../images/Emo41.gif תיקון טעות !!!
כמי שעוסק במקצועות ספורט אירוביים (ריצה ואופניים), וכמי שגם קצת מבין בפיסיולוגיה אני מרשה לעצמי לחלוק ולתקן: אכן זה נכון שפעילות אירובית בעוצמה של כ 60%-70% מובילה לצריכת שומן מוגברת, אבל הדבר נכון לצריכת האנרגיה במהלך הפעילות עצמה! בביצועה פעילות לא עצימה, הגוף "מרשה לעצמו" לצרוך אנרגיה ממקורות אנרגיה פחות נגישים כמו רקמת השומן התת עורי. בכך בעצם מקורות האנרגיה בעלי הנגישות הגבוהה יותר כמו הסוכר שנמצא ברקמת השריר והסוכרים בכבד, נותרים יחסית מלאים. לעומת זאת, במהלך פעילות מאומצת יותר, הגוף מנצל את מקורות האנרגיה הזמינה (סוכרים שנמצאים ברקמת השריר וסוכרים הנמצאים בכבד) וכמעט ואינו מפרק שומנים במהלך הפעילות עצמה. עם זאת מיד כשהדופק יורד, מתחיל תהליך של פירוק שומנים והגוף ממיר את השומנים לסוכרים המתדלקים מחדש את מחסני האנרגיה הזמינה. בסה"כ, פעילות בעוצמה גבוהה ביחידת זמן X גורמת לשריפת שומן רב יותר מאשר פעילות בעוצמה נמוכה ביחידת זמן X, זאת כמובן ואתה לא ממהר לאחר האימון למלא את קיבתך במזון מתוק ובכך אתה ממלא את מחסני הסוכר שלא על ידי מאגרי השומן. רווח נוסף בפעילות עצימה היא קודם כל השיפור ביכולת הגופנית, ושנית בהעלאת קצב חילוף החומרים בגוף (הגוף נדרש הן לשקם את מאגרי הסוכר אך גם לשקם רקמות שניזוקות (מיקרו-טראומות) בפעילות בעוצמה גבוהה) שמוביל להמשך צריכה קלורית מוגברת גם שעות אחרי סיום האימון. בקיצור- עבודה קשה יותר מובילה לרווח גדול יותר! אין הנחות!