SummerWinds
New member
אהההה... הזכרונות.... 
יווו לפני יותר מחצי שנה הייתי חורש פה בפורום של הפסיכומטרי, קורא שאלות עונה על שאלות, ואז בסוף ניגשים לחרא הזה... שקוראים לו פסיכומטרי. לקחתי את הקורס הזה שממומן ע"י הצבא ב500 ש"ח, זה היה פסיכומטרי ראשון שלי, ונרשמתי כבר לאוניברסיטה, והלחץ היה ענק, חרשתי כמו מטורף, זאת גם התקופה הזאתי שמשתחררים מהצבא, ופוחדים/משותקים מהאזרחות, ולא עובדים, ויושבים כל היום בבית (הלם אזרחות, למי שמכיר). כמה מבחנים שעשיתי, סימולציות מגעילות של קידום, שמכל אחת הייתי יוצא בהרגשה יותר גרועה, ולעומת זאת האוגדן מבחנים של המרכז הארצי, שהוא כלכך קל, שזה גורם לך להאמין שיש לך עוד סיכוי להוציא ציון טוב (700+). והכרטיסיות... אוווו הכרטיסיות האהובות! זה לא פסיכימטרי בלעידיהן, כלכך הרבה מילים... לא זוכר אף אחת מהן כבר... אני זוכר שבאות י, כבר נשברתי... וחצי מהמילים עד י, גם ככה לא זכרתי. וההיגיון שאין בו היגיון, והקטע הכמותי, שאין בו בכלל מתמטיקה, אלה תחמנות וטריקים, והאנגלית שבכלל לא ענינה אותי כי היא תמיד היתה לי קלה. זכרונות... אני זוכר את הלילה שלפני המבחן, כלכך רציתי להירדם מוקדם, אבל מרוב הלחץ לא נרדמתי בכלל, ישנתי באותו לילה איזה 4 שעות, זה הרבה לחץ לדעת שכישלון זה לא ללכת לאוניברסיטה ולעשות שוב פעם מבחן, זה לחץ אדיר, פחות הלחץ של לדחות את הלימודים בשנה, אלה יותר המחשבה על לעשות שוב פעם את המבחן. ביום של המבחן הגעתי לחוץ כמו אני לא יודע מה... ועייף, למזלי היה לי חבר שגם נבחן, אז הדבדחתי איתו כדי להפיג חלק מהלחץ, זה עזר קצת... ואז נכנסים למבחן.. רגע האמת... בודקים תעודות זהות מסתכלים טוב טוב על הפנים, לוודאות שזה לא מתחזה, ואומרים איפה יושבים ומתיישבים... לחץ לחץ לחץ... ואז הבוחנים מזיינים את השכל איזה 10-15 דקות, אני זוכר שעשיתי לאחד הבוחנים שדיבר פרצוף מאיים כזה, שיסתום את הפה... כי אני כבר רוצה להתחיל, ועם לא מתחילים בקרוב, אני מקבל התקף לב ואשפוז... ואז מתחילים... לכל אורך המבחן יש הרגשה נוראית, כי לא פותרים את כל השאלות... וזה ממש מבאס.. אבל ממש, ומתפללים שכל מבחן שלא פתרתי בו את כל השאלות זה היה הפיילוט, אבל אז כבר מגיעים למבחן השלישי שלא מספיקים לסיים בו כלום, ומבינים שלבות על פיילוט זה כבר מיותר. מה גם שקיוויתי שיהיו לי 3 אנגלית ו3 כמותי (אנגלית הכי טוב לי), אבל לצערי היה לי 3 מילולי ו3 כמותי ו2 אנגלית, באסה לי... ואז יוצאים מהמבחן, בהרגשה נוראית... אני זוכר רציתי ממש למות, חיכיתי לרכבת, ואמרתי לעצמי... וואללה אולי אני יקפוץ לפסים, (אי שפיות זמנית), כמבון שבסוף לא קפצתי (קצת פרופורציות זאת בסה"כ בחינה), יום אחרי זה כבר נרשמתי לעוד בחינה!!! פשוט הלכתי לבנק 500 שקל, ובום שלמתי על עוד בחינה, בלי למצמץ, והתחלתי ללמוד שוב, הפעם אבל רק את המילים, הייתי יושב וחוזר על המילים, וכבר הייתי די שבור, זה היה ממש משעמם... הייתי פשוט נרדם לפעמים מרוב שיעמום. אז החלטתי לצאת החוצה, ללמוד בדשא באיזה פארק או משהו, וזה מה שעשיתי. להיזכרכם הייתי כבר רשום לבן גוריון, אבל בלי ציון פסיכומטרי... ועם הרבה תקוות /:. אני זוכר הייתי בודק את האתר של המרכז הארצי, בודק כל יום עם הגיעו ציונים, כל יום... ביום שקיבלו את הציונים זה היה בערב... אני שכחתי באותו ערב לבדוק (ברור שבצהריים כן בדקתי), אני זוכר קמתי בבוקר באיזה 8, הלכתי לאתר, ופתאום אני רואה להפתעתי שהגיעו הציונים... הלב נעצר. אני כותב כרגע מהעבודה...(כמו שאתם רואים יום שקט, הם לא עובדים היום בארה"ב) באיזשהו שלב יצאתי מההלם אזרחות והתחלתי לעבוד, יש כאלה שלא יוצאים מההלם, ונשארים לשבת הרבה זמן בבית, למזלי כחודשיים אחרי הפסיכומטרי הראשון, יצאתי מזה. פסיכומטרי שני בסוף לא עשיתי... ביום של הפסיכומטרי השני, פשוט לא יכולתי, לא רציתי לא הייתי מסוגל, המחשבה על לעבור את זה שוב, הנסיעות האלה, הזיונים שכל של הבוחנים, אווירת הלחץ של כל הנבחנים. אולם הפעם היה משהו שונה. אפריל כבר הודיעו לי בבן גוריון שהתקבלתי לבחירה הרביעית שלי, שבוע אחרי זה כבר קיבלו אותי גם לבחירה הראשונה שלי (הנדסת תוכנה), הלב נעצר... קיבלתי 664, לא, לא ציון בשמיים בכלל לא, לא רע אמנם לפסיכומטרי ראשון, לא רע בכלל, מספיק... מספיק בשביל ללכת ללמוד מה שרציתי, והאמת לא האמנתי... זה לא היה נראה לי הגיוני... יצאתי בכזאתי הרגשה גרועה ובכל זאת הציון לא כלכך נורא (הייתי בטוח מתחת ל600), מסתבר שאם יש משהו שמנבא את הציון הסופי זה בטח שלא המבחנים של קידום, אלה האוגדן של המרכז הארצי... למבחן השני אני עדיין יכול לגשת, בתשלום של איזה 50 שקל, אבל... תודה ולא תודה... אני את שלי סיימתי, באוקטובר אני מתחיל ללמוד, שכרתי דירה, נרשמתי לקורסים וזהו. הפרק הזוועתי הזה שנקרא פסיכומטרי נגמר באותו יום שהלב נעצר. זהו רציתי לשתף שיהיה לכולם בהצלחה.
יווו לפני יותר מחצי שנה הייתי חורש פה בפורום של הפסיכומטרי, קורא שאלות עונה על שאלות, ואז בסוף ניגשים לחרא הזה... שקוראים לו פסיכומטרי. לקחתי את הקורס הזה שממומן ע"י הצבא ב500 ש"ח, זה היה פסיכומטרי ראשון שלי, ונרשמתי כבר לאוניברסיטה, והלחץ היה ענק, חרשתי כמו מטורף, זאת גם התקופה הזאתי שמשתחררים מהצבא, ופוחדים/משותקים מהאזרחות, ולא עובדים, ויושבים כל היום בבית (הלם אזרחות, למי שמכיר). כמה מבחנים שעשיתי, סימולציות מגעילות של קידום, שמכל אחת הייתי יוצא בהרגשה יותר גרועה, ולעומת זאת האוגדן מבחנים של המרכז הארצי, שהוא כלכך קל, שזה גורם לך להאמין שיש לך עוד סיכוי להוציא ציון טוב (700+). והכרטיסיות... אוווו הכרטיסיות האהובות! זה לא פסיכימטרי בלעידיהן, כלכך הרבה מילים... לא זוכר אף אחת מהן כבר... אני זוכר שבאות י, כבר נשברתי... וחצי מהמילים עד י, גם ככה לא זכרתי. וההיגיון שאין בו היגיון, והקטע הכמותי, שאין בו בכלל מתמטיקה, אלה תחמנות וטריקים, והאנגלית שבכלל לא ענינה אותי כי היא תמיד היתה לי קלה. זכרונות... אני זוכר את הלילה שלפני המבחן, כלכך רציתי להירדם מוקדם, אבל מרוב הלחץ לא נרדמתי בכלל, ישנתי באותו לילה איזה 4 שעות, זה הרבה לחץ לדעת שכישלון זה לא ללכת לאוניברסיטה ולעשות שוב פעם מבחן, זה לחץ אדיר, פחות הלחץ של לדחות את הלימודים בשנה, אלה יותר המחשבה על לעשות שוב פעם את המבחן. ביום של המבחן הגעתי לחוץ כמו אני לא יודע מה... ועייף, למזלי היה לי חבר שגם נבחן, אז הדבדחתי איתו כדי להפיג חלק מהלחץ, זה עזר קצת... ואז נכנסים למבחן.. רגע האמת... בודקים תעודות זהות מסתכלים טוב טוב על הפנים, לוודאות שזה לא מתחזה, ואומרים איפה יושבים ומתיישבים... לחץ לחץ לחץ... ואז הבוחנים מזיינים את השכל איזה 10-15 דקות, אני זוכר שעשיתי לאחד הבוחנים שדיבר פרצוף מאיים כזה, שיסתום את הפה... כי אני כבר רוצה להתחיל, ועם לא מתחילים בקרוב, אני מקבל התקף לב ואשפוז...
ואז מתחילים... לכל אורך המבחן יש הרגשה נוראית, כי לא פותרים את כל השאלות... וזה ממש מבאס.. אבל ממש, ומתפללים שכל מבחן שלא פתרתי בו את כל השאלות זה היה הפיילוט, אבל אז כבר מגיעים למבחן השלישי שלא מספיקים לסיים בו כלום, ומבינים שלבות על פיילוט זה כבר מיותר. מה גם שקיוויתי שיהיו לי 3 אנגלית ו3 כמותי (אנגלית הכי טוב לי), אבל לצערי היה לי 3 מילולי ו3 כמותי ו2 אנגלית, באסה לי... ואז יוצאים מהמבחן, בהרגשה נוראית... אני זוכר רציתי ממש למות, חיכיתי לרכבת, ואמרתי לעצמי... וואללה אולי אני יקפוץ לפסים, (אי שפיות זמנית), כמבון שבסוף לא קפצתי (קצת פרופורציות זאת בסה"כ בחינה), יום אחרי זה כבר נרשמתי לעוד בחינה!!! פשוט הלכתי לבנק 500 שקל, ובום שלמתי על עוד בחינה, בלי למצמץ, והתחלתי ללמוד שוב, הפעם אבל רק את המילים, הייתי יושב וחוזר על המילים, וכבר הייתי די שבור, זה היה ממש משעמם... הייתי פשוט נרדם לפעמים מרוב שיעמום. אז החלטתי לצאת החוצה, ללמוד בדשא באיזה פארק או משהו, וזה מה שעשיתי. להיזכרכם הייתי כבר רשום לבן גוריון, אבל בלי ציון פסיכומטרי... ועם הרבה תקוות /:. אני זוכר הייתי בודק את האתר של המרכז הארצי, בודק כל יום עם הגיעו ציונים, כל יום... ביום שקיבלו את הציונים זה היה בערב... אני שכחתי באותו ערב לבדוק (ברור שבצהריים כן בדקתי), אני זוכר קמתי בבוקר באיזה 8, הלכתי לאתר, ופתאום אני רואה להפתעתי שהגיעו הציונים... הלב נעצר. אני כותב כרגע מהעבודה...(כמו שאתם רואים יום שקט, הם לא עובדים היום בארה"ב) באיזשהו שלב יצאתי מההלם אזרחות והתחלתי לעבוד, יש כאלה שלא יוצאים מההלם, ונשארים לשבת הרבה זמן בבית, למזלי כחודשיים אחרי הפסיכומטרי הראשון, יצאתי מזה. פסיכומטרי שני בסוף לא עשיתי... ביום של הפסיכומטרי השני, פשוט לא יכולתי, לא רציתי לא הייתי מסוגל, המחשבה על לעבור את זה שוב, הנסיעות האלה, הזיונים שכל של הבוחנים, אווירת הלחץ של כל הנבחנים. אולם הפעם היה משהו שונה. אפריל כבר הודיעו לי בבן גוריון שהתקבלתי לבחירה הרביעית שלי, שבוע אחרי זה כבר קיבלו אותי גם לבחירה הראשונה שלי (הנדסת תוכנה), הלב נעצר... קיבלתי 664, לא, לא ציון בשמיים בכלל לא, לא רע אמנם לפסיכומטרי ראשון, לא רע בכלל, מספיק... מספיק בשביל ללכת ללמוד מה שרציתי, והאמת לא האמנתי... זה לא היה נראה לי הגיוני... יצאתי בכזאתי הרגשה גרועה ובכל זאת הציון לא כלכך נורא (הייתי בטוח מתחת ל600), מסתבר שאם יש משהו שמנבא את הציון הסופי זה בטח שלא המבחנים של קידום, אלה האוגדן של המרכז הארצי... למבחן השני אני עדיין יכול לגשת, בתשלום של איזה 50 שקל, אבל... תודה ולא תודה... אני את שלי סיימתי, באוקטובר אני מתחיל ללמוד, שכרתי דירה, נרשמתי לקורסים וזהו. הפרק הזוועתי הזה שנקרא פסיכומטרי נגמר באותו יום שהלב נעצר. זהו רציתי לשתף שיהיה לכולם בהצלחה.
