חשבתי שהוא היה אחר
אבל הסתבר שהוא לא היה אחר. לפניו יצאתי עם מישהו שנה ומשהו וזה נגמר כי הבנתי שזה כבר לא מתאים. הוא ניסה לחזור כמה פעמים ואני לא רציתי. הייתי לבד יותר משנה, התחברתי שוב לעצמי, ידעתי מה אני רוצה ואיך אני רוצה, או יותר נכון מה אני לא רוצה ואיך אני לא רוצה. ואז הוא הגיע פתאום, שלח הודעה באתר הכרויות, עניתי, התכתבנו, עברנו לטלפון, נפגשנו, אחרי כמה ימים "הבין שהוא אוהב", אמר את זה, האמנתי לו, נסחפתי אחריו, הכל היה מדהים. סיפר שעד עכשיו היה לא הייתה אף אחת שהוא היה איתה תקופה ארוכה ואיתי זה יהיה אחרת, האמנתי לו. ואז, אחרי חודשיים וחצי, הוא בא להגיד שהוא רוצה להיפרד, לא רואה את זה מתקדם, לא רואה שיש לזה עתיד. נפגעתי ממנו מאוד, בעיקר שיומיים קודם צלצל בלילה, אמר שהתגעגע לקול שלי, שרצה לשמוע אותי, אז צלצל באחת בלילה, כשכבר ישנתי. הייתי בהלם מוחלט בפרידה הזו, הכי לא צפויה מבחינתי, למרות שמבחינתו זה כנראה היה לו ברור מההתחלה שזה יהיה ככה, כנראה שהיה לו ברור שגם איתי זו תהיה תקופה קצרה, כנראה שהוא לא ממש מסוגל ליותר. הכי כואב לי זה שהאמנתי לכל מילה שיצאה לו מהפה, הוקסמתי ממנו וכנראה שמזה כל כך נפגעתי. ועכשיו, עכשיו הכי חסרה האהבה האמיתית ואני מקווה שאני אמצא אותה והיא תבוא, אני מקווה שהפעם היא לא תהיה שקרית, שהפעם היא תהיה כנה ואמיתית, מחכה לה שתבוא. זהו, ככה זה היה, בתמצות, כי החודשיים וחצי שהייתי איתו היו מאוד עמוסים רגשית, ורק לטובה לצערי, "הדבר הרע שכדאי לזכור מקשר" היה רק האופן שבו הוא נפרד ממני, אין לי דברים רעים לזכור ודברים רעים להגיד עליו....לצערי, כי אם היו זה היה אולי יותר קל...... תודה על ההקשבה......
