אובדן אח של אישתי
גיסי היה בן 36 במותו. הוא חלה בסרטן שנה שעברה ובחנוכה האחרון נפטר. אישתי מתקשה להתמודד עם האובדן (עברו 8 חודשים מאז), בוכה הרבה ונוטה לבטל כל אירוע שיש בו מרכיב של שמחה. הוריה לעומת זאת כואבים לא פחות ממנה, אך משתדלים לחזור ולקיים איזושהיא שגרה. כאשר הוריה איתה, היא מרשה לעצמה לשמוח יותר. כאשר אחיה היה בחיים היחסים בינהם לא היו טובים במיוחד, ונראה כי הדבר מפריע לה בדיעבד. אני נמצא בשבילה מנסה לתמוך ולעודד, אבל נראה כי זה לא עוזר במיוחד, אני יותר מהווה נקודה להוצאת עצבים מאשר נקודת משען. אשמח לקבל רשימה של אנשי מקצוע או הכוונה בנושא. (היא מעונינת ללכת למפגשים, אך אינה מוכנה לעשות משהו שנושא- את הוריה רשמה למפגשים עם קבוצה של הורים שכולים עוד בשבעה, אך לעצמה לא עשתה דבר) תודה
גיסי היה בן 36 במותו. הוא חלה בסרטן שנה שעברה ובחנוכה האחרון נפטר. אישתי מתקשה להתמודד עם האובדן (עברו 8 חודשים מאז), בוכה הרבה ונוטה לבטל כל אירוע שיש בו מרכיב של שמחה. הוריה לעומת זאת כואבים לא פחות ממנה, אך משתדלים לחזור ולקיים איזושהיא שגרה. כאשר הוריה איתה, היא מרשה לעצמה לשמוח יותר. כאשר אחיה היה בחיים היחסים בינהם לא היו טובים במיוחד, ונראה כי הדבר מפריע לה בדיעבד. אני נמצא בשבילה מנסה לתמוך ולעודד, אבל נראה כי זה לא עוזר במיוחד, אני יותר מהווה נקודה להוצאת עצבים מאשר נקודת משען. אשמח לקבל רשימה של אנשי מקצוע או הכוונה בנושא. (היא מעונינת ללכת למפגשים, אך אינה מוכנה לעשות משהו שנושא- את הוריה רשמה למפגשים עם קבוצה של הורים שכולים עוד בשבעה, אך לעצמה לא עשתה דבר) תודה