אהוב שלי
אני יושבת כאן אין לי מושג כמה זמן וקוראת כל מיני מכתבים מדהימים שאנשים כותבים וכמעט כולם הם מכתבים מתוך כאב, לב שבור, אהבה נכזבת, אובדן... המכתב שלי קצת שונה אני חושבת. הכרתי אותך במקרה לפני שנתיים וחצי דרך מי שהייתה החברה הכי טובה שלי ומי שהיה החבר הכי טוב שלך. אני לא יודעת אם זו הייתה התאהבות ממבט ראשון כי "התאהבות" זה דבר גדול, והאהבה שאני מרגישה אליך עכשיו לא משתווה למה שהרגשתי כשראיתי אותך לראשונה. אבל באמת הרגשתי משהו. משהו שונה. לא המשכנו משם אבל אתה לא ויתרת וחיפשת אותי עד שמצאת, בכזאת התלהבות והתרגשות עד כדי כך שהייתי חוזרת הביתה הכי מהר שאפשר כדי לדבר איתך והיו רועדות לי הרגליים ודפק לי הלב עד כדי כך שהוא כמעט והתפוצץ.רדפת אחרי כל הזמןוחיזרת ואני נסחפתי ומכאן כן המשכנו. הפכנו לחברים. חברים טובים עם ידידות, חברות אמיתית, תשוקה ואינטימיות. אבל כנראה שהתשוקה גרמה לך לאבד את מה שהיה לך בהתחלה. אצלי זה רק המשיך לפרוח ולצמוח. התאהבתי יותר ויותר. וכל שהתאהבתי יותר ויותר אתה נהיית חרא יותר ויותר. אני המשכתי לרצות ולרצות ואתה המשכת לשחק. הייתי שומעת שירי אהבה והלב שלי היה נשבר לרסיסים. הייתי שוכבת בלילה במיטה ובוכה דמעות של כאב כמיהה לאהבה שלך, התפללתי שתאהב אותי כמו שאני אוהבת אותך. אבל תפילותיי (נכון לאותו זמן) לא נענו. והמצב המשיך להדרדר יותר ויותר. אמרו לי שאני עיוורת, שאתה לא שווה את הכאב והבכי, שאני צריכה לעזוב כי אתה לא תשתנה. אבל אני המשכתי להאמין ולקוות. עם הזמן התקווה הפכה לייאוש ומייאוש לכעס עמוק. המשכתי לאהוב אבל כעסתי עלייך - שלא השבת לי אהבה, על העולם - שמבחינתי לא היתה בו אהבה,ועליי - שהמשכתי לאהוב אותך עד טירוף. והכעס שלי גרם לי לחפש דרכי מפלט, יצאתי וניסיתי לא לאהוב אותך (נשמע דבילי הא?) וניסיתי כ"כ ולא הבנתי למה אני לא מצליחה. וככל שניסיתי גיליתי שהמאמצים הם לשווא וזה לא יקרה בזמן הקרוב או הרחוק. ואז פתאום הגיע השינוי שכ"כ ציפיתי לו. אבל משום כבר לא הזיז לי השינוי הזה. יכול להיות שלא עיכלתי אותו שלא הבנתי שבאמת השתנית. בגלל כל ההבטחות והאכזבות. אבל השתנית באמת. ואחרי שגם אני עשיתי טעויות חזרנו להיות הכי מאוהבים שבעולם. הכי מאוהבים. אני אוהבת אותךךךךךך אין מילים לתאר את מידת האהבה שלי אליך. נסיך שלי אוצר. אתה הסיבה לחיוך שעל פניי בבוקר כשאני קמה ולפני השינה. כיף לי. מי יתן ויהיו לנו עוד שנים רבות של אושר. ולמי שטרח לקרוא את המכתב הזה אני מאחלת המון אושר ואהבה. כי אלה הדברים שממלאים את הלב והנשמה. לא צריך לוותר. אפשר להמתין או להמשיך הלאה. אבל תמיד יש אור והוא תמיד מחכה לכם. לכל אחד מכם. תמיד. נשיקות וחיבוקים חמים (זה תמיד עוזר). ע.
אני יושבת כאן אין לי מושג כמה זמן וקוראת כל מיני מכתבים מדהימים שאנשים כותבים וכמעט כולם הם מכתבים מתוך כאב, לב שבור, אהבה נכזבת, אובדן... המכתב שלי קצת שונה אני חושבת. הכרתי אותך במקרה לפני שנתיים וחצי דרך מי שהייתה החברה הכי טובה שלי ומי שהיה החבר הכי טוב שלך. אני לא יודעת אם זו הייתה התאהבות ממבט ראשון כי "התאהבות" זה דבר גדול, והאהבה שאני מרגישה אליך עכשיו לא משתווה למה שהרגשתי כשראיתי אותך לראשונה. אבל באמת הרגשתי משהו. משהו שונה. לא המשכנו משם אבל אתה לא ויתרת וחיפשת אותי עד שמצאת, בכזאת התלהבות והתרגשות עד כדי כך שהייתי חוזרת הביתה הכי מהר שאפשר כדי לדבר איתך והיו רועדות לי הרגליים ודפק לי הלב עד כדי כך שהוא כמעט והתפוצץ.רדפת אחרי כל הזמןוחיזרת ואני נסחפתי ומכאן כן המשכנו. הפכנו לחברים. חברים טובים עם ידידות, חברות אמיתית, תשוקה ואינטימיות. אבל כנראה שהתשוקה גרמה לך לאבד את מה שהיה לך בהתחלה. אצלי זה רק המשיך לפרוח ולצמוח. התאהבתי יותר ויותר. וכל שהתאהבתי יותר ויותר אתה נהיית חרא יותר ויותר. אני המשכתי לרצות ולרצות ואתה המשכת לשחק. הייתי שומעת שירי אהבה והלב שלי היה נשבר לרסיסים. הייתי שוכבת בלילה במיטה ובוכה דמעות של כאב כמיהה לאהבה שלך, התפללתי שתאהב אותי כמו שאני אוהבת אותך. אבל תפילותיי (נכון לאותו זמן) לא נענו. והמצב המשיך להדרדר יותר ויותר. אמרו לי שאני עיוורת, שאתה לא שווה את הכאב והבכי, שאני צריכה לעזוב כי אתה לא תשתנה. אבל אני המשכתי להאמין ולקוות. עם הזמן התקווה הפכה לייאוש ומייאוש לכעס עמוק. המשכתי לאהוב אבל כעסתי עלייך - שלא השבת לי אהבה, על העולם - שמבחינתי לא היתה בו אהבה,ועליי - שהמשכתי לאהוב אותך עד טירוף. והכעס שלי גרם לי לחפש דרכי מפלט, יצאתי וניסיתי לא לאהוב אותך (נשמע דבילי הא?) וניסיתי כ"כ ולא הבנתי למה אני לא מצליחה. וככל שניסיתי גיליתי שהמאמצים הם לשווא וזה לא יקרה בזמן הקרוב או הרחוק. ואז פתאום הגיע השינוי שכ"כ ציפיתי לו. אבל משום כבר לא הזיז לי השינוי הזה. יכול להיות שלא עיכלתי אותו שלא הבנתי שבאמת השתנית. בגלל כל ההבטחות והאכזבות. אבל השתנית באמת. ואחרי שגם אני עשיתי טעויות חזרנו להיות הכי מאוהבים שבעולם. הכי מאוהבים. אני אוהבת אותךךךךךך אין מילים לתאר את מידת האהבה שלי אליך. נסיך שלי אוצר. אתה הסיבה לחיוך שעל פניי בבוקר כשאני קמה ולפני השינה. כיף לי. מי יתן ויהיו לנו עוד שנים רבות של אושר. ולמי שטרח לקרוא את המכתב הזה אני מאחלת המון אושר ואהבה. כי אלה הדברים שממלאים את הלב והנשמה. לא צריך לוותר. אפשר להמתין או להמשיך הלאה. אבל תמיד יש אור והוא תמיד מחכה לכם. לכל אחד מכם. תמיד. נשיקות וחיבוקים חמים (זה תמיד עוזר). ע.
