אהובי שלי...

אהובי שלי...

אני מדברת ואינך שומע... אני לוחשת ואינך מאזין... וויתרתי על לצעוק, על להעיק.. למה אתה כל כך קשה איתי בזמן האחרון? איפה הבחור שלי שהיה..ונעלם? למה כל כך קשה לי איתך? למה כל שיחה הופכת למריבה ? למה מכל מילה שאינה מוצאת חן בעינייך או לרוח מצבך אתה מתעצבן ומנתק לי ? או שמא בורח ממני..הולך? למה אתה כל כך ציני כל הזמן? למה אתה רוצה שהכל תמיד יעשה כפי שבא לך, מתי שנוח לך ומה שמתאים לך? ומה איתי? אהובי שלי...מתי תתעורר למציאות בה תבין כי אתה אדם בדיוק כמוני...וכי אתה שווה ערך אליי? נמאס לי להרגיש כל כך קטנה לידך... כל כך מכאיב לי לשמוע את ההערות שלך כל הזמן...ההערות הקטנות ה"ציניות" שלך... מתי כבר תחזור להיות מה שהיית? מתי אוכל להביט בעינייך היפות, יפות כמו שני יהלומים כחולים גדולים ונוצצים ולדעת שאתה באמת שם? לדעת שמאחוריי העיניים האלה מסתתר לו אדם עם לב טהור ונשמה מתוקה ? תחזור... בבקשה תחזור..כי לדבר אפילו אין לי צ'אנס... רע לי כל כך..
 
עמוק בלב..

כמה זמן אתם יחד, ומתוכם כמה זמן נמצא לידך אדם שאת כבר לא מכירה? (רק אם בא לך לשתף..) כי אם את מכורה לאשלייה אחת גדולה, זה הזמן לקחת את הרגליים וללכת.. אם עובד עליו משהו, תיבדקי מה.. בכל מקרה, אל תיתני לעצמך לקרוס בגלל האהוב שלך.. כי את לא אמורה לסבול מאהובך..(כלומר לפעמים, אבל רוב הזמן לא) אלא להנות איתו
 
מילותייך...

המועטות נגעו לי ללב. ממש. "אל תיתני לעצמך לקרוס בגלל האהוב שלך" = כמה חזק המשפט הזה... לפעמים אני מרגישה קורסת...אבל לאט לאט חיסנתי את עצמי ולמדתי לא להיפגע מכל העלבה/הקנטה/הערה צינית...וגם אם אני נעלבת - להעביר מיד הלאה ולהפנים. אנחנו יחד 8 חודשים... והוא מתנהג כך משהו כמו שלושה שבועות...
 
למעלה