האם היית רוצה שהוא יזוז? האם היית רוצה לעקוף אותו? האם היית רוצה שהוא ייעלם? האם היית רוצה שהוא יקטן? יש עוד המון אפשרויות שלא כתבתי. לכי עם הדמיון.. אחרי שתקבלי תשובה מהסלע תשאלי אותו עוד שאלה- מה יעזור לי לעשות את זה? את מגדלת תאומים ובתחילת הדרך שהיו לך קשיים היתה בך סבלנות אדירה וכוחות.זה לא היה בעיניך קושי אדיר כי לא תפסת אותו ככזה וכי מצאת דרכים למצוא את הכוח בתוכך. ענתי 5, מהן מקורות הכוח שלך היום? מה יש בך שיכול לעזור לך להתמודד? את אמרת לסלע, אני קטנה ואין ליאת הכלים להזיז סלעים כמוך, האומנם? בברכה אילת לבנון

 

[ע נ ת י 5]

תודה רבה אילת

אני לא יודעת איזו מן הזדמנות הסלע הזה עבורי. הוא לא מגלה לי. הוא טוען שאדע רק אחרי שאעבור אותו. אני לא רוצה שהוא יקטן ולא רוצה שייעלם, אני רוצה לעבור אותו כשהוא כזה-גדול וחזק-ואז להסתכל אחורה בגאווה ולומר- הוא מאחוריי! מקורות הכוח שלי היום הם- מחמאות. פשוט כך. כשמישהו אומר לי שאני נאה או חכמה או כל דבר אחר. ביקשתי מבעלי שיחמיא לי יותר כי אני מתעצמת מזה. אבל זה לא טוב שזה מקור הכוח שלי, כי הוא לא נמצא בתוכי אלא נתלה בתגובות מהסביבה.

 

[אילת לבנון1]

מקורות הכוח שלך

הי ענתי 5, את אומרת בדברייך שהסלע הזה משרת אותך. את לא רוצה שהוא יקטן, את לא רוצה שהסלע ייעלם, את בוחרת בו. הוא מאפשר לך משהו. מה הוא נותן לך? מה הרווח שלך ממנו? את מספרת שמקורות הכוח שלך הם חיצוניים למרות שסיפרת לגבי ילדייך שכאשר היה קשה מה שנתן לך כוח היה להתבונן בהם בשינה. את מצאת דרכים לשאוב כוחות לאו דווקא ממחמאות. כמו כן, תמיד התמודדת קשיים על ידי כך שראית בהם אתגר. הסלע שלך הוא היום האתגר שלך. הוא אתגר נורא נורא גדול כי הוא גדול וחזק. איזה מקורות כוח את יכולה למצוא בתוכך לאתגר הזה בחייך? מה יש בך, בענת, שיכול לעזור לך להתמודד עם האתגר ולעבור את הסלע? איזה איכויות, מיומוניות, כישורים, תכונות יש בך שיכולים לעזור לך לעבור את הסלע ולהמשיך הלאה בחייך? דרך אגב, למה את מתכוונת בלעבור את הסלע-לטפס על הסלע, לעקוף את הסלע, לשבור אותו...? בברכה אילת לבנון

 

[ע נ ת י 5]

אני באמת לא יודעת

אם הייתי מוצאת מקור כוח - לא הייתי במצב של חוסר אונים כמו שאני היום. אם היה לי מקור כוח- ההר הזה היה עוד אחד מאתגרי החיים שעברתי בשמחה מבלי להתייחס אליהם כקושי בכלל. אם היה לי מקור כוח...לא הייתי כותבת את ההודעה שלי מלכתחילה. אני מנסה לפרק לגורמים את מה שאמרת- איזה איכויות יש לי וכו'. אני לא יודעת אם הבנתי את כוונתך אבל אני אנסה. אני עקשנית ויש לי דבקות במטרה- אני מסמנת מטרות וכובשת אותן. עד היום השגתי באמת כל מה שרציתי. החל בבעלי אותו 'סימנתי' כמטרה מגיל מאוד צעיר וכלה בתחום ההוראה ובמקום בו אני מלמדת. את התארים האקדמים עשיתי יחד עם לידות ועבודה ואת הכל עשיתי על הצד הטוב ביותר. לא בהצטיינות אבל בהצלחה רבה. אני יודעת שאני אינטליגנטית, שהראש שלי עובד כל הזמן. אני נהנית מתהליך של חשיבה. אני אוהבת לדבר עם עצמי כאילו יש בתוכי עוד 'איש קטן' וביחד אנחנו מתכננים תוכניות, יעדים ולעתים אני נוזפת בו (כמו עכשיו- היום שאלתי את עצמי-למה נתתי לסלע הזה להיעמד לי באמצע הדרך? איך נתתי לו להיכנס לתוך חיי וכו') אבל אני באמת, הופכת והופכת במה שאמרת ומחפשת מקור כוח ואני לא מוצאת. אולי אני צריכה להתפלל יותר? (אני דתיה אבל לא יוצא לי להתפלל כל-כך, למרות שאני מאוד מאמינה בקיומו של ה') אני באמת לא יודעת. אולי תספרי לי מהם מקורות הכוח של אנשים אחרים? אולי אמצע את אחד מהם גם בעצמי.