תרשה לי לשאול אותך שאלה...
אני בטוח ב99.99% שאם אשאל אותך (או כל גבר סביר): האם היית מוכן שאישתך לעתיד (לכשתהיה כזאת. אני מניח שכמשתתף בפורום אינך נשוי ואינך נמצא בזוגיות) תבגוד בך מאחורי גבך, התשובה ההגיונית והסבירה היתה 'לא' חד-משמעי.
גם אם אשאל אותך האם היית מוכן שיגנבו ממך איזה רכוש ששייך לך (ואינני משווה אדם לרכוש), הגיוני וסביר שהיית אומר שוב 'לא' כנ"ל.
כלומר יש הבנה שזה משהו בעייתי, רק ש-"זה לא אצלי"... אז, לכאורה, פחות איכפת לי... וזה "כשל לוגי" מסויים, כי אני די בטוח שאם למשל תראה מישהו מנסה לפרוץ לדירה של שכן שלך (כדי לגנוב), גם אם אתה לא מכיר אותו, כן תזעיק את המשטרה ולא תגיד שזה לא ענייני.
נכון, כמו שציינתי לעיל (ועד כמה שאני יודע (אינני משפטן וכד')), החוק
לא מתייחס ל"לא תנאף" (אולי למעט כעילה לגירושין בבית דין רבני (?)), אבל תחשוב למשל על ההשלכות של ניאוף. באופן תיאורטי (בדיון הזה, אינני מתייחס למקרה ספציפי אלא לעקרון שבדבר) מניאוף יכול להיוולד ילד שאיננו ילדו של האב הפורמלי.
זה גם קורה בפועל באחוזים מסויימים (ראה
הערכות לגבי האחוזים). במצב שכזה הגבר הנבגד מגדל ומפרנס ילד לא שלו, אולי בכלל ללא ידיעתו (ולא הזכרתי עוד הסיכוי התיאורטי להידבק ממחלת מין). יתרה מכך, בארצנו הקטנטונת, לא בטוח שגבר שחושד שנבגד יוכל לבצע בדיקה גנטית לילד/ה (כמדומני צריך אישור מיוחד) כדי לדעת אם הילד שלו או לא... בגלל מה שקרוי "טובת הילד".
לסיכום, כאמור אני לא מתייחס לתגובה כזאת או אחרת בתחילת השירשור הזה, אבל ניאוף לטעמי (ואני בטוח שלא רק) הוא דבר פסול מוסרית ואת זה מותר (ואולי אף רצוי) לומר.
