החפירה השבועית שלי אחרי היעדרות..
כפי שניתן לראות בדפדוף בהודעות האחרונות, השבוע כמעט לא כתבתי כאן, ולזה כמובן יש סיבות. השבוע הייתי יותר באימונים מאשר בבסיס שלי, למה? כי היו לי ולעוד כמה אנשים אימונים משותפים עם מילואימניקים מפעילי ציוד מכאני הנדסי כבד
(מנופים וכד'). בסה"כ הייתי צריך במשך 3 ימים להגיע לאימונים (מפרכים יש לומר) בשטח מיוחד המוקצה למטרה זו (יש שם המון הרי חורבות וכביכול הריסות של בתים, בטון, שלדי מתכת של בניינים, זכוכיות מנופצות ומה לא..). וכמובן שהאימון לא שווה בלי אנשים שצריך להציל, אז אצלינו ה"אנשים" זה בעצם בובות ממולאות במשהו כבד (שיהיה משקל דומה למשקל אדם ממוצע). אז בהתחלה היה כייף, התפקיד שלי היה לעבוד בעיקר עם מסור דיסק חשמלי (הדבר הזה דופק מיכל דלק ל30 דקות! חיה רעה!) שמסוגל לחתוך בטון עם שלד מתכתי (!!!), היה נחמד, הייתי אמור לפלס דרך מחלק עליון של ההריסות, לתוך ההריסות עצמן, כדי להוציא אדם שכביכול נתקע בהריסות התחתונות (ואז המנוף מפנה את מה שאני ועוד כמה חותכים, כדי שההריסות האלה לא יקרסו עלינו כשנרד למטה). ואז הגיעו החלקים הבעיתיים..הייתי צריך לעבוד עם פטיש אויר... אני שוקל 63 ק"ג, הפטיש שוקל הרבה פחות, אבל כשמתחילים לעבוד עם המפלצת הזאת, ל63 ק"ג יש חשיבות אפסית, כי הפטיש פשוט מטרטר אותך למעלה ולמטה.. אבל בסופו של דבר הסתדרתי גם עם המפלצת הזאת..אבל כאן לא נגמרו הבעיות! יום רביעי - אימונים כשגרה ופתאום מתחיל לרדת גשם..מה עושים? ממשיכים! הרי לא תגידו לנפגעים באירועי אמיתי, שאתם לא רוצים להתרטב. לעבוד בגשם עם מסור חשמלי זה לא בעיה, אבל עם פטיש אויר כן! כל הרי ההריסות האלה, עומדים על קרקע שהופכת לבוץ כשיש מים, וכשעובדים עם הפטיש, חלקי סלעים רטובים מתחילים לקפוץ עליך, זה עוד לא נורא, אבל כשיורדים מהצמרת לתוך ההריסות בין כל ערימות הבטון והמתכת, גם הבוץ מצטרף לכל האבק והאבנים ואז זה מפריע. אבל גם את זה עברנו בסוף, וזכיתי להשתמש באחד הכלים הכי מעניינים - SearchCam, אולי ראיתם את זה בסרטי מתח-פעולה, זה צינור גמיש שמורכב מסיבים אופטיים, ונשלט ע"י לוח בקרה קטן עם מסך גדול (שאותו אני מחזיק), והמטרה היא בעצם להכניס את הצינור הזה לכל מיני חורים בהריסות, ולראות על המסך אם יש מישהו בפנים. וביום חמישי, אחרי שכבר חזרתי לתפקידי השגרתי, הייתי צריך לנסוע לבקו"ם כדי לקבל מסמכים שנתקעו שם כבר כמה חודשים.. אז הגעתי למפקדת הבקו"ם (כן כן! הלב של הבקו"ם, במקום בו מחליטים על כל השיבוצים וכו'!). 7:40, אני נכנס למקום בו מתעסקים עם ענייני המילואים, פותח את הדלת של משרד האחראי על העניין בו אני מטפל, ומה אני רואה? 3 פסיכים מקפצים להם לצלילי טראנס (ועוד לא 8 בבוקר!)! קיבלתי את המסמכים, חזרתי לבסיס שלי, והקצינה שלי (האחראית עלי, לא לבלבל עם ה-קצינה) שחררה אותי עוד לפני הצהריים כי הרמ"דית לא הייתה בבסיס
והיה לי הרבה זמן להיות בבת ים
ואז הגיע יום שישי! התכנון המקורי היה ללכת עם אהובתי לסרט של ההצגה הלפני אחרונה בת"א, ואז למסעדה ובסוף אלי עד שבת. בסופו של דבר, הלכנו לסרט (
The Legend Of Zorro, סרט חביב), יצאנו והמסעדה הייתה סגורה
מה עושים ב12 בלילה? הולכים לעוד סרט של ההצגה האחרונה
אז הלכנו לסרט נוסף (Flightplan או בשמו העברי "הטיסה"), והסרט היה מצוין, מתח במשך כל הסרט, סוף מעולה ומפתיע (באמת סרט טוב! אני מציע לא לקרא את התקצירים, למי שמתכוון לראות את הסרט הזה, אני לפחות לא קראתי). אגב, ג'ודי פוסטר (אחת השחקניות האהובות עלי ביותר) היא הדמות הראשית, היה מוזר לראות אותה מבוגרת כ"כ (
), אחרי שכל הזמן זכרתי אותה כצעירה מ"שתיקת הכבשים". בסוף חזרנו אלי
ועכשיו שמתי לב, שמסיבה מובנת מאליה, המצב רוח שלי קם לתחיה החל מצהרי יום חמישי וצונח למטה בין שבת לראשון ונשאר אי שם בתחתית עד ליום חמישי הבא... אפילו אפשר לבנות גרף
עוד מעט אני מגלה נפט מרוב החפירה.. ולסיכום, מצורפת תמונה ששלחה לי ידידה מלטביה, שאני מכיר עוד מהגן. לא יודע למה, אבל התמונה הזאת מרתקת/מהפנטת אותי בצורה מוזרה..שילוב של נוף מיוחד (הו לטביה!)..יש לי יציאות מוזרות לפעמים
נ.ב-בטח ניפגש שבוע הבא יום שישי=)
). מלא אנשים נעדרו מהפורום אני רואה.