אהלן

אהלן ../images/Emo13.gif

הבוקר, כשנסעתי באוטובוס מירושלים לראשל"צ (בדרך חזרה מהמילואים) היכתה בי פתאום מחשבה: "אין אני" (כן, כמו בשיר של שוטי הנבואה). כלומר, ה"אני" הוא משקל עודף וניתן לוותר עליו. אני לא באמת בן אדם, אני היבט של היקום שנמצא כאן באופן זמני בתוך גוף פיזי. נכון, אני מתעסק בידע רוחני ומכיר את התאוריה של ויתור על האגו ועל האשליתיות שעצמיות, אבל אני חושב שהפעם ממש הפנמתי את זה גם מבחינה רגשית. אין לי מושג אילו שינויים הדבר עוד יחולל בי, אבל בנתיים אני מרגיש שדברים די עמוקים מתחילים לזוז שם (בסך הכל מדובר בגילוי די שמח). מה דעתכם על העצמיות? גורם חיוני או משקל עודף? לדעתי ה"אני", כמו כל דבר, טוב לביצוע התפקיד שלו, לא מעבר לזה. בעולם שלנו אולי אין טעם להשליך אותו לגמרי, אבל ניתן לשמור אותו בצד למתי שנזקקים לו, להעסיק אותו "במשרה חלקית" וכמובן להורד ממנו את כל החלקים הכבדים והדרמתים שלא מקדמים אותנו לשום מקום. בסופו של דבר, אם אין אני, אין גם ממה לפחד יותר...
 
בויפאסאנה יש ניסוח יפה לפער שבין

האין אני ברמה המהותית לבין הדרך שבה אנו מתנהלים ואמורים להתנהל ברמה היומיומית. ברמה האקטואלית כאן אין הבדל בין האטומים שלך לשלי והם גם זזים כל הזמן ברמת המהות כולנו חלקים של אותו דבר, אפילו החשיבה מורכבת מתדרים ואינה מופרדת מהמקובל בסביבה אבל ברמה הגלויה של הדברים יש אתה ויש אני מספיק שאם אתה צמא ואני אשתה הצמא שלך לא יעבור. ברמה הקונקרטית של מערכות יחסים חברתיות זה לא ממש יעיל להגיד גוש חלקיקים זה מדבר עם גוש החלקיקים ההוא ולכן ברמה הפרטקטית זה נכון להשתמש במושגים של אני ואתה אבל החשוב הוא להוריד מהם את ההזדהות כי אם אנו לא מאוהבים בדימוי העצמי (השלילי או החיובי) שיצרנו לעצמנו ומשתמשים בו רק לצורך התיחסות לגוש החלקיקים הנע שהוא אנחנו אז השימוש במושג הוא מבורך והוא מפשט את החיים ועוזר לכולם להתמצא במרחב. ההבדל הוא בין שימוש במושג להתמצאות במרחב לבין שימוש במושג לצורך קיבוע של אנרגיות רגשיות, דרמטיות, קרמטיות ושאר ירקות.
 

Tal_Ya_Tal

New member
../images/Emo45.gifמהו 'אני'?

•'אני' הוא מעין מתחם שהישות הפנימית בנתה, על מנת להפריד חלקים מעצמה מחלקים אחרים. וכך להוליך את עצמה שולל. •בתוך המתחם הזה, גידרנו את עצמנו, על מנת להמחיש את מחשבת הפירוד. •אנו מאמינים שגדר זו מגינה עלינו מפני האהבה. •אנו מאמינים כי אנו חיים בתוכה, על מנת למות כאשר היא מתפוררת ונרקבת •תחושת הנפרדות העניקה ל'אני' עיניים על מנת לראות את האשליה. •ה'אני' אינו אלא מקום, שהזכרון רואה כ'בית'. •יש בקרבנו מקור חיים, שאליו אפשר ללכת על מנת להתנקות ולהשתנות •כאשר מנקים את מפתן התפישה, מתחילים לראות את העולם מנקודת מבט של המתבונן/העד/המשיח. את האחדות. את העולם הבלתי נגלה •כל אבות הטיפוס שמצויים בתוכנו, עשויים תמיד מאנרגיה ישנה, הצמודה לזכרון (הנפש) •כל 'אני' חי, חמרי ומתוחכם, הוא בעצם צרור אנרגיה שאפשר לקלוט אותה באופן ישיר L&L TALYA
 
לאש בשמים ../images/Emo24.gif

אכן ה"אני" הוא משקל מאוד עודף לא רק שניתן אלא מאוד רצוי לוותר עליו אני מאוד שמחה בשבילך על ההבנה החדשה ובטוחה שיתחוללו בך שינויים בעקבותיה בת האלוהים
 

Tal_Ya_Tal

New member
ברכותי../images/Emo24.gifאש בשמים

כאשר מנקים את מפתן התפישה, מתחילים לראות את העולם מנקודת המבט של המתבונן/העד/ המשיח. ללא הצמדות
L&L TALYA
 
למעלה