נשארנו לבד...
או.קי. כיוון שנשארנו פה לבד עם הסיפור הזה.. קבלו את הסוף.
לא בשבילו. בשבילי!
נעמדת מולו. זקופה. הוא בתחתונים בלבד, קצת רועד מהתרגשות, מהרוח.
אני לבושה עדיין לגמרי:
"קיבלת מסר פשוט. לחכות לי ליד השולחן שלנו עם תחתונים בלבד. נכון? אפילו את זה אתה לא מצליח לבצע?"
הוא: "סליחה"
"אין סליחה. אתה תקבל על זה עונש". החיוך נמחק.
אני רצינית. העיניים מאפילות למולו.
"תסתובב ותשים ידיים על השולחן. תקבל על זה מכות בטוסיק. מבין?"
"כן".
"כן, מה?"
"כן גבירתי".
הוא מסתובב בחשש. לא בטוח מה משחק החדש הזה, אבל מתרגש. מניח ידיים על השולחן, הישבן שלו בתחתונים בולט למולי.
אני מתחילה. פליק חלש לגישוש. יופי. יותר חזק... קצת יותר חזק... הרעש של הפליק מהדהד ביער.
אבל הוא עדיין בתחתונים, לא טוב... מפשילה מעט את קצה התחתונים.
הוא עושה תנועה קלה לעברי, מנסה לגעת.
"לא-לא. לא לזוז. ידיים על השולחן וראש קדימה. ברור?"
"כן"
"כן?" קולי חמור.
"כן, גבירתי". הוא מתקן מיד.
יופי. אפשר להמשיך.
שולפת מהכיס של הג'ינס מספריים שהטמנתי מבעוד מועד.
בתנועה שקטה מתקרבת לצד הגוף שלו, מעל הירך. מכניסה את להב המספריים בין הגוף לתחתונים.
הוא קופץ מהמגע הקר על עורו. לא מבין מה זה.
"לא לזוז" אני נוהמת. הוא נכנע.
בתנועה אחת גוזרת את התחתונים. צד אחד פרום.
הוא מבין מה עשיתי. בהלם. אבל מצליח לא לזוז.
"עכשיו הצד השני" אני אומרת.
"משוגעת" הוא אומר.
"תשתוק". אני גוזרת את הצד השני. התחתונים נופלות על הרצפה מתחתינו.
"לספור עד שמונה אתה יודע?" שואלת בחומרה. "חושבת שתצליח?"
"כן גבירתי" הוא עונה בקול כנוע.
"יופי. אז תספור".
מעבירה ליטוף קל על ישבן ימין, מכה חזקה מיד אחרי ואז רוכנת לנשיקה במקום הכואב.
הוא בקול חלש: "אחת".
מעבירה ליטוף על ישבן שמאל, מכה ונשיקה.
"שתיים", בקול רם יותר.
ליטוף, מכה ונשיק בצד שמאל, נמוך יותר מהמכה הקודמת.
"שלוש"
ושוב בצד השני....
"שמונה" הוא קורא בסוף. בצעקה.
"כאב?"
"כן". הוא מנסה שוב להתרומם.
"יופי. אל תזוז! ידיים מאחורי הגב עכשיו".
מציית.
מרימה את התחתונים הגזורות מהאדמה. מותחת לאורכן וקושרת חזק חזק את שתי הידיים שלו מאחורי הגב.
"יפה. עכשיו אתה יכול להסתובב".
הוא נעמד מולי. "משוגעת".
"אתה עוד לא יודע כמה.. לא סיימנו. עכשיו המשימה שלך היא לזיין לי את הפה ולגמור. אתה חושב שתצליח?"
הוא מהסס רגע. "כן, גבירתי" אומר חצי בצחוק, חצי ברצינות, מנסה להתקרב אלי.
"לא. בלי לגעת. לך צעד אחורה".. הוא עושה צעד קטן. "עוד אחד!", אני מצווה.
הוא עושה צעד גדול ישבנו החשוף נתקל בשולחן הקריר ועם ידיו הקשורות מאחור מנסה לייצב עצמו.
מתקרבת אליו. עיניי בעיניו.
כשקרובה אליו כורעת על ברכי. זקפתו המפוארת למולי.
לא מתאפקת, מצמידה אות בין שדיי, בתוך מחשוף חולצה.
אוי... זה כ"כ נעים...
מגששת עם האף, עם השפתיים.. שואפת... מ.....
מתחילה בליקוקים למטה, ועולה לאט לאט... בקווים ישרים, בעיגולים... מגיעה לכיפה,
מכניסה לתוך פי. מלקקת, מנשקת, מוצצת. מ......
מכניסה לעומק הגרון. לא ידעתי שזה יכול להיות ככ נעים בפנים שם.
הוא מתאים לי בול בגודל, מדגדג אותי מבפנים. מזיין לי את הפה עמוק...
הוא מזיז את האגן לעברי להכנס עמוק יותר ולא אכפת לי בכלל. שיזוז כמה שרוצה. זה מעולה....
הוא נאנח בקול, נאנק, צועק.. דוחף ויוצא, דוחף ויוצא ושב ושוב
עד שמרגישה את זה. הנוזל החמים בתוך הגרון שלי. זורם וזורם... מדהים!
נרגעת קצת. נעמדת מולו. מניחה את המספריים לידו.
"יופי. הצלחת. הנה הפרס שלך."
מסתובבת והולכת משם. ידיו עדיין קשורות בתחתונים הגזורות, והוא ערום. המום.
צועק לעברי: "משוגעת!! בואי הנה!! שחררי אותי! מה את עושה???"
לא נורא, הוא יסתדר כבר.
שילך להזדיין..
