אהובתי. בלילות כשאני ספון לבד במיטתי למרות שהערב מברכים שש נרות הקור עדיין מקפיא עצמות. שלג מלבין פסגות הרים גשם עז מכה בתריסים. אני חושב עליה מייחל לבואה מתפלל וכמו אהובה יקרה ומסורה היא מגשימה את זו הבקשה. כפיה טובה היא מגיעה מפזרת סביבה חום ואורה מפרה את דמיוני עושה סדר בחלומותי משכתבת את רצונותי מנסיקה את דמיוני היא, מעוז צור ישועתי. בזכותה חמימות פושטת בי מילותי קולחות והופכות לתחביר מהן צומח חרוז - גם שיר מצב רוחי מרומם, נוסק לתקרה הכל, בזכות אהובתי היקרה המוזה הברוכה.