אהלן חבר'ה../images/Emo140.gif
עוד שבוע ב-22 יום ראשון אני מתגייסת לצה"ל בשעה טובה (ורעה
), אל תדאגו, אני אהיה פה כמו תמיד, אקרא ואגיב כרגיל מלבד בתקופת הטירונות (שגם בה עדיין אהיה פה חלקית בסופי השבוע). החלטתי שהיום אסכם את הסיבוב "קונפשנס טור" שהייתי בו ב-13 וב-16 באוגוסט וסביבו גם טיילתי בלונדון ומחוץ ללונדון (9 ימים). אני חושבת שמדונה היא, ותמיד הייתה חיית במה שכובשת את כולם וזה אחד הדברים שבגללם עיני נתפסו ברשת שלה (גם היופי העצום שלה חיצונית ופנימית, האישיות שלה ו-קלטת טייפ של האוסף הראשון המבין יבין
) אני מעריצה אותה מגיל 6, 13 שנה, ומי שמכיר אותי טוב- כרגע רק המשפחה ואנשים שהיו סביבי מספיק זמן, יודע שאני חולה פשוט חולה (צריכה אישפוז) על התחת של מדונה, ואם אני שומעת מישהו אומר את שמה אני קופצת מהמקום כמו ילדה קטנה. לפני שנתיים מדונה יצאה לסיבוב הופעות רה אינוונשן ואתם לא יודעים כמה בכיתי להורים שלי שייקחו אותי להופעה, לא משנה איפה רק תיקחו אותי, אני מוותרת על טלויזיה על הכל רק תיקחו אותי. לא! לא ולא! אני בכיתי יותר, צעקתי ורבתי איתם, כל העולם יכל לשמוע את הצעקות...והם התעקשו שלא, למרות שהצלחתי לשכנע את אמא שניסע להולנד וזה היה מאוחר מידי. אני נורא כעסתי מן הסתם וללא ברירה נאלצתי לקבל את זה. אבל השבעתי אותם שבפעם הבאה הם נותנים לי לטוס (בתמיכה כספית כמובן). והנה הגיע הרגע המקודש, לא מצאתי את עצמי מרוב חירפון, איבדתי את הצפון מהתרגשות. אני מתחילה לחשוב לאן אני רוצה לטוס והיו כמה אפשרויות: 1. פריס- לא, הייתי כבר ואני לא מתלהבת...זכור לי שהצרפתים מסריחים חחח וצריך לראות גם ערים אחרות ובהזדמנויות נוספות לחזור לאותה עיר. 2. פראג- לא התלהבתי מהרעיון. 3. לונדון- מה לא יותר טוב מהעיר שבה מדונה גרה? רציתי לדרוך על המדרכות בהן מדונה דורכת, לשתות קפה לטה מהסטארבאקס ופרה א מנג'ר (שקפה שלהם יותר טעים לדעתי) ובכלל זאת עיר מאוד מעניינת, קוסמו-פוליטית, יש בה הכל מהכל...זאת עיר כל כך אטרקטיבית בשבילי יאמייי הגיע תאריך המכירה של הכרטיסים ל-13 באוגוסט (זה היה איפשהו בסוף מאי), אני זוכרת שהייתי חולה באותו יום בשפעת ובכל זאת היו לי אנרגיות שאבא שלי לא הבין מאיפה הן הגיעו, ישבתי מול המחשב דרוכה ואני אומרת "נו כבר!! נוווו תיפתח כבר רררר" נפתחה המכירה ואני לוחצת עשרות אלפי פעמים את הקודים בתקווה שימצאו שני כרטיסים אבל לא...האכזבה מתחילה לאכול אותי כי אני כל כך להוטה למצוא זוג במקום טוב...אח"כ התקשרתי והגעתי למזכירה דבר שהיה לא ברור כל כך וניתקתי. ושוב לקראת השעה 6 בערב (אלה פרטים שקשה לשכוח
) תפסתי את המזכירה דיברתי איתה שבריר שנייה וקראתי לאמא שתענה כי המבטא שלה לא ברור. אמא מדברת איתה ומבקשת זוג כרטיסים להופעה של מדונה ושיהיו קרובים. אני מהצד מנסה להשחיל לאמא שתבקש ב-S או N 4 או 6 שנראו לי מקומות מעולים ואכן היו. לאמא לא היה ברור עד כמה המקום קרוב אבל קנינו. הדבר התברר ברגע קבלת הכרטיסים. אמא דאגה לכרטיסי טיסה ואני דאגתי לחפש מלון ולקרוא על לונדון באינטרנט ובספר "שיחור" שמסוכם בו בצורה מאוד נוחה, וסידרתי פחות או יותר את המסלולים לכל יום כדי שנהיה מאורגנות ולא נשתרלל לנו בלונדון על מה עכשיו ומה מחר וכאלה... הגיע יום הטיסה ה-8 באוגוסט בלילה. נסעתי עם אמא לעבודה כדי לקנות כרטיס זיכרון 1 ג'יגה למצלמה (למטרות צילום וידאו קצר בהופעה), החברים של אמא מחבקים ומנשקים ומחלקים קצת עצות אחרונות. אבא מסיע אותנו לטרמינל 3, אני כועסת שאמא טסה איתי (קצת מציק לטוס עם אמא, הרי רוצים קצת חופש ממנה חחח), נפרדים מאבא ונכנסים. אנחנו הולכות לשים את המזוודות וכו' ובתור לידנו עומד צרפתי חתיך, גבוה בלונדיני עיניים כחולות-ים ואמא שלי מתלהבת חחח והולכות להסתובב בג'יימס ריצ'רדסון (קונות מרולה- משקה חריף בטעם קרם, מאוד טעים עם גלידה וסמארטיס וקרמים). אח"כ הלכנו עם שני כרטיסי מאסטר קארד ונכנסו בחינם (אולי זה עם נקודות) לחדר מנוחה עם מגוון אוכל שתייה טלויזיות ומחשבים..כמובן גם ספות נוחות. שעת הטיסה מתקרבת, עולות למטוס וממריאות היישר ללונדון. ואני לא יכולה לחכות. נחתנו בלונדון בסטנסטד, מוצאות את נהג המונית שהחליט בדקה ה-90 שאנחנו לא מתאימות למסלול שלו עם שאר הנוסעים והוא מעביר אותנו לנהג השני. החוויה שעברנו שם במשך שעתיים-שלוש הייתה מוזרה לגמרי. לנהג הזה היו חמישה נוסעים צעירים בני גילי טיפה יותר. שלושה חיכו איתנו ושניים אחרים לא קשורים. השניים האלה באו ללונדון לעבוד לא חוקי כאשר אחד מהם טיפש גמור הצהיר על זה בפני העובד שביקש ממנו דרכון ולכן הנהג התעקב כל כך הרבה זמן במחשבה שאולי ישחררו אותם. בינתיים אנחנו תוהות מה יהיה אם ניסע ברכבת עם המזוודות ואיך נמצא את המלון כשאנחנו מסטוליות מהטיסה. לאחר הגעתנו בשלום למלון התמקמנו, נחנו ויאללה עושים טירונות לאמא בלונדון!! חחחחח כיוון שעדיין היינו עייפות התחלנו בקלילות באיזור רחוב אוקספורד. בקצרה על הטיול- למעשה עשינו הספק יפה ב-9 ימים בהתחשב בזה שאמא הייתה חולה מהמזג אויר, עשינו שייט על התמזה לגריניץ', בעיירה אוקספורד, מוזיאון השעווה, אימה, ויקטוריה ואלברט, טאוור, גלגל ענק, ביג בן...לפעמים גם סתם טיילנו ברחובות כי זה מעייף להחליף רכבות כל הזמן, למרות שבתכלס יכולנו לראות עוד דברים שלא ראינו כמו גלריית טייט, מוזיאון המדע (הרי ברכבת מגיעים מהר). כמו כן, היינו גם בשני מופעים של "ווי וויל רוק יו" קווין ו"מאמא מיה" אבבא. לגבי שניהם כמו שאמרתי לאמא שלי – ווי וויל רוק יו יותר ברוח צעירה, ההופעה חלקה עד הסוף, למרות שלקראת הסוף כבר יש קוצים בתחת כי זה מופע של שלוש שעות. ציון 9 ולו רק בגלל הזמן הארוך ובגלל שלא שרו את "שואו מאסט גו און", אכזבה ענקית
. לעומת זאת המאמא מיה היה קיטצ'י. ממש טלנובלה על נערה שמתחתנת ורוצה לגלות מי מבין שלושת הגברים שבילו עם אמא שלה בתקופה שנולדה הוא אבא שלה. בתור אחת שאוהבת את להקת אבבא התאכזבתי מהמופע וגם קצת מהשירה...אני נותנת ציון 8.5. המשך בהודעה הבאה.
עוד שבוע ב-22 יום ראשון אני מתגייסת לצה"ל בשעה טובה (ורעה
