דעתי על פימספלר ידועה
אני מניח, ואם לא, אז אני אומר את זה שוב: בפימסלר (לפחות בגרסה היפנית, אני לא מלין פה על שום גרסה אחרת) יש הרבה טעויות, הוא מלמד אותך לדבר יפנית "גאיג'ינית" ומאוד לא טבעית, ושיטת ה"הטמעה" של פימסלר אולי עובדת יופי לשפות שדומות יחסית לשפה שלך (נגיד דובר אנגלית שלומד צרפתית, או אפילו דובר עברית שלומד צרפתית), אבל מטעה ולא מתאימה לשפה עם דקדוק זר כמו יפנית. ילדים עד גיל 3 יכולים ללמוד שפה באופן טבעי, אבל מבוגרים חייבים ללמוד אותה באופן רציונלי ולהבין את הלוגיקה של הדקדוק. אין מנוס מזה. יש כאלה שחושבים שבאנגלית הם לא באמת למדו או הפנימו את הדקדוק, אבל הם טועים: אנגלית היא פשוט שפה הרבה יותר קרובה לעברית מאשר יפנית, ובעצם 80% מה"חוקים" של אנגלית הם דברים שכבר קיימים בשפה שלנו (מדובר כמובן בעברית מודרנית, שהושפעה רבות משפות אירופאיות). ביפנית אין דבר כזה, ופשוט חייבים ללמוד את הדקדוק, נקודה. באשר לאיפה ללמוד אותו, יש כמובן קורסים כמו ברליץ ודיאלוג - והם נקודת פתיחה טובה, בהנחה שאתה מוכן לשלם - והרבה. האמת שבאופן אירוני (או לא אירוני?), מורים פרטיים ליפנית לוקחים פחות מהקורסים הממוסדים. על היתרונות והחסרונות של כל שיטה, אני לא אוכל להעיד, כי אני לא ניסיתי אף אחד מהשניים, אבל אני בטוח שחברי הפורום ישמחו להמליץ.