אהלן ../images/Emo13.gif
הבוקר, כשנסעתי באוטובוס מירושלים לראשל"צ (בדרך חזרה מהמילואים) היכתה בי פתאום מחשבה: "אין אני" (כן, כמו בשיר של שוטי הנבואה). כלומר, ה"אני" הוא משקל עודף וניתן לוותר עליו. אני לא באמת בן אדם, אני היבט של היקום שנמצא כאן באופן זמני בתוך גוף פיזי. נכון, אני מתעסק בידע רוחני ומכיר את התאוריה של ויתור על האגו ועל האשליתיות שעצמיות, אבל אני חושב שהפעם ממש הפנמתי את זה גם מבחינה רגשית. אין לי מושג אילו שינויים הדבר עוד יחולל בי, אבל בנתיים אני מרגיש שדברים די עמוקים מתחילים לזוז שם (בסך הכל מדובר בגילוי די שמח). מה דעתכם על העצמיות? גורם חיוני או משקל עודף? לדעתי ה"אני", כמו כל דבר, טוב לביצוע התפקיד שלו, לא מעבר לזה. בעולם שלנו אולי אין טעם להשליך אותו לגמרי, אבל ניתן לשמור אותו בצד למתי שנזקקים לו, להעסיק אותו "במשרה חלקית" וכמובן להורד ממנו את כל החלקים הכבדים והדרמתים שלא מקדמים אותנו לשום מקום. בסופו של דבר, אם אין אני, אין גם ממה לפחד יותר...
הבוקר, כשנסעתי באוטובוס מירושלים לראשל"צ (בדרך חזרה מהמילואים) היכתה בי פתאום מחשבה: "אין אני" (כן, כמו בשיר של שוטי הנבואה). כלומר, ה"אני" הוא משקל עודף וניתן לוותר עליו. אני לא באמת בן אדם, אני היבט של היקום שנמצא כאן באופן זמני בתוך גוף פיזי. נכון, אני מתעסק בידע רוחני ומכיר את התאוריה של ויתור על האגו ועל האשליתיות שעצמיות, אבל אני חושב שהפעם ממש הפנמתי את זה גם מבחינה רגשית. אין לי מושג אילו שינויים הדבר עוד יחולל בי, אבל בנתיים אני מרגיש שדברים די עמוקים מתחילים לזוז שם (בסך הכל מדובר בגילוי די שמח). מה דעתכם על העצמיות? גורם חיוני או משקל עודף? לדעתי ה"אני", כמו כל דבר, טוב לביצוע התפקיד שלו, לא מעבר לזה. בעולם שלנו אולי אין טעם להשליך אותו לגמרי, אבל ניתן לשמור אותו בצד למתי שנזקקים לו, להעסיק אותו "במשרה חלקית" וכמובן להורד ממנו את כל החלקים הכבדים והדרמתים שלא מקדמים אותנו לשום מקום. בסופו של דבר, אם אין אני, אין גם ממה לפחד יותר...
