אהוביי ../images/Emo23.gif
מאיפה להתחיל? שנים שנים שלא הייתי כאן. בהתחלה כי הייתי עסוקה. אחר כך כי כבר התחלתי לפתח אשמה נוראית. אחר כך כי התחלתי לחוש פרנויה מסוימת. שאני אכנס לי לכאן ותהיה שממה, יהיו רק ערימות של ערימות של הודעות מתפוז על כל מיני פורומים משונים שנפתחים להם מדי יום, ואני אגלה שאין כאן אף אחד. היום עשיתי את הצעד, אמרתי לעצמי - אם הפורום שלך ריק, כנראה שמגיע לך. ואז התפרש על פני חיוך ענק. קראתי את כל ההודעות שלכם מהזמן האחרון, וכל כך שמחתי לראות ש..... אתם לא ממש צריכים אותי, ופעם בחודש חודשיים, מישהו לוקח אחריות על להעיר את הפורום
איזה כיף! אז ככה -בקשר לזה, הציעו לי הצעה ידידותית מהנהלת הפורומים "לצרף" אלי מנהל נוסף לפורום. למישהו מתחשק? האמת היא שבעצם אנחנו פורום כל כך לא מוגדר, יומנה של שלומצי, בלי ממש יומן, בלי ממש שלומצי, אבל בכל זאת - הוא חי וקיים ! ולכן, אני אשמח לקבל הצעות - האם אנחנו רוצים באמת לשמור על הקיים? אם כן, צריך לגייס מנהל חשוב ונוסף. פניות בנושא ישמחו אותי במסרים - תודה. אבל.... תאמינו או לא, למרות שלא הייתי כאן ים של זמן, כולכם הייתם אתי בלב בזמן האחרון, במיוחד בחודש האחרון. זה לא בשביל להתחנף, אני נשבעת הפעם - הסיבה היא כי אחד הדברים שהייתי מאוד עסוקה בהם בזמן האחרון - היה עבודה על לא אחר מאשר
הספר: יומנה של שלומצי!
כמובן מדובר עדיין על שלבי עבודה, אבל יש הוצאה לאור, יש לי עורכת (שבקיאה בכל קורותייה של שלומצי ומחכה בקוצר רוח שלא אתעצל ואעביר לה חומרים) ויש לי 600 עמודים שצריכים להצטמצם, וגם להפוך לספר מעניין, שערוך כמו ספר, ונקרא כמו ספר, ולא כמו פרקים שמפורסמים ברשת. זה מאוד מאוד משמח, וזו אחת העבודות הכי כיפיות שהיו לי מעולם! אני נזכרת תוך כדי בכל מיני תקופות שהיו לנו בפורום, על כל מיני תגובות שקיבלתי וטוקבקים מצחיקים, וכל מיני טעויות מפגרות שעשיתי במשך השנים האלה (פסטו חתול או חתולה?
) ובכל זאת כולם סלחו לי בסוף! אני מבטיחה לעדכן כמובן בכל התרחשות שתהיה, וגם לקבל את הערותיכם לפני שהספר ייצא לאור! זה מאוד מרגש. וחוץ מזה, החיים האלה.לא יאומן, אבל עוד חודשיים בדיוק אני אגיד שהגיל שלי הוא שלושים שנה על פני האדמה. זה מוזר. פתאום מדברים על דברים אחרים, על שיפוצים של בית (ולא על לעבור דירה), על קריירה (ולא על סתם עבודה), על בעל (ולא בן זוג) ומשפחה, זה משהו שמדברים עליו בקשר אלינו, ולא בקשר למשפחה הקרובה שלי, אמא, אבא, אחות, אח.. דברים משתנים, אין מה לומר. אבל לפעמים זה מרגיש לי רק מבחוץ, רק הדיבורים, רק המילים. כי מבפנים אני הרי אותה שלומצי, תקועה בגיל 14, ומסרבת להתבגר
מותר לי? מה שבטוח שזה לפחות בשבילי, קצת יותר קל מאשר גיל 14, 15. אני כל כך מתרגשת לקרוא איך כולכם עומדים בפני התחלות חדשות, ופרקים חדשים בחיים. אתם כל כך גדלים לי מול העיניים, שלפעמים אני שוכחת שאני רק חברה וירטואלית, ולא איזה מאמא עוף של כולכם
נשיקות אוהבת המון המון המון.....
מאיפה להתחיל? שנים שנים שלא הייתי כאן. בהתחלה כי הייתי עסוקה. אחר כך כי כבר התחלתי לפתח אשמה נוראית. אחר כך כי התחלתי לחוש פרנויה מסוימת. שאני אכנס לי לכאן ותהיה שממה, יהיו רק ערימות של ערימות של הודעות מתפוז על כל מיני פורומים משונים שנפתחים להם מדי יום, ואני אגלה שאין כאן אף אחד. היום עשיתי את הצעד, אמרתי לעצמי - אם הפורום שלך ריק, כנראה שמגיע לך. ואז התפרש על פני חיוך ענק. קראתי את כל ההודעות שלכם מהזמן האחרון, וכל כך שמחתי לראות ש..... אתם לא ממש צריכים אותי, ופעם בחודש חודשיים, מישהו לוקח אחריות על להעיר את הפורום
