כן, כן, בטח.
היופי שבתאוריות פרוידיאניות מהסוג הזה זה שאין שום תשובה שאפשר לתת להן. כל נימוק נגדי שיתנו לך אפשר יהיה להסביר כהדחקה או הכחשה או אחד ממנגנוני ההגנה האינסופיים והנפלאים שפרויד המציא והפך באמצעותם את העולם שלנו לכל כך הרבה יותר מעניין. אבל בואו ננסה לחשוב על זה בצורה קצת שונה: בני האדם התפתחו במקור מיצורים דמויי קופים, ששכנו על העצים ביערות העשירים של יבשת אפריקה. האוכל היה בשפע, זמין בהישג יד, והכל היה טוב ויפה. תסתכלו פעם בקופי שימפנזה. הם כל היום אוכלים. פירות. מזון עם ערך קלורי נמוך יחסית, שצריך לאכול ממנו ממש הרבה. מעט מאד תוספות אחרות. אבל מה? פתאום קרה משהו. "תקופת הקרח", קראו לזה. יבשת אפריקה הירוקה והיפה, מולדת האדם, התייבשה. היערות פינו מקומם לסוואנות. אבותינו הקדומים, יצורים דמויי קוף, בעלי מוח קטן, שהיו מותאמים לחיי יער, כשהם חבויים בתוך העצים ואוכלים כאוות נפשם, נאלצו להתחיל להסתגל לתנאים שונים. תנאים שבהם המזון לא היה תמיד זמין, לא תמיד בשפע, קשה להשגה. תנאים שבהם הם היו חשופים לטריפה באופן מתמיד, ולכן חיפוש המזון היה מסוכן. בשלב הזה הם החלו להסתגל לתנאי חוסר המזון. יכולת אגירת השומן שלנו השתפרה. הדחף שלנו לאכול, במיוחד מזון עשיר - חלבון מן החי שבא עם הרבה שומן, זרעים שמכילים כמות גדולה של פחמימות, אגוזים שמכילים כמות גדולה של שומן - גדל. הגוף שלנו מגיב על תנאי מחסור בהתייעלות מהירה מאד, שמבטיחה אגירה טובה יותר של שומן בעתיד - כי אם היה פעם אחת רעב בחיינו, יש סיכוי סביר שיהיה רעב שוב. מרגע שעובר עלינו רעב פעם אחת (=דיאטה), הגוף שלנו נהיה יעיל יותר בניצול אנרגטי של המזון ולא יחזור עוד לרמת היעילות הנמוכה יותר הקודמת שלו. דברים השתנו עוד. בני אדם התפתחו, למדו לעסוק בחקלאות (אוכל זמין ליד הבית, יכולת אגירה, פחות סיכויים לרעוב). ואחר כך גם הגיע התיעוש, והייצור ההמוני של מזון זמין, זול, שופע וטעים. מישהו באמת חושב שהפונקציה הזו של "טעים" היא סתם? חלילה. הפונקציה של "טעים" חשובה מאד. היא נועדה לגרום לנו לרצות לאכול. נועדה לגרום לנו להנות מזה. כי אוכל זה דבר חשוב. אבל אף אחד מהמנגנונים הטבעיים שהתפתחנו איתם לא היה מבוסס על תנאי שפע כמו אלה שאנחנו חיים בהם היום. ועדיין לא עבר מספיק זמן כדי שהמנגנונים האלה יעברו התאמה לתנאים החדשים. אנחנו חיים היום עם מנגנונים ביולוגיים שהותאמו להתמודדות עם מחסור במזון, בתקופה שיש בה שפע עצום במזון. האם נדמה למישהו ש"סתם" אוכל משמש כחיזוק הראשוני הבסיסי ביותר, זה שניתן לחיות מעבדה (לא בני אדם עם דפיקות רגשית - חיות. סתם חיות.) כדי לאלף אותן לבצע תרגילים לפי רצון החוקרים? ש"סתם" אוכל משמש תפקיד כל כך חשוב בכל אחת ואחת מהתרבויות האנושיות? ש"סתם" אנחנו נהנים מאוכל? אוכל זה טוב. אוכל הוא חיזוק ראשוני, שאנחנו נולדים עם דחף אליו. והוא לא צריך שום הפרעה נפשית כדי שנרצה לאכול אותו. אצל חלק מאיתנו, המטבוליזם מהיר יותר, אצל חלק - איטי יותר. אצל חלק מאיתנו, יש יותר דחף לאכול, אצל חלק - פחות. אבל כל זה חלק מהשונות האנושית הנורמלית. אין שום צורך להצדיק אהבת אכילה (עד כדי השמנה) בכל מיני תעלולים פסיכולוגיים מסובכים. הדחף לאכול - לאכול הרבה - לאכול עד השמנה - הוא טבעי לנו, ולא דורש שום הסברים. זה שיש מצבים שאכילה נעשית פתולוגית? כמובן שיש מצבים כאלה. כמו שיש מצבים שסקס נהיה פתולוגי, ששינה נהיית פתולוגית, שמיליון ואחד דברים אחרים נהיים פתולוגיים. אבל מכאן ועד להגיד שכל מי ששמן דפוק בנפשו, או מכור, או השד יודע מה - גדול המרחק. ותעזבי אותך מפתרונות אוראליים ושאר השטויות של פרויד. לפרויד היו רעיונות יפים, אבל הוא רק התחיל דרך, ומכיוון שכך, היו המון דברים שנבנו על העבודה שלו אחר כך שהוא לא הכיר. אוכל הוא לא "סיפוק אוראלי". אוכל הוא הסיפוק האוראלי. האחד המקורי שהוא טבעי לחלוטין, מולד, וכל האחרים נבנים עליו. אנחנו בנויים להתענג דרך הפה - על אוכל - ולכן דברים אחרים שבאים דרך הפה מתחילים למצוא חן בעינינו גם כן. סליחה על המגילה הארוכה, אבל - ועכשיו בנימה אישית יותר ומלומדת פחות - אחרי כל כך הרבה שנים של לימודי פסיכולוגיה, אנאליזות אינסטנט שכאלה עולות לי על העצבים. צריך הרבה מאד חוצפה כדי לאבחן בשלושה משפטים את כל אוכלוסיית השמנים של העולם. פסיכולוג ישקיע זמן רב ומאמץ רב כדי לאבחן אדם אחד ולגלות את מקור בעיותיו, ואילו כאן, בפורום, פתאום קיבלנו אבחון מיידי לאוכלוסיה שלמה. אדם ששולף אבחוני אינסטנט לאחוז עצום מאוכלוסיית העולם, על סמך עובדה אחת (השמנה) ובלי התייחסות לכל אינפורמציה נוספת הוא שרלטן, אם לנקוט במילה המנומסת ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כאן.
היופי שבתאוריות פרוידיאניות מהסוג הזה זה שאין שום תשובה שאפשר לתת להן. כל נימוק נגדי שיתנו לך אפשר יהיה להסביר כהדחקה או הכחשה או אחד ממנגנוני ההגנה האינסופיים והנפלאים שפרויד המציא והפך באמצעותם את העולם שלנו לכל כך הרבה יותר מעניין. אבל בואו ננסה לחשוב על זה בצורה קצת שונה: בני האדם התפתחו במקור מיצורים דמויי קופים, ששכנו על העצים ביערות העשירים של יבשת אפריקה. האוכל היה בשפע, זמין בהישג יד, והכל היה טוב ויפה. תסתכלו פעם בקופי שימפנזה. הם כל היום אוכלים. פירות. מזון עם ערך קלורי נמוך יחסית, שצריך לאכול ממנו ממש הרבה. מעט מאד תוספות אחרות. אבל מה? פתאום קרה משהו. "תקופת הקרח", קראו לזה. יבשת אפריקה הירוקה והיפה, מולדת האדם, התייבשה. היערות פינו מקומם לסוואנות. אבותינו הקדומים, יצורים דמויי קוף, בעלי מוח קטן, שהיו מותאמים לחיי יער, כשהם חבויים בתוך העצים ואוכלים כאוות נפשם, נאלצו להתחיל להסתגל לתנאים שונים. תנאים שבהם המזון לא היה תמיד זמין, לא תמיד בשפע, קשה להשגה. תנאים שבהם הם היו חשופים לטריפה באופן מתמיד, ולכן חיפוש המזון היה מסוכן. בשלב הזה הם החלו להסתגל לתנאי חוסר המזון. יכולת אגירת השומן שלנו השתפרה. הדחף שלנו לאכול, במיוחד מזון עשיר - חלבון מן החי שבא עם הרבה שומן, זרעים שמכילים כמות גדולה של פחמימות, אגוזים שמכילים כמות גדולה של שומן - גדל. הגוף שלנו מגיב על תנאי מחסור בהתייעלות מהירה מאד, שמבטיחה אגירה טובה יותר של שומן בעתיד - כי אם היה פעם אחת רעב בחיינו, יש סיכוי סביר שיהיה רעב שוב. מרגע שעובר עלינו רעב פעם אחת (=דיאטה), הגוף שלנו נהיה יעיל יותר בניצול אנרגטי של המזון ולא יחזור עוד לרמת היעילות הנמוכה יותר הקודמת שלו. דברים השתנו עוד. בני אדם התפתחו, למדו לעסוק בחקלאות (אוכל זמין ליד הבית, יכולת אגירה, פחות סיכויים לרעוב). ואחר כך גם הגיע התיעוש, והייצור ההמוני של מזון זמין, זול, שופע וטעים. מישהו באמת חושב שהפונקציה הזו של "טעים" היא סתם? חלילה. הפונקציה של "טעים" חשובה מאד. היא נועדה לגרום לנו לרצות לאכול. נועדה לגרום לנו להנות מזה. כי אוכל זה דבר חשוב. אבל אף אחד מהמנגנונים הטבעיים שהתפתחנו איתם לא היה מבוסס על תנאי שפע כמו אלה שאנחנו חיים בהם היום. ועדיין לא עבר מספיק זמן כדי שהמנגנונים האלה יעברו התאמה לתנאים החדשים. אנחנו חיים היום עם מנגנונים ביולוגיים שהותאמו להתמודדות עם מחסור במזון, בתקופה שיש בה שפע עצום במזון. האם נדמה למישהו ש"סתם" אוכל משמש כחיזוק הראשוני הבסיסי ביותר, זה שניתן לחיות מעבדה (לא בני אדם עם דפיקות רגשית - חיות. סתם חיות.) כדי לאלף אותן לבצע תרגילים לפי רצון החוקרים? ש"סתם" אוכל משמש תפקיד כל כך חשוב בכל אחת ואחת מהתרבויות האנושיות? ש"סתם" אנחנו נהנים מאוכל? אוכל זה טוב. אוכל הוא חיזוק ראשוני, שאנחנו נולדים עם דחף אליו. והוא לא צריך שום הפרעה נפשית כדי שנרצה לאכול אותו. אצל חלק מאיתנו, המטבוליזם מהיר יותר, אצל חלק - איטי יותר. אצל חלק מאיתנו, יש יותר דחף לאכול, אצל חלק - פחות. אבל כל זה חלק מהשונות האנושית הנורמלית. אין שום צורך להצדיק אהבת אכילה (עד כדי השמנה) בכל מיני תעלולים פסיכולוגיים מסובכים. הדחף לאכול - לאכול הרבה - לאכול עד השמנה - הוא טבעי לנו, ולא דורש שום הסברים. זה שיש מצבים שאכילה נעשית פתולוגית? כמובן שיש מצבים כאלה. כמו שיש מצבים שסקס נהיה פתולוגי, ששינה נהיית פתולוגית, שמיליון ואחד דברים אחרים נהיים פתולוגיים. אבל מכאן ועד להגיד שכל מי ששמן דפוק בנפשו, או מכור, או השד יודע מה - גדול המרחק. ותעזבי אותך מפתרונות אוראליים ושאר השטויות של פרויד. לפרויד היו רעיונות יפים, אבל הוא רק התחיל דרך, ומכיוון שכך, היו המון דברים שנבנו על העבודה שלו אחר כך שהוא לא הכיר. אוכל הוא לא "סיפוק אוראלי". אוכל הוא הסיפוק האוראלי. האחד המקורי שהוא טבעי לחלוטין, מולד, וכל האחרים נבנים עליו. אנחנו בנויים להתענג דרך הפה - על אוכל - ולכן דברים אחרים שבאים דרך הפה מתחילים למצוא חן בעינינו גם כן. סליחה על המגילה הארוכה, אבל - ועכשיו בנימה אישית יותר ומלומדת פחות - אחרי כל כך הרבה שנים של לימודי פסיכולוגיה, אנאליזות אינסטנט שכאלה עולות לי על העצבים. צריך הרבה מאד חוצפה כדי לאבחן בשלושה משפטים את כל אוכלוסיית השמנים של העולם. פסיכולוג ישקיע זמן רב ומאמץ רב כדי לאבחן אדם אחד ולגלות את מקור בעיותיו, ואילו כאן, בפורום, פתאום קיבלנו אבחון מיידי לאוכלוסיה שלמה. אדם ששולף אבחוני אינסטנט לאחוז עצום מאוכלוסיית העולם, על סמך עובדה אחת (השמנה) ובלי התייחסות לכל אינפורמציה נוספת הוא שרלטן, אם לנקוט במילה המנומסת ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כאן.
