אהבת-נעורים
New member
אהבת נעורים ה´
אהבת נעורים ה´. ניפגשנו במהלך החופש, כל רגע פנוי, כל יום כמעט, ההתקרבות הייתה בלתי נמנעת, המיטה לא נישארה מיותמת, הגענו אליה התגפפנו התחבקנו הלכנו לאט אך במסלול שסופו ידוע מראש, התביישה מעט ממני החשיכה תמיד את החדר לפני , הלכנו צעד צעד, תמיד הייתי איטי אחד שנהנה גם מהדרך ,גם מן האפיה ולא רק מאכילת העוגה, צעדתי איתה בצעדים מדודים, הפשטתיה בשלבים בתהליכים שארכו שעות, אך כמו לכל דרך לאן שלא תהיה ולאן שלא תוביל יש סוף …המטרה. השעות שבלינו במיטה היו שעות ארוכות , אינסופיות כמעט, די מהר כמעט ועברתי להתגורר אצלה, זה החל ב"ערבים ארוכים" אח"כ לילות ארוכים וזה נגמר בלילות ארוכים עם ארוחת בקר בסופן… הכדורסל ניזנח מעט, בעלי החיים ג"כ . עכשיו היא היתה הפרוייקט שלי , השקעתי בה את כל זמני הפנוי וכזה היה למכביר, בילינו שעות וימים יחד לא יצאנו כמעט מפתח הדירה, החופש חלף לו ושנת הלימודים הבאה החלה. היא שכרה לה דירה חדשה ואני המשכתי לבקרה מידי פעם בביהס´ מעביר איתה כמה שעות, מצאתי לי עבודה נוחה ביישובי, והכנתי עצמי לבחינות הבגרות כפי שהתחייבתי להוריי ולעצמי כתנאי לעזיבתי את ביהס´. ובלילות… ובלילות הייתי שלה והיא שלי, זה החל בשינת לילה משותפת ןתמימה… אך התקדמנו לאט אני הייתי בלתי מנוסה בעניינם שבינו לבינה בהליכה עד הסוף והיא המבוגרת. אך לאחר מספר לילות יחד עת הצלחנו להכניס עצמנו לשיגרה כלשהי , והעניין הפך להרגל התקדמנו עוד צעד ועוד צעד ובאחת הפעמים שניסיתי "לבוא אליה" הבנתי , הבנתי ואף היא עזרה לי, הבנתי , הבנתי שאני אוליי לא מנוסה בללכת עד הסוף, והיא המבוגרת… אך היא היתה …בתולה. מה שהסיגני לאחור, לא , לא הייתי מוכן נפשית לכך, לא רציתי להיות הראשון שלה, לא הסכמתי להיות הראשון שלה. בשיחה גלויה סיפרה שהיא חשבה שכיוון שלא עשתה זאת עד גיל מסויים חשבה "לתת את בתוליה " למי שאליו תנשא…אך עכשיו משיש לה אותי והיא כל כך אוהבת אותי היא חשה שכל ההמתנה היתה שווה ולוא בשביל שאני אקבל את הפריביליגיה ,כלשונה. אבל יש לך חבר עכשיו וזה נראה ונשמע יותר רציני מהקודם אז…. אז אוליי הוא יהיה, ולמה כשאת כל כך קרובה למטרה את "משנה כיוון"?? לא הסכמתי , לא לקחתי … זה הפך להיות סלע מחלוקת כבד ביותר על יחסינו הטריים, זה הפך לענין שהעיב עלהם כל אימת שנוצרה קירבה פיזית ,מה שהפך לדבר יומיומי. אך היא בשלה לא השתכנעה ולא ויתרה… כך חלפה לה השנה והתקדמה, החיים סבבו סביב בית עבודה[מעט] כדורסל , באותה שנה קיבלתי זימון לקדטים, והרבה הרבה ממנה, כשחייה סבבו סביב עבודה לימודים[פעמיים בשבוע] לא מעט ממני ו…החבר החדש שניראה שזה עולה על פסים . הי וקטעים היו עניינים שסביב כמעט כל אחד מהם ניתן לכתוב סיפור אך לא אעמיס כאן וגם אין לי את זה כדי לקשור הכל יחד, מידי פעם נסעתי איתה לעיר הגדולה שבאיזור [מרחק כ-30 ק"מ] לעיתים בעת לימודיה ולעיתים סתם לבלות, ללוותה, וכיוב. באחד הימים הזמינה אותי איתה , נסענו בזמן לימודיה הסתובבתי קצת , ואז משסיימה ביקשה שאצטרף אליה לשתי חברות קרובות הגרות בדירת סטודנטים, אחת מהן היכרתי שיטחית , היינו שם ישבנו צחקנו העברנטו מספר שעות כשאני קולט ששתי הגברות מתכוננות לעזוב… הבטתי לעניה בשאלת הסבר ,רמזה שזה בסדר, נישארנו יחד, שוב ניסתה לפתוני לעשות איתה את זה ולא הסכמתי ואז אמרה לי שזה הצ,אנס האחרון משום שיחסיה עם החבר מתקדמים ,למרות שהיא לא מתה עליו, והיא חושבת שכדאי שאנו ניפרד…. וכמתנת פרידה היא רוצה לתת לי את בתוליה…. לא הסכמתי בשום פנים . ניסתה להסביר, ניסתה לדבר, שגילי הצעיר ,אני חייב להבין אותה,… אילו הייתי לפחות אחרי שירות צבאי… וכו וכו וכו… הסברתי שאני לא כועס ושאני מאחל לה כל טוב והרבה הרבה הצלחה בכל דרך שתבחר אך לא אקח את מה שהיא מציעה. העברנו למעלה מחצי לילה על ויכוחי סרק, כשהיא בדעתה ואני בשלי. ניפרדנו באותו לילה כשהיא מלווה אותי לתחנה, את האוטובוס האחרון פיספסתי זה מכבר ואת הדרך לביתי עשיתי במונית. לא ראיתיה ולא שמעתי ממנה. התייסרתי, ידעתעי שהיא כמטחווי קשת ממני שאם רק אעשה את הצעד, אכבוש אותה מחדש… ידעתי שהיא שם בעבודתה בדירתה… נקרעתי בן הרצון לראותה לבין הידיעה שזה יכול גם להיות בלתי הפיך. זוכר לילות שלמים של עירות ומחשבות. זוכר שעות ימים ושבועות החולפים מנגד ללא שום תכלית. זוכר אותם דקה דקה שעה שעה. זוכר הכל. ואז בקר בהיר אחד הבנתי שחיי שחיי כולנו קצרים, בלתי הפיכים, כל שניה היא מכרה זהב, עולם ומלואו , אם רק נדע לנצלו, קמתי, התנערתי, העפתי הכל מהחדר, התקנתי לי שולחן בחדר, אספתי את כל הספרים וחומר הלימוד, התיישבתי ושיקעתי את כל כולי בלימודיי שלשה חודשים תמימים יום ולילה יום ולילה קראתי תירגלתי שיננתי וחזרתי, כפי הבנתי, ניגשתי למבחני הבגרות בחינה אחר בחינה אחר בחינה אחר בחינה… הוריי לא הבינו מה השינוי שחל בי פתאום ואף דאגו מעט, הסתיימו הבחינות שיקעתי עצמי בעבודה ובכדורסל… ביליתי שעות ארוכות בתחביביי הישנים והאהובים, עד לאותו היום, עד לאותו היום בו נפגשנו באקראי . הולך חולם לי כרגיל עיניי במקום ומוחי משייט לו אלפי רגליים מעל הקרקע… כמעט ונתקלתי בה… הייתה מלווה באותו מורה "קנאי" התגלגלה מצחוק…. המשך יבוא….
אהבת נעורים ה´. ניפגשנו במהלך החופש, כל רגע פנוי, כל יום כמעט, ההתקרבות הייתה בלתי נמנעת, המיטה לא נישארה מיותמת, הגענו אליה התגפפנו התחבקנו הלכנו לאט אך במסלול שסופו ידוע מראש, התביישה מעט ממני החשיכה תמיד את החדר לפני , הלכנו צעד צעד, תמיד הייתי איטי אחד שנהנה גם מהדרך ,גם מן האפיה ולא רק מאכילת העוגה, צעדתי איתה בצעדים מדודים, הפשטתיה בשלבים בתהליכים שארכו שעות, אך כמו לכל דרך לאן שלא תהיה ולאן שלא תוביל יש סוף …המטרה. השעות שבלינו במיטה היו שעות ארוכות , אינסופיות כמעט, די מהר כמעט ועברתי להתגורר אצלה, זה החל ב"ערבים ארוכים" אח"כ לילות ארוכים וזה נגמר בלילות ארוכים עם ארוחת בקר בסופן… הכדורסל ניזנח מעט, בעלי החיים ג"כ . עכשיו היא היתה הפרוייקט שלי , השקעתי בה את כל זמני הפנוי וכזה היה למכביר, בילינו שעות וימים יחד לא יצאנו כמעט מפתח הדירה, החופש חלף לו ושנת הלימודים הבאה החלה. היא שכרה לה דירה חדשה ואני המשכתי לבקרה מידי פעם בביהס´ מעביר איתה כמה שעות, מצאתי לי עבודה נוחה ביישובי, והכנתי עצמי לבחינות הבגרות כפי שהתחייבתי להוריי ולעצמי כתנאי לעזיבתי את ביהס´. ובלילות… ובלילות הייתי שלה והיא שלי, זה החל בשינת לילה משותפת ןתמימה… אך התקדמנו לאט אני הייתי בלתי מנוסה בעניינם שבינו לבינה בהליכה עד הסוף והיא המבוגרת. אך לאחר מספר לילות יחד עת הצלחנו להכניס עצמנו לשיגרה כלשהי , והעניין הפך להרגל התקדמנו עוד צעד ועוד צעד ובאחת הפעמים שניסיתי "לבוא אליה" הבנתי , הבנתי ואף היא עזרה לי, הבנתי , הבנתי שאני אוליי לא מנוסה בללכת עד הסוף, והיא המבוגרת… אך היא היתה …בתולה. מה שהסיגני לאחור, לא , לא הייתי מוכן נפשית לכך, לא רציתי להיות הראשון שלה, לא הסכמתי להיות הראשון שלה. בשיחה גלויה סיפרה שהיא חשבה שכיוון שלא עשתה זאת עד גיל מסויים חשבה "לתת את בתוליה " למי שאליו תנשא…אך עכשיו משיש לה אותי והיא כל כך אוהבת אותי היא חשה שכל ההמתנה היתה שווה ולוא בשביל שאני אקבל את הפריביליגיה ,כלשונה. אבל יש לך חבר עכשיו וזה נראה ונשמע יותר רציני מהקודם אז…. אז אוליי הוא יהיה, ולמה כשאת כל כך קרובה למטרה את "משנה כיוון"?? לא הסכמתי , לא לקחתי … זה הפך להיות סלע מחלוקת כבד ביותר על יחסינו הטריים, זה הפך לענין שהעיב עלהם כל אימת שנוצרה קירבה פיזית ,מה שהפך לדבר יומיומי. אך היא בשלה לא השתכנעה ולא ויתרה… כך חלפה לה השנה והתקדמה, החיים סבבו סביב בית עבודה[מעט] כדורסל , באותה שנה קיבלתי זימון לקדטים, והרבה הרבה ממנה, כשחייה סבבו סביב עבודה לימודים[פעמיים בשבוע] לא מעט ממני ו…החבר החדש שניראה שזה עולה על פסים . הי וקטעים היו עניינים שסביב כמעט כל אחד מהם ניתן לכתוב סיפור אך לא אעמיס כאן וגם אין לי את זה כדי לקשור הכל יחד, מידי פעם נסעתי איתה לעיר הגדולה שבאיזור [מרחק כ-30 ק"מ] לעיתים בעת לימודיה ולעיתים סתם לבלות, ללוותה, וכיוב. באחד הימים הזמינה אותי איתה , נסענו בזמן לימודיה הסתובבתי קצת , ואז משסיימה ביקשה שאצטרף אליה לשתי חברות קרובות הגרות בדירת סטודנטים, אחת מהן היכרתי שיטחית , היינו שם ישבנו צחקנו העברנטו מספר שעות כשאני קולט ששתי הגברות מתכוננות לעזוב… הבטתי לעניה בשאלת הסבר ,רמזה שזה בסדר, נישארנו יחד, שוב ניסתה לפתוני לעשות איתה את זה ולא הסכמתי ואז אמרה לי שזה הצ,אנס האחרון משום שיחסיה עם החבר מתקדמים ,למרות שהיא לא מתה עליו, והיא חושבת שכדאי שאנו ניפרד…. וכמתנת פרידה היא רוצה לתת לי את בתוליה…. לא הסכמתי בשום פנים . ניסתה להסביר, ניסתה לדבר, שגילי הצעיר ,אני חייב להבין אותה,… אילו הייתי לפחות אחרי שירות צבאי… וכו וכו וכו… הסברתי שאני לא כועס ושאני מאחל לה כל טוב והרבה הרבה הצלחה בכל דרך שתבחר אך לא אקח את מה שהיא מציעה. העברנו למעלה מחצי לילה על ויכוחי סרק, כשהיא בדעתה ואני בשלי. ניפרדנו באותו לילה כשהיא מלווה אותי לתחנה, את האוטובוס האחרון פיספסתי זה מכבר ואת הדרך לביתי עשיתי במונית. לא ראיתיה ולא שמעתי ממנה. התייסרתי, ידעתעי שהיא כמטחווי קשת ממני שאם רק אעשה את הצעד, אכבוש אותה מחדש… ידעתי שהיא שם בעבודתה בדירתה… נקרעתי בן הרצון לראותה לבין הידיעה שזה יכול גם להיות בלתי הפיך. זוכר לילות שלמים של עירות ומחשבות. זוכר שעות ימים ושבועות החולפים מנגד ללא שום תכלית. זוכר אותם דקה דקה שעה שעה. זוכר הכל. ואז בקר בהיר אחד הבנתי שחיי שחיי כולנו קצרים, בלתי הפיכים, כל שניה היא מכרה זהב, עולם ומלואו , אם רק נדע לנצלו, קמתי, התנערתי, העפתי הכל מהחדר, התקנתי לי שולחן בחדר, אספתי את כל הספרים וחומר הלימוד, התיישבתי ושיקעתי את כל כולי בלימודיי שלשה חודשים תמימים יום ולילה יום ולילה קראתי תירגלתי שיננתי וחזרתי, כפי הבנתי, ניגשתי למבחני הבגרות בחינה אחר בחינה אחר בחינה אחר בחינה… הוריי לא הבינו מה השינוי שחל בי פתאום ואף דאגו מעט, הסתיימו הבחינות שיקעתי עצמי בעבודה ובכדורסל… ביליתי שעות ארוכות בתחביביי הישנים והאהובים, עד לאותו היום, עד לאותו היום בו נפגשנו באקראי . הולך חולם לי כרגיל עיניי במקום ומוחי משייט לו אלפי רגליים מעל הקרקע… כמעט ונתקלתי בה… הייתה מלווה באותו מורה "קנאי" התגלגלה מצחוק…. המשך יבוא….