lady stardust2
New member
אהלן
שלום שלום לכולן ולכולם,
שמי טל אני בת 27 וחצי מתגוררת בתל אביב וחולה בפיברומיאלגיה ותשישות כרונית כבר 7 שנים.
המחלה פרצה לי אחרי טיול של אחרי צבא במזרח שם קיבלתי מחלת הנשיקה וכשחזרתי לארץ התחילו לי כל הסימפטומים עד למצב של כל גיל 21 שכבתי במיטה במשך שנה עם ריצות למיון עקב התעלפויות וכאבים שכל פעם אמרו לי שאני פסיכית. לאחר שנה אובחנתי על ידי חברת משפחה רופאה בפיברומיאלגיה. משם התחלתי בטיפול הומאופתי קלאסי שעבד נפלא נפלא נפלא ועברתי לגור בדרום בקיבוץ ועשיתי תואר בספיר.שכל 3 חודשים בערך אני מטופלת אצל ההומאופתית שהתסמינים חוזרים. ככה במשך שלוש שנים כאשר בשנתיים האחרונות כבר לא הייתי צריכה לא טיפול הומאופתי ולא שום דבר וגם כבר הפסקנו להאמי ןשבכלל הייתי חולה במחלה הזו מרוב שזה עבר ונשכח. לאחר סיום התואר עברתי לתל אביב קיבלתי משרה בכירה מאוד במשרד שעוסק בתחום התקשורת וביליתי בטירוף בלילות במסיבות תוך שימוש סיגריות אלכוהול הייתי גם מתקלטת בברים שונים בעיר ומבלה כל הלילות ועובדת בבקרים. ממש אורח חיים מאוד לא נכון, מאוד מהנה אבל מאוד לא נכון. לאחר שנה הגוף שוב קרס והפעם ההומאופתיה לא עזרה. זה היה בדיוק לפני שנה מהיום. מאז ניסיתי שוב ושוב ללכת להומאופתית שלי ולעבור להומאופת הכי גדול בארץ. ניסיתי לשנות אורח תזונה שהחזיק אותי לבערך 4 חודשים טובים ועכשיו שוב הכול נפל... הפעם הגעתי למצב שאני כבר חודשיים על הספה בבית של אמא שלי. לא יוצאת מהבית עייפה, חלשה, לא ישנה והתחלתי כמובן לפתח סימנים של חרדה ודיכאון. אחרי 7 שנים של מאבק אין סופי חוסר רצון להודות במחלה ומפחי נפש החלטתי בלב כבד להפנות עכשיו את המשאבים לטיפול הקוניבציונאלי. היום ברור לי שהמחלה הזו היא שלי עם הירידה הקוגנטיבית עם הכאבים והתשישות יש לי כמעט את כל הסימנים אחד לאחד. אז זהו זהו סיפורי. קיבלתי לבינתיים מרופאת המשפחה טרמדול אני לוקחת ממש קצת כי הגוף שלי לא רגיל לתרופות אז אני מקבלת 5 טיפות ביום משהו כזה... זה עוזר מאוד לכאבים לשינה פחות... יש לי השבוע תור לפסיכאטר שאין לי מושג איך אני אגיע אליו כי אני עייפה ודי פוחדת להתעלף מרוב עייפות אז אני לא יוצאת רק שוכבת על הספה (אולי הבאתי את עצמי למצב חמור כבר?) וגם אני מנסה לקבוע תור למרפאת כאב באיכילוב. אשמח מאוד להכירכם ולשמוע ממכם איזה עצות יש לכם. תרופות שניסתם או שאתם מקבלים ועוד עצות או תובנות שלמדתן בדרך ייסורים הזו. המון המון תודה ומאחלת בריאות ואושר מהירים לכולנו!
שלום שלום לכולן ולכולם,
שמי טל אני בת 27 וחצי מתגוררת בתל אביב וחולה בפיברומיאלגיה ותשישות כרונית כבר 7 שנים.
המחלה פרצה לי אחרי טיול של אחרי צבא במזרח שם קיבלתי מחלת הנשיקה וכשחזרתי לארץ התחילו לי כל הסימפטומים עד למצב של כל גיל 21 שכבתי במיטה במשך שנה עם ריצות למיון עקב התעלפויות וכאבים שכל פעם אמרו לי שאני פסיכית. לאחר שנה אובחנתי על ידי חברת משפחה רופאה בפיברומיאלגיה. משם התחלתי בטיפול הומאופתי קלאסי שעבד נפלא נפלא נפלא ועברתי לגור בדרום בקיבוץ ועשיתי תואר בספיר.שכל 3 חודשים בערך אני מטופלת אצל ההומאופתית שהתסמינים חוזרים. ככה במשך שלוש שנים כאשר בשנתיים האחרונות כבר לא הייתי צריכה לא טיפול הומאופתי ולא שום דבר וגם כבר הפסקנו להאמי ןשבכלל הייתי חולה במחלה הזו מרוב שזה עבר ונשכח. לאחר סיום התואר עברתי לתל אביב קיבלתי משרה בכירה מאוד במשרד שעוסק בתחום התקשורת וביליתי בטירוף בלילות במסיבות תוך שימוש סיגריות אלכוהול הייתי גם מתקלטת בברים שונים בעיר ומבלה כל הלילות ועובדת בבקרים. ממש אורח חיים מאוד לא נכון, מאוד מהנה אבל מאוד לא נכון. לאחר שנה הגוף שוב קרס והפעם ההומאופתיה לא עזרה. זה היה בדיוק לפני שנה מהיום. מאז ניסיתי שוב ושוב ללכת להומאופתית שלי ולעבור להומאופת הכי גדול בארץ. ניסיתי לשנות אורח תזונה שהחזיק אותי לבערך 4 חודשים טובים ועכשיו שוב הכול נפל... הפעם הגעתי למצב שאני כבר חודשיים על הספה בבית של אמא שלי. לא יוצאת מהבית עייפה, חלשה, לא ישנה והתחלתי כמובן לפתח סימנים של חרדה ודיכאון. אחרי 7 שנים של מאבק אין סופי חוסר רצון להודות במחלה ומפחי נפש החלטתי בלב כבד להפנות עכשיו את המשאבים לטיפול הקוניבציונאלי. היום ברור לי שהמחלה הזו היא שלי עם הירידה הקוגנטיבית עם הכאבים והתשישות יש לי כמעט את כל הסימנים אחד לאחד. אז זהו זהו סיפורי. קיבלתי לבינתיים מרופאת המשפחה טרמדול אני לוקחת ממש קצת כי הגוף שלי לא רגיל לתרופות אז אני מקבלת 5 טיפות ביום משהו כזה... זה עוזר מאוד לכאבים לשינה פחות... יש לי השבוע תור לפסיכאטר שאין לי מושג איך אני אגיע אליו כי אני עייפה ודי פוחדת להתעלף מרוב עייפות אז אני לא יוצאת רק שוכבת על הספה (אולי הבאתי את עצמי למצב חמור כבר?) וגם אני מנסה לקבוע תור למרפאת כאב באיכילוב. אשמח מאוד להכירכם ולשמוע ממכם איזה עצות יש לכם. תרופות שניסתם או שאתם מקבלים ועוד עצות או תובנות שלמדתן בדרך ייסורים הזו. המון המון תודה ומאחלת בריאות ואושר מהירים לכולנו!