אהלן חבר'ה
למעטים מבינינו שנשארו כאן... רציתי לחלוק איתכם קצת ממה שעובר עליי. אני לא בטוחה לגמרי למה אני עושה את זה...אולי בגלל שמשעמם לי (מיאמי יכולה להיות מאד משעממת כשאין לך רישיון...), אולי בגלל שאני פולניה ומרגישה רגשות אשמה על כך שהפורום עובר את תקופת הצנע שלו ואולי סתם כי נורא מדגדג לי באצבעות לכתוב את זה... אז בלי הקדמות נוספות - הגיעה הזמן לומר, שבעוד שבועיים ב"ה, אני חוזרת ארצה...אחרי כמעט שנה בארה"ב, שלמדתי הרבה על עצמי, הרבה על האמריקאים והרבה על כמה שאני מתגעגעת לישראל... יש לי המון מה לעשות מהרגע שאנחת (אמן אמן אמן - פחד הטיסות ההיסטרי שלי בא לידי ביטוי כרגע). כמובן שאני רוצה לפגוש את כל היקרים לי שלא ראיתי תקופה ולהכיר את שלוש התוספות החדשות למשפחתי (עבדו קשה אצלנו השנה). ואני רוצה גם לפגוש את האקס....מה לעשות? יש דברים שאני חייבת להוציא מהסיסטם שלי... אבל אני גם רוצה להתחיל לחיות את החיים האמיתיים. ואני לא טוענת שעד היום שיחקתי בברביות - אבל יש הבדל בין שנה של עבודה שאני יכולה להפסיק בכל עת ולנסוע לאמא לכייף, לבין לבחור את התחום שבו אעסוק ב - 20 השנה הקרובות לכל הפחות. ובכלל? האם זה מתאים לי? שלא לדבר על - האם יקבלו אותי? ויש את כל עניין הרישיון, הרכב, סבא שאני רוצה לדאוג לו כמה שיותר ועדיין גר רחוק ממני ומן הסתם, האהבה שמובששת לבוא... אבל בינתיים אני נהנית מלעשות כלום ואמא מגדירה את זה כאמנות - אז מי אני שאתווכח.... אז זהו, רבים מכם הייתי רוצה לפגוש ואולי באמת יבוא יום ועוד יערך מפגש פורומפי שבו אוכל להיות נוכחת (ובבקשה שמישהו ידאג לסטייקים)... וסתם, ככה, רציתי להודות לחברים הרבים שעזרו לי השנה עם הרבה עצות והתלבטויות, הרבה הפגת שיעמום והרבה אור לחיי בין בישול ארוחות לילדים לבין לקלח אותם...אז תודה לכם...והמון בהצלחה לי... איחולים לבבים יתקבלו בברכה...
למעטים מבינינו שנשארו כאן... רציתי לחלוק איתכם קצת ממה שעובר עליי. אני לא בטוחה לגמרי למה אני עושה את זה...אולי בגלל שמשעמם לי (מיאמי יכולה להיות מאד משעממת כשאין לך רישיון...), אולי בגלל שאני פולניה ומרגישה רגשות אשמה על כך שהפורום עובר את תקופת הצנע שלו ואולי סתם כי נורא מדגדג לי באצבעות לכתוב את זה... אז בלי הקדמות נוספות - הגיעה הזמן לומר, שבעוד שבועיים ב"ה, אני חוזרת ארצה...אחרי כמעט שנה בארה"ב, שלמדתי הרבה על עצמי, הרבה על האמריקאים והרבה על כמה שאני מתגעגעת לישראל... יש לי המון מה לעשות מהרגע שאנחת (אמן אמן אמן - פחד הטיסות ההיסטרי שלי בא לידי ביטוי כרגע). כמובן שאני רוצה לפגוש את כל היקרים לי שלא ראיתי תקופה ולהכיר את שלוש התוספות החדשות למשפחתי (עבדו קשה אצלנו השנה). ואני רוצה גם לפגוש את האקס....מה לעשות? יש דברים שאני חייבת להוציא מהסיסטם שלי... אבל אני גם רוצה להתחיל לחיות את החיים האמיתיים. ואני לא טוענת שעד היום שיחקתי בברביות - אבל יש הבדל בין שנה של עבודה שאני יכולה להפסיק בכל עת ולנסוע לאמא לכייף, לבין לבחור את התחום שבו אעסוק ב - 20 השנה הקרובות לכל הפחות. ובכלל? האם זה מתאים לי? שלא לדבר על - האם יקבלו אותי? ויש את כל עניין הרישיון, הרכב, סבא שאני רוצה לדאוג לו כמה שיותר ועדיין גר רחוק ממני ומן הסתם, האהבה שמובששת לבוא... אבל בינתיים אני נהנית מלעשות כלום ואמא מגדירה את זה כאמנות - אז מי אני שאתווכח.... אז זהו, רבים מכם הייתי רוצה לפגוש ואולי באמת יבוא יום ועוד יערך מפגש פורומפי שבו אוכל להיות נוכחת (ובבקשה שמישהו ידאג לסטייקים)... וסתם, ככה, רציתי להודות לחברים הרבים שעזרו לי השנה עם הרבה עצות והתלבטויות, הרבה הפגת שיעמום והרבה אור לחיי בין בישול ארוחות לילדים לבין לקלח אותם...אז תודה לכם...והמון בהצלחה לי... איחולים לבבים יתקבלו בברכה...