ההפך הוא הנכון
פאוור יכול להיות קשוח, יכול להיות אפל, יכול להיות אגרסיבי אפילו, זאת טעות להגיד שסגנונות כמו בלאק ודת' הם קשוחים יותר רק מפני שהם דוחים, אין לבלבל בין קשיחות לבין דחייה. אבל מה שפאוור בוודאות לא יכול להיות הוא לא יכול להיות איטי, כבד ומעיק כמו דום או מסובך ומתחכם כמו פרוגרסיב, או צורם כמו מטאלקור ודומיו. פאוור מוכרח להיות פשוט, קליט, קצבי וכיף במסגרת הזאת הוא יכול להציג אגרסיביות, אפילה וקשיחות. פאוור הוא בעקרון מוסיקת פופ, הוא מייצג את המוסיקה שנעשית למען התרגשות הקהל ולא למען האגו של המוסיקאי, מימים ימימה הייתה הבחנה בין מוסיקה פשוטה וכיפית ועממית למוסיקה "אומנותית" מסובכת ואוונגארדית, אם זה הפולק כנגד הקלאסי, הבלוז הארנבי כנגד הג'ז, הרוק הכבד והגלאם רוק כנגד הפרוגרסיב רוק, הפאוור מטאל פשוט ממשיך את דרכם הנאמן של ההארדרוק וההבימטאל במסלול הפופ כשהוא נדבק לעיקרון ה-KIS - keep it simple מספק לקהל שלו קצב מהיר וטוב ומהפנט כמו טראנס שגורם לאקסטזה ולקטרזיס להתלהבות ולהתרגשות עם מלודיות פשוטות עם מלים שאפשר ונורא מגרה להצטרף אליהן בשירה, כדי לסכם את הפאוור מספיקות שתי מלים: פשוט וגאוני! הרבה מוסיקאים לוקחים את עצמם ואת האומנות יותר מדי ברצינות, חושבים שהם צריכים להמציא את הגלגל מחדש, מוסיקאי הפאוור הם להפך הם מקדישים את המוסיקה לאלוהי הפאן, נדבקים לתבניות הקבועות ועליהן מאלתרים ומשתדלים לעשות את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר, ולספק לקהל התרגשות, אקסטאזה, טראנס כמעט חוויה רוחנית שמיימית עם קטרזיס ורומנטיקה, לא רומנטיקה בפאן הרומנטי שלה דווקא אלא רומנטיקה בהיבט הרחב של הרומנטיציזם. על מנת להבין את מהות הפאוור טוב יותר הבה נפנה לאנלוגיות מתחומים אחרים נגיד עולם הסרטים אוזי אוסבורן אמר פעם בזמן צפייה בסרט אימה שאם אנשים משלמים כדי לראות סרטים מפחידים הם ישלמו כדי לשמוע מוסיקה מפחידה. מוסיקת הפאוור-ספיד-ת'ראש היא בעקרון מוסיקה של סרט פעולה, מותחן אקשן כמו ג'יימס בונד, ג'קי צ'אן, כמו שר הטבעות, כמו מלחמת הכוכבים, כמו טרויה, הגלדיאטור המטריקס ועוד כאלו סרטים שוברי קופות. פרוגרסיב הוא לעומת זאת יותר סרט מתוחכם שלא לומר מתחכם שאף אחד לא מבין אותו שעושים אותו סטודנטים לקולנוע שכמו שאמרתי קודם לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות וחושבים שהם צריכים להמציא את הגלגל מחדש, דום זאת יותר דרמה מהסוג שעושים הרבה בארץ או בצרפת וכאלה...סרט מהסוג שמראים באמצע הלילה בטלוויזיה כדי לסייע לאנשים להירדם. בלאק ודת' אלו סרטים מחתרתיים שמסתובים ברשת בין כל מיני פריקים לדבר. אם פאוור הוא סרט אקשן רגיל וסטנדרטי אז דת' ובלאק זה סרט מכות מראים אנשים קופצים אחד על השני בלי פואנטה בלי עלילה פשוט ככה. אני כמובן לא מסכים עם מה שאמרת, אין סיבה שבן אדם ששמוע פאוור זאת תהיה בשבילו מדרגה לדת' ובלאק כמו שאין סיבה שבן אדם שרואה סרטים אירוטיים פתאום זאת תהיה בשבילו מדרגה לראות סרטי פורנו הארדקור עם נקבות מוגדלות חזה ששוכבות עם נחשים. כמו שבן אדם שהולך לקולנוע לראות את הסרט החדש של ג'ימס בונד או שודדי הקריביים שפתאום יתחשק לו לראות סרט מכות מחתרתי מהמזרח הרחוק שכל מה שעושים שם זה רק לקפוץ אחד על השני בלי עלילה בלי פואנטה בלי כלום. בדרך כלל האנשים ששומעים בלאק ודת' אלו אנשים שנכנסו למטאל בגיל צעיר מאוד אולי 12-13-14 ורצו פתאום מכל מיני סיבות לשמוע כל מה שהוא נחשב מטאל וכך התרגלו לבלאק ודת', זה כמו עם משקאות משכרים ניתן להתרגל לוודקות וברנדי ושאר דברים עם 40% או אפילו להתרגל לקחת אלכוהול מכל מיני חומרים אחרים כמו ספירט אבל השאלה היא למה לעשות את זה כאשר בירה 5% מספיקה בהחלט וכייפית. האם את מכירה אנשים ששמעו פאוור בלבד וכל מה שדומה לו במשך שנים על גבי שנים ופתאום התחילו לשמוע דת' ובלאק? אני מכיר אנשים שלהפך שמעו בלאק דת' ופתאום ראו את האור והתחילו לשמוע פאוור, אני אפילו מכיר להקות, די מוכרות, שהתחילו כלהקות דת' ושינו את סגנונן HAMMERFALL, NOCTURNAL RITES הנגנים מ-CHILDREN OF BODOM שמשתתפים בסינרג'י, בשביל האמרפול לנגן דווקא פאוור ולא דת' זאת כנראה הייתה ההחלטה הכי חשובה בחיים שלהם, הם עלו במצעדי הפופ והפכו לבין הלהקות המובילות בסגנון, ייתכן שגם בארץ הישועה לפאוור תגיע מאיזו להקת דת' שתראה פתאום את האור מי יודע.
