אהלן
נכתב בלשון זכר אך מכוון לשני המינים גם יחד דמיין את עצמך מקורבל בתוך מקום חשוך, חמים ונעים.. הכל רך מסביבך, קצת רטוב.. אתה משחק עם צינור מוזר שמחובר לך לפופיק.. פתאום אתה רואה נקודת אור... אתה מסתובב ומרגיש כאילו דוחפים אותך החוצה מהמקום החמים והנעים שלך.. נקודת האור גדלה.. אתה מתקרב אליה, היא גדלה עוד ועוד... אתה מוציא את הראש שלך.. האור מסנוור, לא נעים כמו שהיה במקום החשוך.. לאט לאט הכתפיים יוצאות, הבטן ולבסוף הרגלים.. אדם גדול מחזיק אותך ונותן לך מכה קטנה בטוסיק.. אתה מתחיל לבכות.. הוא עוטף אותך כדי שלא יהיה לך קר ומביא אותך למישהי שמחבקת אותך ומחממת אותך.. מלטפת, אתה מרגיש בטוח.. אתה גדל לאט לאט.. בדיעבד אתה תגלה שהזמן בעצם טס. אתה בן 3... בן 6.. הזמן עובר.. בוקר אחד אתה מתעורר.. אתה בן 7.. אמא נותנת לך סנדוויץ' שאתה שם בילקוט החדש שקנית לפני שבוע.. אתה הולך לכתה א', אתה מסתכל על העולם ורוצה לבלוע אותו... אתה מכיר המון ילדים חדשים, אתה מתחבר איתם...לומד להכיר אותם.. אתה לומד לקרוא ולכתוב.. ככה הזמן עובד ב'..ג'..ד'..ה'.. אתה כבר בכתה ז'.. אתה מרגיש שאתה כבר יודע הכל.. קצת חושש ללכת בחטיבת הביניים הגדולה והמאיימת... לפעמים אתה רואה כמה יב'ניקים מהתיכון... אתה הכי קטן בבית הספר.. והזמן עובר לו.. אתה מגיע לכתה ט'.. הכי גדול בחטיבה.. כבר ממש גדול.. מנסה סיגריה.. משתכר בפעם הראשונה.. אתה כבר חושב איזה מגמות תבחר בשנה הבאה, כשתגיע לתיכון... אתה כבר גדול.. עברת את הבגרויות הראשונות שלך בלשון והסטוריה.. אתה יוצא למסיבות בסופי שבוע.. מנסה לרפא את הלב השבור שלך עוד מקודם... אתה מגיע ליב'.. כבר יש לך רישיון, עוד 5 בגרויות וגמרנו.. צו ראשון היה מזמן ואתה שקוע במחשבות מה יהיה אחרי בית ספר.. מה תעשה בצבא ואח"כ.. איפה תעבוד, איפה תטייל..? ביום שישי אחד בערב אתה מתארגן לצאת למסיבה.. אתה עומד מול המראה בחדר מסתרק.. פתאום אתה שם לב שמשהו לא בסדר באיזור החזה... אתה שם את יד ימין על הצוואר.. לאט לאט אתה יורד למטה, לחזה.. אתה מרגיש שמשהו חסר.. אתה מתחיל לחפש בכיסים, ברצפה.. אתה מרים את ערימות הבגדים הגדולות, הופך הכל ומחפש, אך לא מוצא.. אתה יוצא מהחדר ומתחיל לחפש בבית.. במקלחת, בסלון.. במטבח- כלום... איפה זה יכול להיות לעזעזאל? אתה עולה לחדר של ההורים, מחפש את זה שם.. כלום.. יוצא לגינה, אולי זה בגינה? אתה לא מוצא.. אתה מחליט להרחיב קצת את החיפושים... יוצא מהבית.. פתאום זה מכה בך.. אתה מסתכל סביב.. פוקח עיניים.. פתאום אתה רואה הכל.. אתה מנסה לעכל מה שאתה רואה.. אבל זה קשה... כל כך הייתה עסוק בעצמך 18 שנה שנהיית עיוור... פתאום אתה רואה הכל, הכל... וזה כל כך מסנוור. אתה חושב לעצמך.. בית ספר, לימודים, צבא, עבודה, פסיכומטרי, טיול לחו"ל, לימודים באוניברסיטה, קריירה, אישה וילדים... הכל כבר נכתב מראש? זה מה שאני רוצה? איך תכננתי את כל חיי בלי לחשוב בכלל??? ______________________________________________________________________________________________ אלהן! הייתי חבר בפורום דיי מזמן.. כשהייתי בט'-י'..עכשיו כבר סיימתי בצפר, אני בשנת שירות.. נכנסתי לפני כמה זמן להציץ מה קורה עם הפורום הזה.. אותה הגברת בשינוי אדרת..לראות את העיניינים מזווית אחרת.. האנשים השתנו אבל הסיפורים פחות..אני לא בא אליכם בטענות חס וחלילה, רק חבל שזו החברה שאנו חיים בה.. לילה טוב לכולם, חלומות פז
נכתב בלשון זכר אך מכוון לשני המינים גם יחד דמיין את עצמך מקורבל בתוך מקום חשוך, חמים ונעים.. הכל רך מסביבך, קצת רטוב.. אתה משחק עם צינור מוזר שמחובר לך לפופיק.. פתאום אתה רואה נקודת אור... אתה מסתובב ומרגיש כאילו דוחפים אותך החוצה מהמקום החמים והנעים שלך.. נקודת האור גדלה.. אתה מתקרב אליה, היא גדלה עוד ועוד... אתה מוציא את הראש שלך.. האור מסנוור, לא נעים כמו שהיה במקום החשוך.. לאט לאט הכתפיים יוצאות, הבטן ולבסוף הרגלים.. אדם גדול מחזיק אותך ונותן לך מכה קטנה בטוסיק.. אתה מתחיל לבכות.. הוא עוטף אותך כדי שלא יהיה לך קר ומביא אותך למישהי שמחבקת אותך ומחממת אותך.. מלטפת, אתה מרגיש בטוח.. אתה גדל לאט לאט.. בדיעבד אתה תגלה שהזמן בעצם טס. אתה בן 3... בן 6.. הזמן עובר.. בוקר אחד אתה מתעורר.. אתה בן 7.. אמא נותנת לך סנדוויץ' שאתה שם בילקוט החדש שקנית לפני שבוע.. אתה הולך לכתה א', אתה מסתכל על העולם ורוצה לבלוע אותו... אתה מכיר המון ילדים חדשים, אתה מתחבר איתם...לומד להכיר אותם.. אתה לומד לקרוא ולכתוב.. ככה הזמן עובד ב'..ג'..ד'..ה'.. אתה כבר בכתה ז'.. אתה מרגיש שאתה כבר יודע הכל.. קצת חושש ללכת בחטיבת הביניים הגדולה והמאיימת... לפעמים אתה רואה כמה יב'ניקים מהתיכון... אתה הכי קטן בבית הספר.. והזמן עובר לו.. אתה מגיע לכתה ט'.. הכי גדול בחטיבה.. כבר ממש גדול.. מנסה סיגריה.. משתכר בפעם הראשונה.. אתה כבר חושב איזה מגמות תבחר בשנה הבאה, כשתגיע לתיכון... אתה כבר גדול.. עברת את הבגרויות הראשונות שלך בלשון והסטוריה.. אתה יוצא למסיבות בסופי שבוע.. מנסה לרפא את הלב השבור שלך עוד מקודם... אתה מגיע ליב'.. כבר יש לך רישיון, עוד 5 בגרויות וגמרנו.. צו ראשון היה מזמן ואתה שקוע במחשבות מה יהיה אחרי בית ספר.. מה תעשה בצבא ואח"כ.. איפה תעבוד, איפה תטייל..? ביום שישי אחד בערב אתה מתארגן לצאת למסיבה.. אתה עומד מול המראה בחדר מסתרק.. פתאום אתה שם לב שמשהו לא בסדר באיזור החזה... אתה שם את יד ימין על הצוואר.. לאט לאט אתה יורד למטה, לחזה.. אתה מרגיש שמשהו חסר.. אתה מתחיל לחפש בכיסים, ברצפה.. אתה מרים את ערימות הבגדים הגדולות, הופך הכל ומחפש, אך לא מוצא.. אתה יוצא מהחדר ומתחיל לחפש בבית.. במקלחת, בסלון.. במטבח- כלום... איפה זה יכול להיות לעזעזאל? אתה עולה לחדר של ההורים, מחפש את זה שם.. כלום.. יוצא לגינה, אולי זה בגינה? אתה לא מוצא.. אתה מחליט להרחיב קצת את החיפושים... יוצא מהבית.. פתאום זה מכה בך.. אתה מסתכל סביב.. פוקח עיניים.. פתאום אתה רואה הכל.. אתה מנסה לעכל מה שאתה רואה.. אבל זה קשה... כל כך הייתה עסוק בעצמך 18 שנה שנהיית עיוור... פתאום אתה רואה הכל, הכל... וזה כל כך מסנוור. אתה חושב לעצמך.. בית ספר, לימודים, צבא, עבודה, פסיכומטרי, טיול לחו"ל, לימודים באוניברסיטה, קריירה, אישה וילדים... הכל כבר נכתב מראש? זה מה שאני רוצה? איך תכננתי את כל חיי בלי לחשוב בכלל??? ______________________________________________________________________________________________ אלהן! הייתי חבר בפורום דיי מזמן.. כשהייתי בט'-י'..עכשיו כבר סיימתי בצפר, אני בשנת שירות.. נכנסתי לפני כמה זמן להציץ מה קורה עם הפורום הזה.. אותה הגברת בשינוי אדרת..לראות את העיניינים מזווית אחרת.. האנשים השתנו אבל הסיפורים פחות..אני לא בא אליכם בטענות חס וחלילה, רק חבל שזו החברה שאנו חיים בה.. לילה טוב לכולם, חלומות פז
