אני אקח את הצד השני...
אני מאוד אוהב גם את "אדם ונחש", גם את הדיסק הראשון שהוא ללא ספק חד פעמי, וגם את כל השאר. אבל אני חושב שאם מישהו שלא מכיר את אתניקס יבקש ממני להשמיע לו דיסק אחד שלהם שירשים אותו הכי הרבה, הייתי הולך על "בדרך שלך". אני לא מסכים איתכם בנוגע לנסיונות של אתניקס לעשות רוק, וחושב דווקא שהם עושים עבודה מצויינת, יותר מלהקות "רוק ישראלי" סטנדרטיות. אז בעניין "בדרך שלך", אני לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי אותו. אני זוכר שהייתי המום, פשוט נשארתי ללא מילים, וזאת למרות היכרות עמוקה וארוכה עם הלהקה. מה ששונה אולי יותר מכל בדיסק הזה לעומת השאר, הוא שחובה לשמוע אותו ביחד, מההתחלה ועד לסוף, כיחידה אחת. כששומעים שירים בודדים, החוויה הרבה פחות מרגשת. לכל אורך הדיסק בולט מאוד העושר והגיוון המוסיקלי של השירים. אתניקס מראים בדיסק הזה, יותר מכולם, את המגוון הרחב והאינסופי כמעט של סגנונות שהם שולטים בהם. שינוי הקצב ב"היא אמרה", הטקסט החזק של "תראה עולם", הכאסח המושלם של "לא עוד", הקטע האינסטרומנטלי הענק ב"געגועים", מרתקים אותי כל פעם מחדש. וכמובן, יותר מכל, ה-שיר של הדיסק ואולי גם של אתניקס (לטעמי, בכל אופן) - "בלון כתום", שכשסיימתי לשמוע אותו בפעם הראשונה הייתי על סף דמעות. פשוט מצמרר. לפי דעתי, הדיסק הזה היה ניסיון מודע של אתניקס ליצור משהו שונה, שיפתיע את כולם. וכשאני משמיע קטעים מתוך הדיסק לאנשים שמצהירים על עצמם כ"אנטי-אתניקס", הם תמיד מוכנים להודות בטעות. עוד לא קרה שמישהו אמר לי שזה דיסק לא טוב. אי אפשר להתעלם ממנו. וכצפוי אולי, זהו הדיסק הכי פחות נמכר בתולדות הלהקה, וגם הכי אהוד בקרב מבקרי המוסיקה ה"אנינים" של ארצנו ה"מפרגנת".
) אתניקס כבר מזמן אצלי מתנגנים. אני חושב שהאלבום הכי טוב שלהם הוא "אדם ונחש". אבל כרגע שמעתי את "בדרך שלך" ואני שוב מתלבט. יש לכם דעה משכנעת כתבו אותה כאן
(לא, לא התנועה של מה שאתם חושבים...)
