אהלן

[ביצה מבולבלת]

אהלן

אני משוחררת מהצבא חצי שנה כבר מאז אני לא מוצאת את עצמי כל כך חיכיתי לזה ...לחזור למציאות בלי המדים האלו , בלי האנשים האלו ואחרי שיצאתי משם אני מרגישה כאילו נעלמה לי ההתמודדות עם החיים האמיתיים חיפשתי לי עבודות אבל לא החזקתי בהם מעמד אני מרגישה שהשתנתי מאד שהפכתי למופנמת יותר עצובה יותר , בודדה יותר אני כבר שלושה חודשים לא עובדת רק בבית כל הזמן לא מתקדמת בוכה מכל דבר מצב שמעולם לא הייתי בו ככה אז אני מודעת שמצבי לא טוב אז אמרתי לעצמי שנתחיל להתקדם אז התחלתי לחפש לי מוסד לימודים והייתי במבחנים (צריכה לקבל תשובות בקרוב) ככה שזה כבר צעד חיובי וגם נרשמתי למכון כושר כי כבר לא יכולה להסתכל על עצמי למה הפכתי אבל עבודה אני לא מסוגלת לחפש מרגישה תקועה וכבר סיימתי את הכסף שחסכתי לי מהעבודות הקודמות ככה שאין לי ברירות נוח לי בחדר בבית כשאף אחד לא יכול להציק או לפגוע אני מרגישה מיואשת ולא יודעת איך להתמודד וחשבתי ללכת לפסיכולוג או משהו אבל אין לי שקל לדבר היקר הזה והייתי בעבר אבל זה גם לא עזר במיוחד הייתי פעם בחורה שהייתה מלאה חברים מסביבה , משפחה , עבודה וחיים מאושרים באמת שלא היה חסר כלום לא יודעת מה השתנה בי אני מרחיקה ממני אנשים אין לי סבלנות לאף אחד אפילו למשפחה אין לי סבלנות

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

וואו. קראתי ואני נדהמת.

את עושה כ"כ הרבה. כל הכבוד לך. זה לא פשוט לצאת מהצבא אל החיים האמיתיים - ואת מתמודדת ממש בכבוד ובאומץ. בכל זאת, תקופה שמתמשכת בלי תעסוקה, יכולה לשאוב אל הדיכאון. ופתאום המצב הזה מתחיל להיות נוח, ולא מחפשים לצאת ממנו. טוב מאד שנרשמת בינתיים למכון הכושר - זה מקום טוב לפרוק מתחים ובכלל, לצאת מהבית. אז איך נלחמים ברצון הזה להתבודד ששואב אותך ממי שהיית קודם (חברותית, שמחה, משפחה..)? מה עוד אפשר לעשות? אולי לקבוע בכל זאת עם חברים, לפחות פגישה עם מישהו/י פעם ביומיים. כדי שלא תיתקעי לבד בבית?

 

[ביצה מבולבלת]

הלבד דווקא פחות מפריע

העצבות מפריעה החוסר התמודדות עם עצמי הבכי הבלתי פוסק מכל דבר קטן אני מנסה להבין מה באמת אמורים להיות החיים שלי וכל הזמן נתקעת לפחות אם אני אתקבל למכללה הזאת זה יהיה צעד טוב אבל גם שמה היה מבחן קבלה פנים מול פנים ועדה של 7 מורים או מה שהם לא יהיו והם נכנסו בי קשה על התיק עבודות שהבאתי איתי ובכלל על המקצוע שבחרתי לי מה שהוביל אותי לדאון רציני יותר עד שהרמתי את עצמי למצב של התקדמות כלשהי הם שאבו אותי לשם מחדש אולי כדאי לבדוק אם אני באמת שלמה עם עצמי כבר באמת שלא יודעת.... זה מנחם קצת לראות שאולי מה שרשמתי נראה שזה באומץ וכבוד כי אני לא ממש מרגישה ככה היה לי שירות באמת רע וברחתי משם ניסיתי להתמודד אך לא מספיק ... איכזבתי את עצמי בזה למרות שאני ממש לא רוצה לחשוב לאיזה מצב הייתי יכולה להגיע עם הייתי שם עוד רגע אחד נוסף

 

[ביצה מבולבלת]

כדאי=כדי

 

[להבה ירוקה]

כן. העולם האקדמי לא קל

ויושבים שם בועדות האלה כמה אנשים ששכחו איך זה להיות לפני. העצבות נובעת מחוסר הפעילות. לכן הצעתי לך לנסות לקבוע פגישות, כי עד שתתקבלי למכללה כלשהי, יש עוד 4 חודשים לתחילת הלימודים. וזה הרבה זמן. מה עם איזה קורס? איזה תחביבים יש לך?