אובדן אב מדום לב

alin16c

New member
אובדן אב מדום לב

לילה טוב לכולם.זאת פעם ראשונה שאני כותב כאן. חברתי(אשתי לעתיד),איבדה את אביה לפני כ-4 חודשים,ומאז איננה מצליחה "לחזור לשגרה",היא אמנם מעמידה פנים כלפי חוץ כאילו חזרה לשיגרה אך מבפנים היא מרוסקת.המשפחה הוכרה כמשפחת שכולת צהל לפני כחודש. כאשר אנחנו לא נמצאים בלילה ביחד,היא בוכה. אני לא יכול להמשיך ולצפות מהצד כיצד היא נשברת כל פעם מחדש,גם עכשיו כשאני כותב מכתב זה ,יורדות לי דמעות מהעיניים כי יודע אני עד כמה היא הייתה קשורה לאביה ועד כמה השבר גדול,אינני יכול לראות כיצד היא מתרסקת כל פעם מחדש. אנחנו מתחתנים בתחילת 2003 וכשאני רק חושב מה יהיה בחתונה,כאשר היא תבין שאביה לא יהיה שם ,ליבי נשבר. כמשפחה שכולה,היא זכאית לטיפול פסיכולוגי-אך היא אומרת שזה לא יעזור כי זה לא יחזיר את אביה,אני יודע שזה לא יפתור את הבעייה ואני אומר לה שזה אולי יתן לה כלים להתמודד עם האובדן,אך היא ממאנת ללכת לטיפול. איך אוכל לגרום לה להבין כי לא נולדנו להתמודד עם הכל,ולשם כך יש בעלי מקצוע. אנא-עזרו לי כי ליבי נשבר גם אם אינני בוכה בדמעות לידה בכל פעם שאני רואה אותה בוכה. תודה
 

אורי_ח

New member
לבי אתך.

משימה כבדה נפלה על כתפיך. כל כך מעט יש בידך לעשות כי הכאב גדול מנשוא. רק להיות שם על ידה, מקסימום הקשבה ואמפתיה. גם הכאב שלך רב. הוא ניכר בדבריך. אתה צודק במאה אחוזים ביחס לטיפול. זה לא יחזיר את אביה אך זה יעזור לה לשוב למסלול. לקראת חיים משותפים עם התחייבות לקשר עמוק, רצוי לדעתי שתיגשו שניכם לייעוץ. זה ייתן גם לך כלים להתמודד עם האובדן שלה, כך שתוכלו להתמסר בשלמות לחיי המשפחה. אולי אם תציג לה את זה כך היא תשתכנע? שבת שלום ואיחולי מזל טוב למפרע אורי
 

זהות

New member
לא חושבת

שתוכל לגרום לה להבין דבר שהיא אינה בשלה להבין אותו . לא אומר הרבה מעבר לכך שאובדנה , מובן לי מאוד . ההצעה של אורי , בנוגע לטיפול זוגי אולי תעורר בה את הרצון לפתוח ולהעמיק לטיפול אישי ואולי לא . אל תלחץ בנוגע לטיפול , המשך להיות שם בשבילה , תומך בלבד . אולי זה לא הזמן להשפעות ועצות מעשיות עבורה .
 

יולי63

New member
עזרה צריך לתת כשמבקשים...

אולי, ורק אולי, תחשוב לרגע מהכיוון שלה. נשמע מדבריך שיש לה קשר חזק אל אביה.. חלל ענק. אין אפשרות למלא חלל כזה וגם לדעתי לא צריך. החלל יתמלא בזכרונות וביכולת לחיות לצד החסר אבל, רק בזמנה ורק בקצב שלה. חשוב נורא שתאהב אותה ותהייה שם גם אם אתה בוכה איתה. לפעמים להיות עם ולשתוק שווה אלפי מונים על שיחה עם פסיכולוג. זה גם לא בטוח שהפסיכולוג הראשון יהיה זה שתיווצר איתו הכימיה הנכונה ומה אז? תהייה רתיעה גדולה יותר. קצת מוקדם להגיד שאחרי 4 חודשים זה צריך "להסתדר לה". בבוא הזמן עם המילה הנכונה זה יגיע - אם היא תיצטרך. אולי אפשר להציע לה להצטרף אלינו ולנסות לשתף ואולי פשוט לקרוא מה אנחנו כותבים... לתת עזרה אפשר לתת לאדם שיכול להכיל אותה, לאדם שביקש. אי אפשר להכריח. ואם חלילה הרגשת שאמרתי דברים בהתקפה או בכעס אז סליחה. אני כותבת את הדברים מהנקודה הכי עמוקה בנפש ש... אולי היא צריכה רק אותך, לידה יציב ואיתן, אוהב ומכיל. אני הייתי מאד מאושרת לו היה אדם כמוך לידי ברגעים שלי. יולי
 
למעלה