אהבת-נעורים
New member
אהבת נעורים חלק ב´
אהבת נעורים ב´. ניפגשנו פעמיים בשבוע בימים בהם סיימתי את לימודיי ב 14:00 ועבדנו על כך עד 16:00 , יותר משעבדנו שוחחנו על דא והא, שאלה המון פרטים עליי, וסיפרה מעט על עצמה … העבודה התקדמה בעצלתיים אך אני פרחתי, עד לאותו יום , אותו יום בו פנתה אליי בשאלה המיוחלת…. אנו לא כל כך מצליחים להתקדם פה… תהיה לך בעיה אם נעבור לבצע את העבודה אצלי בדירה???…!!! ללללא מבחינתי אין שום בעיה, נתנה לי ת´כתובת הסבירה לי איך להגיע, ואני הבישן ,היססתי בתוכי התלבטתי קשות אך ה"ארץ המובטחת" שמנגד הכריעה את הכף, התייצבתי ביום ובשעה שניקבעו מראש, עולה לקומה ג´ עומד לפני הדלת, יכולתי להשבע באותו הרגע שאני מריח אותה דרך הדלת, חד משמעית, הרמתי יד לנקוש, אך קולות ורעשים מעבר לדלת מנעו ממני זאת, ירדתי מיד במדרגות והסתובבתי כמה דקות ברחוב להרגע, שוב טיפסתי במדרגות כשליבי פועם בחוזקה, הגעתי לקומה אך הפעם לא העזתי לעמוד מול הדלת המתנתי בפיתחו של חדר המדרגות, והמתנתי עוד לפני שהספקתי לנוע הדלת נפתחה והיא עמדה בפתח הדירה במלוא הדרה, חייכה אליי וניגשה, דאגתי לך אמרה, היה נידמה לי שראיתי אותך מהחלון לפני יותר מרבע שעה…. חמממ… העדפתי לשתוק ולהתעלם או שהמבוכה גברה עליי, ניכנסתי לדירה , סגרה אחרינו את הדלת והובילה אותנו לחדרה שבקצה הפרוזדור, ישבנו הציעה לשתות ביקשתי מים, מזגה לשנינו התיישבה על המיטה ואני על הכיסא ליד השולחן, שאלה מה נשמע ועוד כל מיני שאלות פתיחה, השיחה קלחה לה , הסבירה שזו דירת מורים שהעמידו לרשותם וגרות בה שלש "מורות" וכרגע זה יום ה´ והיא לבד בדירה, פיטפטנו על כל נושא שבעולם מלבד הנושא שלשמו התכנסנו. שאלה עליי על מישפחתי אחיי אחיותיי, מחשבותיי דיעותיי ועוד כהנה וכהנה שאלות, קמה הזמינה אותי לבוא עימה למיטבח הציעה לאכול , התביישתי , עניתי שלא רעב, לא התחשבה בדעתי הכינה לשנינו לקחה הכל בצלחות לשולחן ואכלנו, היה ממש נעים איתה, השיחה קלחה והלילה רד…. לפתע כמתעוררת קפצה ואמרה ההורים שלך ודאי דואגים , עניתי שלא הם סומכים עליי יודעים שבד"כ הולך לשחק כ. סל וכאלה, ורציתי שלא ייגמר לעולם… למחרת, פגשתיה בביהס´ להבדיל ממני שליבי וכולי נירעשתי ונירגשתי היא קיבלה אותי בחיוכה הרגיל, מה נשמע איך הגעת ? הכל בסדר? והחיים המשיכו במסלולם, המשכנו להפגש בכל יום ה´ בביתה העמדנו פינת חי לתפארת והרווחתי עוד כמה שעות שבועיות איתה בעת טיפולי בפינת החי, בנתיים גם הפרוייקטים האחרים התקדמו יפה, ומה שהכי עודד אותי שהשעות איתה הולידו קרבה ונושאים משותפים ומגוונים רבים על אף פער הגילים . בנתיים התקרב לו החופש הגדול ואנו קבענו לנו שיש צורך להמשיך לטפל בפינת החי לפחות פעמיים בשבוע, אם יש לך בעיה, היא אמרה, אני אבוא ואטפל במחצית הראשונה של החופש ואחכ´ ניראה מי יטפל, כמעט וניפגעתי מן ההצעה המגונה, מהז´תומרת מישהו אחר???…!!! אני ,אני אטפל בחצי השני של החופש בעת העדרך, אמשיך לבוא לפחות פעמיים בשבוע. וכך אכן זה התחיל בשתי פגישות בשבוע אך מהר מאד גלשנו לשלש וארבע פגישות בשבוע שמהר מאד גלשו משעה ביום לארבע וחמש שעות ביום , הרצועה התהדקה, היחסים נעשו יותר ויותר קרובים, וכל ציר חיי החל סובב סביב אותן שעות חסד שהיו לי עימה. עד לאותו יום אחרון של חצי החופש בו סיימה את כל ההכנות לקראת השנה הבאה והיתה אמורה לצאת לחופשה של כחודש, ישבנו במעבדה כל היום פיטפטנו וצחקנו עד שעות אחה"צ המוקדמות, עת הגיעה השעה להפרד לכחודש ימים… סגרנו את החלונות, מסרה לידי העתק של מפתח המעבדה שניראתה מסודרת ומצוחצחת ומוכנה לפתיחת שנת הלימודים, או אז שלחה אותי לכבות את האור מן המתג שבפינת חדר ההכנה… ניגשתי למתג המרוחק תוך שאני מפלס דרכי בין עגלות המעבדה והציוד ומנסה לדחוק מראשי מחשבות שצצו על הפרידה הארוכה ממנה… מתקדם וחושב ניזהר מאד בדרכי הנחתי ידי על המתג, לחצתי, אפלולית רכה השתלטה על חדר ההכנות, עכשיו אתה תאמר לי שלום יפה??? הקול נשמע מאחוריי כלכך קרוב כמעט וחשתי את נשימתה בעורפי, הסתובבתי מופתע, עניה היו מולי עם חיוך מוזר על פניה, היססתי לשבריר שניה התרוצצו אלף מחשבות בראשי, ועוד לפני שהספקתי להגיב ניצמדו שפתיה אל לחיי, הופתעתי מן החידוש המרענן ביחסינו, שקט דומיה השתררה בחדר… אתה גם תאמר לי שלום??? הובכתי קשות הרגע שכה ציפיתי לו הגיע ללא שום הכנה מוקדמת, וכשהגיע תפס אותי לא מוכן כלל… וכך חלפה לה חופשת הקיץ, והחלה שנת הלימודים, הייתי כבר ילד "גדול" גבוה מכל המורים בביהס´, גבוה בראש לפחות מכל תלמידי כיתתי, ומפותח מאד גופנית, המפגש עימה היה זורח עבורי מתמיד גם היא לדעתי חייכה אליי בפנים זורחות, נפגשנו בארבע עניים רק לאחר כיומיים, התעניינה בשלומי, וכיצד עברה עליי יתרת חופשתי , סיפרה שהיתה בחו"ל , עם חברה ,הדגישה, מה איתך שאלה, איך היה במעבדה ואם זה לא היה קשה, אזרתי אומץ ועניתי , שלא הייתי מתנגד לאמר "שלום יפה" בשנית, וחשתי את פניי בוערות והסומק מתפשט בלחיי… גם היא הסמיקה וחייכה, הצילצול הסורר והאכזר קטע את המומנטום ואני רצתי לכיתה, המשכנו להפגש בהפסקות פה ושם ומעט לאחר הלימודים בביהס´.ויחסינו ידעו עליות ומורדות לעיתים ניפגשנו יותר ולעיתים פחות, אך חיי המשיכו סובבים סביב ציר זה, מידי פעם נילוותי אליה לדירתה החדשה, אך מעולם לא העזתי לעלות עת הייתה אחת המורות האחרות שם, מבושה. לקראת הקיץ אותה שנה נלויתה היא לטיול השנתי של שיכבתי לאילת טיול לארבעה ימים , היו אלה ימים מעניינים ביותר, היינו רוב הזמן יחד אך קינאתי לה כל אימת שהצטרפה לקבוצה אחרת בסיורים הרגליים בואדיות ובכל מיני מקומות אחרים, בלילות עת ישבנו סביב המדורה מצאנו תמיד את הדרך אחד אל השני כדי ל"גנוב" עוד כמה דקות יחד, כך חלפה לה עוד שנה ועוד חופש גדול הגיע . בחופש זה נפגשנו כמעט יום יום ואף מידי פעם בשבתות, "בילינו " המון ,המון שעות יחד, וכך החלה שנת הלימודים הבאה, לימודים כבר לא כל כך עניינו אותי, היו לי רק שני דברים בראש : היא- מורתי… וכדורסל. כל הפסקה פנויה כל שיעור "חופשי" מצאתי עצמי במעבדה… החילוני נישארים גם מעבר לשעות העבודה שעות על גבי שעות אל תוך הלילה, במעבדה בדירתה… וכך יום אחד באורח מפתיע עת ישבנו לנו על גביע גלידה ענק, והשתעשענו בכל מיני דברים "נגעו " לפתע ידינו זו בזו , זוכר אני עד היום את המבט בחודר בעיניה, כך ישבנו חודרים זה את עניו של זה, חוקרים זה את עיניו של זה מנסים להגיע לאמת ,כל אחד לאמת של השני , רגע האמת, רגע האמת הגיע ,שנינו ידענו וחשנו כך. רגע האמת הגיע. המשך יבוא….
אהבת נעורים ב´. ניפגשנו פעמיים בשבוע בימים בהם סיימתי את לימודיי ב 14:00 ועבדנו על כך עד 16:00 , יותר משעבדנו שוחחנו על דא והא, שאלה המון פרטים עליי, וסיפרה מעט על עצמה … העבודה התקדמה בעצלתיים אך אני פרחתי, עד לאותו יום , אותו יום בו פנתה אליי בשאלה המיוחלת…. אנו לא כל כך מצליחים להתקדם פה… תהיה לך בעיה אם נעבור לבצע את העבודה אצלי בדירה???…!!! ללללא מבחינתי אין שום בעיה, נתנה לי ת´כתובת הסבירה לי איך להגיע, ואני הבישן ,היססתי בתוכי התלבטתי קשות אך ה"ארץ המובטחת" שמנגד הכריעה את הכף, התייצבתי ביום ובשעה שניקבעו מראש, עולה לקומה ג´ עומד לפני הדלת, יכולתי להשבע באותו הרגע שאני מריח אותה דרך הדלת, חד משמעית, הרמתי יד לנקוש, אך קולות ורעשים מעבר לדלת מנעו ממני זאת, ירדתי מיד במדרגות והסתובבתי כמה דקות ברחוב להרגע, שוב טיפסתי במדרגות כשליבי פועם בחוזקה, הגעתי לקומה אך הפעם לא העזתי לעמוד מול הדלת המתנתי בפיתחו של חדר המדרגות, והמתנתי עוד לפני שהספקתי לנוע הדלת נפתחה והיא עמדה בפתח הדירה במלוא הדרה, חייכה אליי וניגשה, דאגתי לך אמרה, היה נידמה לי שראיתי אותך מהחלון לפני יותר מרבע שעה…. חמממ… העדפתי לשתוק ולהתעלם או שהמבוכה גברה עליי, ניכנסתי לדירה , סגרה אחרינו את הדלת והובילה אותנו לחדרה שבקצה הפרוזדור, ישבנו הציעה לשתות ביקשתי מים, מזגה לשנינו התיישבה על המיטה ואני על הכיסא ליד השולחן, שאלה מה נשמע ועוד כל מיני שאלות פתיחה, השיחה קלחה לה , הסבירה שזו דירת מורים שהעמידו לרשותם וגרות בה שלש "מורות" וכרגע זה יום ה´ והיא לבד בדירה, פיטפטנו על כל נושא שבעולם מלבד הנושא שלשמו התכנסנו. שאלה עליי על מישפחתי אחיי אחיותיי, מחשבותיי דיעותיי ועוד כהנה וכהנה שאלות, קמה הזמינה אותי לבוא עימה למיטבח הציעה לאכול , התביישתי , עניתי שלא רעב, לא התחשבה בדעתי הכינה לשנינו לקחה הכל בצלחות לשולחן ואכלנו, היה ממש נעים איתה, השיחה קלחה והלילה רד…. לפתע כמתעוררת קפצה ואמרה ההורים שלך ודאי דואגים , עניתי שלא הם סומכים עליי יודעים שבד"כ הולך לשחק כ. סל וכאלה, ורציתי שלא ייגמר לעולם… למחרת, פגשתיה בביהס´ להבדיל ממני שליבי וכולי נירעשתי ונירגשתי היא קיבלה אותי בחיוכה הרגיל, מה נשמע איך הגעת ? הכל בסדר? והחיים המשיכו במסלולם, המשכנו להפגש בכל יום ה´ בביתה העמדנו פינת חי לתפארת והרווחתי עוד כמה שעות שבועיות איתה בעת טיפולי בפינת החי, בנתיים גם הפרוייקטים האחרים התקדמו יפה, ומה שהכי עודד אותי שהשעות איתה הולידו קרבה ונושאים משותפים ומגוונים רבים על אף פער הגילים . בנתיים התקרב לו החופש הגדול ואנו קבענו לנו שיש צורך להמשיך לטפל בפינת החי לפחות פעמיים בשבוע, אם יש לך בעיה, היא אמרה, אני אבוא ואטפל במחצית הראשונה של החופש ואחכ´ ניראה מי יטפל, כמעט וניפגעתי מן ההצעה המגונה, מהז´תומרת מישהו אחר???…!!! אני ,אני אטפל בחצי השני של החופש בעת העדרך, אמשיך לבוא לפחות פעמיים בשבוע. וכך אכן זה התחיל בשתי פגישות בשבוע אך מהר מאד גלשנו לשלש וארבע פגישות בשבוע שמהר מאד גלשו משעה ביום לארבע וחמש שעות ביום , הרצועה התהדקה, היחסים נעשו יותר ויותר קרובים, וכל ציר חיי החל סובב סביב אותן שעות חסד שהיו לי עימה. עד לאותו יום אחרון של חצי החופש בו סיימה את כל ההכנות לקראת השנה הבאה והיתה אמורה לצאת לחופשה של כחודש, ישבנו במעבדה כל היום פיטפטנו וצחקנו עד שעות אחה"צ המוקדמות, עת הגיעה השעה להפרד לכחודש ימים… סגרנו את החלונות, מסרה לידי העתק של מפתח המעבדה שניראתה מסודרת ומצוחצחת ומוכנה לפתיחת שנת הלימודים, או אז שלחה אותי לכבות את האור מן המתג שבפינת חדר ההכנה… ניגשתי למתג המרוחק תוך שאני מפלס דרכי בין עגלות המעבדה והציוד ומנסה לדחוק מראשי מחשבות שצצו על הפרידה הארוכה ממנה… מתקדם וחושב ניזהר מאד בדרכי הנחתי ידי על המתג, לחצתי, אפלולית רכה השתלטה על חדר ההכנות, עכשיו אתה תאמר לי שלום יפה??? הקול נשמע מאחוריי כלכך קרוב כמעט וחשתי את נשימתה בעורפי, הסתובבתי מופתע, עניה היו מולי עם חיוך מוזר על פניה, היססתי לשבריר שניה התרוצצו אלף מחשבות בראשי, ועוד לפני שהספקתי להגיב ניצמדו שפתיה אל לחיי, הופתעתי מן החידוש המרענן ביחסינו, שקט דומיה השתררה בחדר… אתה גם תאמר לי שלום??? הובכתי קשות הרגע שכה ציפיתי לו הגיע ללא שום הכנה מוקדמת, וכשהגיע תפס אותי לא מוכן כלל… וכך חלפה לה חופשת הקיץ, והחלה שנת הלימודים, הייתי כבר ילד "גדול" גבוה מכל המורים בביהס´, גבוה בראש לפחות מכל תלמידי כיתתי, ומפותח מאד גופנית, המפגש עימה היה זורח עבורי מתמיד גם היא לדעתי חייכה אליי בפנים זורחות, נפגשנו בארבע עניים רק לאחר כיומיים, התעניינה בשלומי, וכיצד עברה עליי יתרת חופשתי , סיפרה שהיתה בחו"ל , עם חברה ,הדגישה, מה איתך שאלה, איך היה במעבדה ואם זה לא היה קשה, אזרתי אומץ ועניתי , שלא הייתי מתנגד לאמר "שלום יפה" בשנית, וחשתי את פניי בוערות והסומק מתפשט בלחיי… גם היא הסמיקה וחייכה, הצילצול הסורר והאכזר קטע את המומנטום ואני רצתי לכיתה, המשכנו להפגש בהפסקות פה ושם ומעט לאחר הלימודים בביהס´.ויחסינו ידעו עליות ומורדות לעיתים ניפגשנו יותר ולעיתים פחות, אך חיי המשיכו סובבים סביב ציר זה, מידי פעם נילוותי אליה לדירתה החדשה, אך מעולם לא העזתי לעלות עת הייתה אחת המורות האחרות שם, מבושה. לקראת הקיץ אותה שנה נלויתה היא לטיול השנתי של שיכבתי לאילת טיול לארבעה ימים , היו אלה ימים מעניינים ביותר, היינו רוב הזמן יחד אך קינאתי לה כל אימת שהצטרפה לקבוצה אחרת בסיורים הרגליים בואדיות ובכל מיני מקומות אחרים, בלילות עת ישבנו סביב המדורה מצאנו תמיד את הדרך אחד אל השני כדי ל"גנוב" עוד כמה דקות יחד, כך חלפה לה עוד שנה ועוד חופש גדול הגיע . בחופש זה נפגשנו כמעט יום יום ואף מידי פעם בשבתות, "בילינו " המון ,המון שעות יחד, וכך החלה שנת הלימודים הבאה, לימודים כבר לא כל כך עניינו אותי, היו לי רק שני דברים בראש : היא- מורתי… וכדורסל. כל הפסקה פנויה כל שיעור "חופשי" מצאתי עצמי במעבדה… החילוני נישארים גם מעבר לשעות העבודה שעות על גבי שעות אל תוך הלילה, במעבדה בדירתה… וכך יום אחד באורח מפתיע עת ישבנו לנו על גביע גלידה ענק, והשתעשענו בכל מיני דברים "נגעו " לפתע ידינו זו בזו , זוכר אני עד היום את המבט בחודר בעיניה, כך ישבנו חודרים זה את עניו של זה, חוקרים זה את עיניו של זה מנסים להגיע לאמת ,כל אחד לאמת של השני , רגע האמת, רגע האמת הגיע ,שנינו ידענו וחשנו כך. רגע האמת הגיע. המשך יבוא….