למה מוקצן?
כאשר אדם רואה עוול והוא זועק נגד אותו עוול, ואינו מזיק לאיש (טוב זה די יקר לשרוף חזייה, אבל זה עדיין לא פוגע באף אחד), זה לא יכול להיות קיצוני. מעמד האישה היה במעיין עליה מתמדת מאז סוף המאה ה 19, הוא החל מהמאבק של הסופרג´יסטיות באנגליה וארה"ב לזכות הצבעה לנשים, הוא קיבל חיזוק משמעותי כאשר במלחמת העולם הראשונה נשים תפסו את מקומם של הגברים שהלכו למלחמה, כפועלות בבתי חרושת (עבודות שהיו גבריות לגמרי עד אז), השינוי היה איטי וקשה, וקיבל חיזוק נוסף במלחמת העולם השניה, אבל בשנות החמישים, באופן מוזר נעצר הכל ונראה היה שהעולם חוזר למעיין שמרנות כללית, ודיכוי נשים. מה שקרה בשנות השישים, היה תגובת נגד לשמרנות של שנות החמישים, תנועות שונות של זכויות אדם (התנועה לשיוויות זכויות של השחורים בהנהגת דר´ קינג, אומת האיסלם בהנהגת אילייג´ה מוחמד, התנועות הפמניסטית ועוד) דרשו שיוויון זכויות מלא, לקבוצות שונות באוכלוסיה. התנועות הללו שהשתלבו בתוך גל המחאה נגד מלחמת ויטנאם וחשפו את פרצופן הצבוע של הדמוקרטיות המערביות הגדולות, שדיברו על חופש ושיוויון, ויצאו בשם ערכים אלו למלחמה בדרום מזרח אסיה, אך החזיקו קבוצות שלמות במצב של דיכוי. היום נראה לפעמים שהפמניזם לא הועיל הרבה אולי, אבל המחאה של אז, התחילה גל שעדיין סוחף אחריו שינויים, גם אם היום השינויים הללו יותר איטיים, ופחות משמעותיים, הם בהחלט קימיים ועדיין יש דרך גדולה ללכת בטרם נגיע לשיוויון מלא, אבל את הניצוץ שהודלק אי שם לפני שלושים וחמש שנה כבר אי אפשר לכבות.
פמיניזם בשנות השישים
האם מעמד האישה עלה באותה התקופה או שעשו צחוק מהאידיאל הפמיניסטי
אני מבקשת מכולכם תשובות מפורטות, עם דוגמאות וקישורים לאתרים
*פחחחח מורה שכמוני...
*